באמריקה קוראים לזה "ניהול רעיונות" או "רעיונאות" (Idea Management / Ideation).

אצלנו אין לזה ממש שם טוב – זה אומר משהו?  כנראה שכן.

אני מדבר על ניצול הידע הקולקטיבי של עובדי הארגון בתור הכוח המניע של תהליך החדשנות בארגון.

כמעט כל חברה (בארץ ובעולם) עושה את זה בצורה זו או אחרת כבר המון שנים – תיבת הצעות, תחרות לרעיון הטוב ביותר, ועדות לבחינת רעיונות חדשים וכו'.

מה שהופך את ניהול הרעיונות (למישהו יש רעיון לשם טוב יותר?) לאחר הוא השילוב של מתודולוגיות מעולם ה-Web 2.0 בעניין, כדי לתת לעובדים סביבה נוחה ומאד מוכרת להשתלבות בתהליך החדשנות, ולמנהלים כלים נוחים לניהול, קיטלוג וסינון כל הרעיונות. 

הרעיון עצמו פשוט למדי –

מנהלים שונים בארגון משיקים 'קמפיין' שמטרתו מציאת רעיונות הנוגעים לתחום כלשהו של החברה (מוצרים בתחום מסוים, דרכים להורדת עלויות, שיפור תהליכים וכו').

העובדים מקבלים זימון אוטומטי באימייל לתוך פורטל ארגוני, שבו מופיעים פרטי הקמפיין.

שם, כל עובד יכול להעלות רעיונות משלו, לבחון רעיונות קיימים, להוסיף הערות (טוקבקים) לרעיונות, לדרג אותם וכו'. מאחורי הכל יש יד מכוונת, שדואגת כל הזמן לעודד את העובדים להמשיך.
עובדים שמשתתפים בתהליך זוכים בנקודות – אותן הם יכולים לפדות אחר כך בפרסים כאלה או אחרים, או פשוט לקבל קצת כבוד והוקרה.

הרעיונות הטובים מקבלים דירוג גבוה (על ידי העובדים) וצפים מיד למעלה – לתשומת הלב של ההנהלה.
אפשר כמובן לשלב את זה עם תהליכים מסודרים יותר של אישור וסינון רעיונות, כדי להפוך את התהליך ליעיל יותר. 

אז מה יצא?
לקחנו תהליך קיים ולא מאד יעיל כמו "תיבת הצעות", והפכנו אותו לתהליך שבו כל עובד יכול לתרום ולדעת תמיד מה קורה.
הרווח לארגון כפול ומכופל – גם רעיונות טובים, וגם מוטיבציה לעובדים. 

אז מה רע?
לא יודע – תגידו לי אתם...