שרה כל נדרי בניגון אשכנזי לובשת חולצה לבנה בבית כנסת קהל מעורב נשים וגברים כמה נשים בטליתות מזכירות לי לשאול את אמא איפה הטלית של סבא אני רוצה לעטות אותה מרגישה חלק מהשלם לא נפרדת עטופה אסופה אל הקהילה חוזרת בבוקר לשחרית מנשקת את ספרי התורה המסתובבים בהיכל קמה לעמידה חתולה מסתובבת בינינו וכל אחד שולח יד ללטף מתרגשת עם הנשים העולות לתורה נשארת ליזכור חוזרת למנחה סוף סוף מבינה למה קוראים את ספר יונה ביום הכיפורים מחייכת לסיפורי הרב מושכת עד נעילה שרה אדון סליחות אבינו מלכינו חולצת נעליים השולחן המרכזי ליד הארון מפונה הצידה הרב מזמין את כל הילדים לשבת על הרצפה והוא מתפלל בינהם הם מפטפטים ואף אחד לא משקיט אותם קול תפילה גדול ורחש ילדים רכים ממלא את ההיכל והשמחה מגיעה לכל פינה הבדלה תקיעת שופר. תם.
ואני רוצה להודות לקהילת "תפארת שלום" שבלי לדעת אירחו אותי וקיבלו אותי בחיבוק וחום. ותודה לרב דוד לזר על האישיות החמה, על הניצוץ שבו שמאיר ונוגה ונוגע. על ההסברים והסבלנות והנעימות. זו הפעם הראשונה שאני מבלה בבית כנסת זמן רב כל כך. זו הפעם הראשונה שאני מרגישה חלק מהשלם.
גמר חתימה טובה לכולנו.
|