כותרות TheMarker >
    ';

    וזה לא מה שישביע את רעבוני

    אינטרנט, כתיבה, מוזיקה, ספרים, הורות, אמנות, חיים

    ארכיון

    מתכרבלת בחיך

    17 תגובות   יום שישי , 10/10/08, 22:43


    ביס או שניים/שלושה של אושר מרוכז, זה מה שמילא הקונדיטור בן עמי בעוגיות המקרון השמיימיות שלו. עוגיות, ובטח מקרון, הן תענוג ערמומי. הן יכולות להיות עיסה צמיגית כמסטיק, תפלות בטעמן או מופגזות בסוכר שנדבק לשיניים, חשודות בתכולת צבעי מאכל, ועל התעשייתיות אין מה לדבר, תועבה.

     

    מאז נתפסתי לסוד המתוק הזה של עוגיות המקרון, כפלא בעיני איך לקח לי כל כך הרבה זמן, אני תרה אחרי החוויה המושלמת, מכה של הפתעה חושנית בחיך, דיוק מופתי. לדעתי צריך מידה של בגרות, ריסון וחיך מיומן כדי להיות זכאי למקרון מושלמת כזו שבאה אל קרבנו היום. אמנם לא כולנו חיים בפלנטה שבה המקרון הוא זן קולינרי בפני עצמו,  אבל גם הילידים זכאים למעט נחמה בחייהם האפורים, לתקווה שהמקרון האלוהית תנחת יום אחד על לשונם,  תתכרבל בחיכם בעדינות ובפריכות הנכונה, תימס ברגע הנכון. תכניע אותך בלי שום תכסיס.

     

    בסופו של יום, המקרון היא סנדביץ', כריך ממולא, אבל בניגוד לכריך שמהותו בדרך כלל שעמום ושגרה, מקרון זו אין בה שום דבר פרקטי שנועד להשביע, להתניע. היא, על השקדים הטחונים עד דק שמהווים את בסיס העוגיות, על המילוי המסקרן שלא תמיד ניתן להבין את טיבו גם בטעימה, כולה מכוונת מנעמים והתמוגגות, עונג והדוניזם, אפס תועלת, מלבד זו של החושים כולם.

     

    פוסט זה מוקדש באהבה לפריסאית.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (17)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/10/08 21:22:

      טעמתי גם אותם אצל משפחת א', באמת נפלאים. בכלל , זה מקום שאני חייבת לבדוק.
        11/10/08 20:55:

      גם אני נחשפתי לזה לאחרונה, כאן אצלינו בבזל ב"לה בון פטיסרי". לא ניסיתי את של בן עמי, אבל אלו שלנו מצוינים, וכשאני רוצה לצ'פר את הילדים ולקנות לי נקודות זכות אצלם אני מזמינה כל אחד למקרון. לוקח שעה לבחור טעם, אבל שווה.
        11/10/08 18:11:

      יקירתי

      תנסי את המקרון של הפטיסרי בהוד השרון.

      תראי אצלי בתמונות תמונה של מקרון (שאני עשיתי!!).

      אחחח עשית לי חשק לפריז

      }{

        11/10/08 18:07:
      איחס איחס, שונאת, שונאת אלפחורס. שונאת ריבת חלב.
        11/10/08 18:03:

      תלכי על האלפחורס עדיין לא פגשתי מישהו שהצליח לאכול יותר מעוגייה אחת ולא נחנק מכמות ריבת החלב והבצק.
        11/10/08 17:58:
      עכשיו יש קינדר עם סימפסונים!
        11/10/08 13:35:

      צטט: עמיר 2008-10-11 13:20:45

      צטט: rikyc 2008-10-11 12:19:50

       

      גם הטעם שלי השתנה, אקלייר נניח, אהבתי פעם מאוד, אבל בלי עוגיות גרנולה, עד כאן.

       

       

      מעולה ... חיוך יש כאן מישהי שלא קונה יותר עוגיות גרנולה, מכיוון שאני גומר את הקופסה בבת אחת, בלי להשאיר פירור.

      בעניין השוקולד - כידוע , אני עם מיא .

       

       

      ואני לא קונה שוקולד, כי דקה אחרי שהוא יוצא משקיות הסופר, ההוא מחסל אותו עד תום, ואפילו חומס את הקינדר של הילדים. אתם משלימים אחד את השני.

        11/10/08 13:20:

      צטט: rikyc 2008-10-11 12:19:50

       

      גם הטעם שלי השתנה, אקלייר נניח, אהבתי פעם מאוד, אבל בלי עוגיות גרנולה, עד כאן.

       

       

      מעולה ... חיוך יש כאן מישהי שלא קונה יותר עוגיות גרנולה, מכיוון שאני גומר את הקופסה בבת אחת, בלי להשאיר פירור.

      בעניין השוקולד - כידוע , אני עם מיא .

       

        11/10/08 12:59:


      נראה כזה יאמי, כנרת, והתיאור על המקרונים מהשוק, בכלל.

      תודה.

        11/10/08 12:37:

       ריקי ריקי, תודה על הפינוק הזה וההתפנקות. מרגיע לדעת שאפשר להמשיך ולהתענג על מקרונים גם בישראל.

       

      מבחינת מקרונים, טועם הבית הכתיר עד כה דווקא את Le Notre כאלופים יותר מאחרים בתחום, אבל כאמור, עדיין לא היינו בפייר הרמה (אבל עכשיו כשהוא פתח חנות חדשה לא תהיה ברירה). 

       

      אבל אם הייתי יכולה, הייתי מפקססת לך עכשיו דווקא את המקרונים הפראיים שגיליתי בשוק ברובע שלנו, שהגיעו מדרום צרפת: מקרונים לא מתורבתים ולא מסונדווצ'ים, אלא מין חתיכה אחת, כמו ניוקי צבעוני ומלא טעמים, שהוא מושלם בפריכותו החיצונית ובעסיסיותו. יצא לי להתקל בהם לעתים רחוקות, והתוצאה היתה תמיד אחת: אני קונה הביתה מאה, מאתיים גרם, באותו מחיר מקרוני מופקע, וגומרת את הרוב בדרך, פשוט כי הטעמים שונים והצבעים בלתי אפשריים. 

       

       והנה, בשביל עוד קצת פינוק, בלתי משמין, סיור (באנגלית אמנם, אבל מצולם), מאחורי הקלעים של פייר הרמה

       

        11/10/08 12:19:


      עוגות לימון הן האהובות עלי ביותר. תמיד הצטערתי בשביל מבוגרים וזקנים שלא יכולים לסבול יותר מידי מתוק, והנה, זה קורה גם לי.

      גם הטעם שלי השתנה, אקלייר נניח, אהבתי פעם מאוד, אבל בלי עוגיות גרנולה, עד כאן.

        11/10/08 12:12:
      היום זה כבר לא כל כך טעים לי. חוש הטעם שלי השתנה. לא יכולה לסבול מאוד מתוק. שוקולד כבר לא עושה לי את זה. עוגת גבינה (לא מתוקה מדיי) אוכל תמיד ברצון. זה לא העניין הקלורי. פשוט מכת הסוכר לא נעימה לי. שומן וגבינה תמיד אוכל. כמו בצק פריך עם פירות וקרם וניל או עוגות של פירות יבשים, או פקאנים, כאלה. אבל בעיקר עוגות גבינה מכל סוג ומין. אני בכלל לא סופרת קלוריות. וגם עוגות לימון.
        11/10/08 12:08:

      חבל מיא, אשה צריכה לדעת להרשות לעצמה, גם אם רודני המשקל נושפים בעורפה.
        11/10/08 11:38:
      הקשיבי - בצעירותי היכרתי את כל הקונדיטוריות בתל אביב - מורשת ידע מסבתי הרומנייה - ויותר מזה, שלטתי בכל תוצרתן. הידע הזה ממש נעלם ממני (וגם רבות מהקונדיטוריות הוותיקות, הרומניות, ההונגריות) נסגרו. וראי זה פלא - אני ממש מברכת על כך! שטח משוחרר לא יוחזר! יפה הפוסט שלך, התחברתי, אך לא בבית ספרי, או יותר נכון במנזרי המסוגף.
        11/10/08 09:30:


      זו לא בעיה, מטיף. לבן עמי יש גם סניף בכיכר מאז"ה. קרוב מאוד לקפה נואר. חיסלנו את כל הקופסא אמש. מחר דיאטה, אבל באמת.

      חיה, את צודקת, זו עוגיה למומחים.

        11/10/08 08:00:


      מקרון זה משהו שלא ניסיתי לעשות בבית וגם לא אנסה.

      כאן המקום לתת למומחים לנגן.

        11/10/08 07:19:


      זה לא הוגן. איפה מוצאים את העונג השמימי הזה? אין לי מושג מאיפה יצאו העוגיות הללו שאני לא שמעתי עליהן מעולם (וזאת כבר תקלה מהסוג הבלתי נסלח, עליה אני ועצמי עוד נדבר ארוכות), אבל משהתגלו - חייב לטעום ובהקדם.

       

      בקיצור - פרטים בבקשה.

      פרופיל

      rikyc
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות

      קורות האם האובדת - בלוג אישי