כמה עוד כאב יכול לזלוג מתוך הלב הקטן הזה
כמו נשמה עתיקה אני שוקעת לרגעים לתוך מצולות איני יודעת סופם
נופלת לתוך מדרונות ומנסה להשתחרר
מצליחה להוציא כאילו רק חלקיקים של זכרונות
הכל אצור עמוק בפנים ועצור
לרגע השקיעה מחדשת את פגיעות הרגש
לפעמים דווקא הזריחות קשות יותר
אך, כמה היה אפשר לומר ולעשות ולא קרה ולא דבר
אילו רק ניתן היה להחזיר ולתקן...
כמה הגוף הזה קמהה למגע מלטף, סוחף כמה השפתיים האלה צמאות לנשיקה אחת רכה
כמה הידיים זקוקות לאחוז במשהו אמיתי,
כמה הראש הזה רוצה להיטמן בחיקו של אחר,ולהיעלם.
לו רק יכולתי לומר לזה שמעולם לא הכרתי
את מילות האהבה שמעולם לא לחשתי לאיש
בביטחון שזה יימשך לנצח ולעד
שמעכשיו אין יותר לבד
לו כל הדברים האלו היו קורים...
הייתי בוודאי
לא בין החיים.
|