אז ככה זה החל... הכירות סתמית ללא שום כוונות שכן באותה העת הייתי בדיוק בסיום פרק מאוד כואב בחיי. לא ציפיתי לא חשבתי וגם לא רציתי שמשהו יתפתח מהכירות סתמית זו. אך משהו בשיחה משך עוד ועוד. משהו בקול של ההוא מעבר השני גרם לי לחשוב שאני רוצה עוד שיחה ועוד שיחה. בהתחלה הכל סבב סביב שטויות. בגלל מצבי האישי סרבתי להחשף ובניתי לי סיפור נסיכה. לא רציתי להיות אני רציתי להיות אחרת. כך חלפו הימים והשיחות קלחו. האס. אמ.סים לא פסקו. הכמיהה שלו להפגש והרצון שלי להמשיך לדבר איתו מילאו את כל עולמנו. ערב אחד ניפגשנו. היה ניצוץ היה כייף היה שמיימי. אך אני בליבי ידעתי שזה לא ימשך כי אני הרי מישהי אחרת. הימים עברו הבילויים התעמקו כבר לא יכולנו אחד בלי השני. אך אני החזקתי בסוד. ייסרתי עצמי ימים ולילות עד שערב אחד החלטתי לעלות הכל על הכתב וביחד עם חברה לשים לו את המכתב בתיבת הדואר. לא רציתי לשלוח בדואר רציתי שבמשך שעה וחצי נסיעה החברה תחזק אותי תעודד אותי תגיד לי שאני צודקת. החברה רק הוכיחה אותי ואמרה שהיום האהבה מנצחת הכל ושאני צריכה לדבר איתו ולספר לו הכל . אם הוא אוהב אותי הוא יהיה איתי. אך לי לא היה האומץ. לכן דבקתי במכתב. שמנו לו את המכתב בתיבה ונסענו חזרה. הודעתי לו שיש לו מכתב בתיבה וניתקתי. ידעתי שיותר לא נדבר. אך הפלא קרה , הוא צלצל ורצה לדבר איתי. אמר לי מילים יפות שאם לא אדבר איתו הוא ימות . שאני כל חייו שאני עולמו. לא האמנתי. בכל זאת נסעתי לביתי בהרגשה שזה כבר נגמר.

לאחר כמה ימים שבהם התעקש ולא הרפה הוא שוב היינו יחד. הכל זרם יפה . היתה אהבה גדולה. נשבענו שיחד נהיה בטוב וברע. האמת שלי היתה מקובלת עליו. לא היתה מאושרת ממני בכל היקום. הוא ביקש שנינשא אך אני קצת הסתייגתי אמרתי שאפשר להיות ביחד גם בלי הפורמליות הזו. יום אחד זה קרה. חלמתי חלום ובו פגשתי את דודתי ז"ל האהובה מטיילת איתי עם תינוק בכל העיר. התעוררתי ורצתי לקנות ערכת בדיקה. התשובה היתה חיובית. לאחר מס' ימים הרופא אישר אך הודיע כי מדובר בתאומים. כולי בהלם. מרימה טלפון לאהובי. בפחד לספר לו. הוא רץ מאושר לאימו. יחד הם מצלצלים אלי ושרים מרוב שמחה. אומרים שכעת אין מנוס מלקיים את החתונה ושכולם יעזרו. אני מושכת עוד זמן. אמו שוב מתקשרת אלי מזרזת הבטן גודלת היא אומרת צריך להזדרז. אני מסכימה וקובעים לעוד חודש. חתונה יפה . ריקודים שמחה הצילומים מאלפים הסרט מצחיק הכל טוב ויפה. הוא טיפל בי כמו בנסיכה כל ההריון. עזב את מקום עבודתו וחיי בביתי - יחד . הן נשבענו לטוב ולרע. אז היו גם תקופות פחות טובות כי פתאום שנינו לא עבדנו אך איכשהו תמיד השם שלח לנו מקור פרנסה. כל ההריון לא נפרדנו ולו לדקה. לשניה היינו צמודים אחד לשני. היה לי כל כך כייף. אלוהי. לא מהעולם. האהבה שלה ציפיתי האהבה שלא יחלתי כמו מהרומנים שאני אוהבת לקרוא. חברות אמרו שזה חונק אהבה כזו . החלטתי שהן מקנאות. יום שבת אחד אני קוראת בספר תהילים בשבוע 37 להריון. נמאס לי אני מתפללת מבקשת ללדת עוד היום. בדיוק אחרי דקה או תוך כדי התפילה ליתר דיוק אני חשה ברטיבות . ירידת מים. באותו ערב בשעה 7 נולדים לנו התאומים המקסימים בת ובן . נשמות טהורות מלאכים קטנטנים. אין מאושרים מאיתנו. בעלי האהוב משיג אותי כל פעם שהם בוכים. אני די נפגעת שהוא גונב לי את הקטנים . אני פוחדת שהם לא ידעו מי אני. אחרי חודש הכל מסתדר. אני האמא . קמה מטפלת רוחצת הכל על מקומו בשלום. לאחר 4 חודשים אני חוזרת לעבודה. לאחר כחודש גם בעלי מוצא עבודה. יש מטפלת יש עוזרת ויש את אמא שלי . התינוקות שלי גדלים מיום ליום. והנה גיל שנה. חוגגים להם עם הסבא והסבתא והכל שמח. מגיע יום הולדתו של בעלי. הוא מודיע לי שהעבודה אירגנה לו יום כייף שייט בירדן. לבד? אני תוהה. כן . מדיניות של החברה רק העובדים. אבל זה יום שישי ואני רציתי שנבלה יחד. למה לך תישאר אני מבקשת . הוא מסרב . רוצה לצאת לשייט עם החברים. אני נורא נעלבת מתעצבנת . הוא יוצא את הבית אחרי שארז תיק ולקח בגדים. זה יום חמישי השעה 11 בלילה לאן הוא הולך עכשיו אני תוהה. אז מה אם רבנו. אני מצלצלת אליו. הסטרית . מחשבות זדוניות עולות בראשי . איך יתכן שהגבר שלי אהבת חיי . זה שנשבע לי אמונים. עוזב כך בלילה משאיר אותי לבד עם הקטנים רק בני שנה וחודש ועוזב כדי לשוט מחר בירדן. המחשבות שלי מורות על מאהבת אולי חברה תמימה שפגש אולי חברים. אני אומרת לו דברים קשים בשיחה . מאיימת שיחזור . אני מרגישה שהוא נעלם לי. אך לשווא הוא לא חוזר. רק במוצ"ש הוא חוזר. ואנו משלימים. הכל בסדר אז הוא יצא אני אומרת לא נורא . הוא שוב אוהב ואני שוב בחיקו. הוא איתנו והילדים מאושרים. אבא שוב בבית. חודש מקסים עובר עלינו. אפילו אנו מחליטים לרהט מחדש את הבית לקראת החגים. ואז ערב חמישי אחד שוב הוא מודיע על יום כייף שהחברה עורכת . הפעם זה עד מאוחר הוא מודיע כדי כאילו להרגיז. אני שוב כועסת מאוד אפילו . צועקת עליו איזה אבא חושב על ימי כייף ומשאיר ילדים קטנים ככה לבד איתי מה זה מקרה חירום אני צועקת. תחזור ב4 כמו יום עבודה אני מנסה לגשר. לא . הוא בשלו. טוב , אז אני אומרת לו צא כבר מעכשיו ואל תחזור עד שתבין מה חשוב יותר. - עד היום הוא חזר.  כבר חודש וחצי. לא רק שלא חזר. הוא הגיש תביעה לגירושין. בימים הראשונים נסעתי עד בית הוריו עיר הולדתו מרחק שעה וחצי עם התאומים בכמה הזדמנויות שונות. לא תמיד מצאתי אותו. מאז הוא לא ראה את הקטנים. לא צלצל לשאול מה שלומם. כלום. מתעלם. בערב אחד שהגעתי לבית הוריו הוא דיבר על רב גדול ששכנע אותו להתגרש. כי יש כישופים עלינו ועל הבית שאנו חייבים להתגרש ושהוא יחזור רק אם נהיה גרושים כי המחוייבות חונקת אותו.

אותו חונקת? הוא שלא רצה להשאיר אותי דקה לבד. אותו זה חונק. הרב ביקש ממנו לעזוב ושאסור לו לראות את הילדים. איזה רב זה אני מבקשת לדעת. הוא לא מוכן להגיד. סעי הביתה הוא אומר לי ואני אסדר שמחר אני אשוב. אני אקבל ברכות יהיה בסדר. אני מבולבלת מאמינה . הרי אני אוהבת אותך בעלי היקר אני אומרת אם אתה צריך קצת זמן עם עצמך אז בסדר . לך לרב. רק תחזור הביתה. כמובן שזה היה סתם . הוא לא חזר . נקבע דיון ברבנות. החלטתי להעזר בעורך דין. אשר המליץ לתבוע אותו מזונות כדי שאולי הסכום יפחיד אותו והוא יחזור . אני מסכימה אני נאחזת בכל שביב של תקווה. אפילו לרבנים פניתי כל דבר שיעזור . לדיון הגיע מצוייד בעורכת דין . את כתב התביעה הישן והחובבני שבו כתב שהוא מרגיש מרומה מנוצל וחי חיי עבד תחת מרותי ולא יכול לצאת כאוות נפשו מחליף כתב תביעה חדש. ארוך פרטני אשר מלא בשקרים וסילפים. למשל כאשר הוא נ סע עם הקטנים ביוזמתו עם רכב של העבודה ולא היה מקום בשבילי וגם את הקטנים הוא לקח שלא כחוק כי אסור במושב הקדמי 2 סלקלים וזאת מפני רצונו לחסוך דלק . שיהיה על חשבון העבודה כלומר. הוא הפך את זה למריבה שבה זרקתי אותו עם הילדים ונאלץ לנסוע איתם לבית הוריו כדי שאני אצא להתרועע עם גברים ומסיבות.

כמובן שהכל שקרים על גבי שקרים . כעת מחכים לכתב ההגנה שלי. אחרי החגים יוגש והדיון הבא בדצמבר. בינתיים הוא כמובן לא מתקשר ולא בא לילדים . אני שולחת לו אס. אמסים אוהבים שבהם אני מבקשת ממנו לחשוב יטוב על צעדיו כי המלאכים שלנו עדיין זקוקים לו. לא לכספו. אני זקוקה לזה שהבטיח לי שבטוב וברע תמיד נהיה יחד. איפה הוא ? למה הוא לא מתמודד אם יש בעיה למה ברח לקטנים. למה הו א עושה את זה זו שאלה שלא מרפה ממני. כולם טוענים שיש לו בטח אחרת שמסיטה אותו . אני חושבת שהעבודה החדשה עם חבריו הרווקים החדשים. הם אלה שקסמו לו אולי. כי הכל היה בסדר . עד שהחל לעבוד. עד שהכיר אותם. אני כה רוצה שהכל יחזור על מקומו. כבר נגמרו לו התוכניות הדרכים להשיב אותו. אך בלילה לבד עם הקטנים אני מתפללת שאולי השם יכניס בו חרטה , געגוע לקטנ ים והוא ישוב. זה הסיפור הקצר שלי.

אשמח לתגובות