חלקים מהרהורי
פוסטים פופולאריים
-
תרנגול אטומי- טעמתם כבר?
6/3/09 | 2506 צפיות
-
GUITAR HEROES- חמשת הגיטריסטים האהובים עליכם ברוק.
11/10/08 | 3401 צפיות
-
ומי לא בא? - ניל
6/2/10 | 2791 צפיות
-
בילי הולידיי אדומת עור- Karen Dalton
20/10/11 | 1446 צפיות
-
הכניסה מעל גיל 18 - jinx titanic
22/1/09 | 2255 צפיות
-
אפילו ויקי לא פתחה להם jan dukes de grey ועוד
20/1/11 | 1324 צפיות
פוסטים אחרונים
- the grass is always greener in amsterdam 5/11/12
- "גניבת" הפרפלים 15/9/12
- שני סרטים וגלן יוז אחד 26/5/12
- בכל זאת הדיק . 7/3/12
- אלבום אלבומי הטריביוטים 27/2/12
- יחסיי עם שדרניות 88 ועוד. 16/2/12
GUITAR HEROES- חמשת הגיטריסטים האהובים עליכם ברוק.
חלק א' אני לא רואה בזה "מצעד פזמונים " ומיד אסביר . תמיד התעניינתי בנושא זה ומסקרן אותי לקרוא מה חושבים עליו אחרים. הקריטריונים לבחירתכם יכולים להיות רבים ומגוונים ,כל אחד עם מה שנראה לו חשוב לכך . החל מ- עד כמה סגנון הנגינה והסאונד המופק מהגיטרה נוגע בכם, דרך חותמו של האמן בהתפתחות הז'אנר , השפעתו על נגנים אחרים, עד כמה הוא הביא משהו משלו בנגינתו בכלי, היותו יוצר מוסיקלי בנוסף לנגן , מרכזיותו המוסיקלית בהרכב בו ניגן, עומק, מורכבות ורגישות נגינתו, חידוש, מקוריות, גיוון , התפתחות אישית , שילוב של חלקים מהנ"ל עם סיפור חייו שמדבר אליכם ועוד , ואפשר סתם "הוא עושה לי את זה וזהו ". ואם לא אציין גם אלמנטים כמו טכניקה, שליטה בכלי , וירטואוזיות וכדו', אואשם כנראה בחסר. הנהלת הבלוג ליברלית ,תומכת בריבוי דעות והגבולות די פתוחים (כך אולי נועשר יותר ) . כמו כן , מכסת ה- 5 גם אינה קשיחה , מי שלא יוכל לעמוד בה נקצה לו מקום נוסף במגרש.
בנוסף , מי שיוכל לתת נימוק או קמצוץ ממנו לבחירותיו יבורך .
-------------------------------------------------------------------------------------------------- --------------------------------------------------------------------------------------------------- חלק ב'- בחירותי ונימוקי
החלק הזה הצטרף לפוסט מאוחר יותר , לאחר קבלת חלק גדול מתגובותיכם, אציג בו את רשימתי ומעט נימוקים. קצת ארוך, מודה על הסבלנות. מצטער להודיע שלא עמדתי בגבולות שנקבעו . בדיעבד יתכן והייתי צריך להגדיר מראש 10, אבל מה שנעשה, נעשה. כחובב כדורגל החלטתי לעבור מחמישיית הכדורסל המקורית לנבחרת של 11 , ולחיזוק ,כמה שחקני ספסל (והאמינו לי נותרו עוד כמה מחוץ לסגל שזומן אשר יש לי לא מעט רגשות אשמה כלפיהם ). ברור שאחד הגורמים המרכזיים לבחירה זו או אחרת מושפע מהקריטריונים הפנימיים שכל אחד מאתנו בוחן לפיהם ,במודע או לא ,את הנושא. ובנוסף, אולי מהמפגש האישי שלנו עם החומרים שלהם, האסוציאציות הנובעות מכך ועוד. קריטריון הסף הראשון אצלי בנושא הוא עד כמה נגינתו של האמן נוגעת בי ומידת הרגש שהוא מצליח להעביר אלי וליצור בי , באמצעות נגינתו. ולאחר מכן כמובן באים דברים נוספים מאלו שפירטתי לעיל. לכל גיטריסט יש את הטאץ' שלו בהפקת הצליל מהכלי וההתפתחות הנוצרת במהלך נגינתו, המדברים אלי יותר, או פחות. במובן מסוים אני רואה זאת כסוג של היכרות ומערכת יחסים, הצליל הראשון שמגיע אליך מהגיטרה הוא כמו מבט ראשון כלפי מישהו/י ,תופס או לא.(וכאן זה כידוע הדבר הכי סובייקטיבי שקיים ) לאחר מכן כמובן נבחנים דברים נוספים, המשפיעים על משך "הקשר" ועוצמתו. יש גם משהו הקשור לפיתוח סגנון וצליל יחודי, כשאתה שומע את נגינתו של מישהו אתה יודע שזה הוא ( בדומה לקול האנושי ) , אני כנראה אוהב פחות יוניפורמיות. נושאים כמו טכניקה, וירטואוזיות וכדו' בלבד לא בהכרח עושים לי את זה ונמצאים אולי בקבוצת אמות מידה אחרת, פחות רגשית, שאני בהחלט מכבד גם אותה. ("אוננות " על הגיטרה אף פעם לא הרשימה אותי . בניגוד למחוזות אחרים, חסרים בה בדרך כלל מרווחים היוצרים מתח, לא תמיד היא מצליחה להגיע לרגעי שיא ובשלב מסוים , עוד לפני הסיום , היא מתחילה לעייף. ) קוריוז קטן ,היה בשעתו סיפור על אלווין לי, גיטריסט ten years after , ששבר את שיא משך הנגינה הרציפה בגיטרה וניגן 25 שעות לא הפסקה! (האמת שלא בדקתי אף פעם את נכונות המיתוס הזה) אז אנא התייחסו לרשימות של כולנו, כמשהו אישי וסובייקטיבי לחלוטין. אל אף האהבה שלי לנגינת גיטרה גם בסגנונות אחרים, אתייחס כאן לנגני רוק , על סגנונותיו, בלבד. אחד הדברים המשותפים למרבית הנמצאים ברשימותי הוא היותם יוצרים מוסיקליים מרכזיים בהרכבים שלהם . חלק גדול מהם אף החזיקו "על גבם" את מרבית הסאונד , במיוחד כשמדובר בהרכבים מעוטי כלים. קשה לי לקבוע בוודאות אם יש משמעות לסדר בו מוצגת רשימתי או לא, עד שלב מסוים כנראה שכן . הרכב פותח ג'ימי הנדריקס ג'ימי פייג פיטר גרין. טומי איאומי ריצ'י בלקמור סלאש מארק פארנר דייויד גילמור אריק קלפטון מרק קנופלר בראיין מיי --------------- מקום מכובד בספסל קרלוס סנטנה , ניל יאנג, דוויין אלמן ( האחים אלמן ), קית ריצ'רדס ( סטונס ) , פיט טאוסנד (who ) , רוברט פריפ ( קינג קרימזון ) , ג'ורג האריסון , ג'י ג'י קייל, האנק מרווין ( הצלליות ) , רובי קריגר (doors ) , אלווין לי ( ten years after) , ג'ון פוגרטי (ccr ) ,רוי ביוקאנן, אלכס לייפסון(ראש) ,ג'ון פטרוצ'י (דרים טיאטר), דיימבאג דארל (פנתרה), גלן טיפטון (ג'ודאס פריסט), רורי גאלאגר.
נבחרת רה- הרהור (פירוט בתגובתי בהמשך)
ג'ואי סנטיאגו , ג'וני גרינווד, ג'ון פרושיאנטה, מיק רונסון , טום ורליין .
נימוקים אתמצת ככל יכולתי, פה ושם אתן קצת רקע וסיפור , מודה על סבלנותם של אלו שמכירים כבר. מפאת הרוחב הקיים גם כך אציג נימוקים רק להרכב הראשון.
ג'ימי הנדריקס - אין מישהו מתאים יותר ממנו ,בהקשר זה,למשפט " אחריו זה כבר לא היה כמו לפניו " . ללא ספק שינה בתחום הגיטרה את עולם הרוק, פרץ גבולות, סלל תפיסת נגינה פתוחה ומשוחררת, הפיק מהגיטרה דברים שלא חשבו עד אז שניתן להפיקם, שילב בנגינתו אלמנטים מסגנונות שונים (בלוז, רוק, ג'אז )ובכך פתח אופקים חדשים בנושא לכל מי שבא אחריו. כל זאת ,בנגינה המשלבת הבעה ורגש עם טכניקה עילאית. יש שאמרו גם "שר ודיבר באמצעות הגיטרה " . יש סיפור שכאשר הוא בא להופיע לראשונה בלונדון, ישבו בקהל גם קלפטון ופיט טאוסנד(יתכן שגם ג'ף בק ) . הם סיפרו בראיונות מאוחרים יותר, שלאחר ההופעה הם היו בהלם , נכנסו לדיכאון ובשלב מסוים אף שקלו להפסיק לנגן. סיפור אחר נוגע לפסטיבל וודסטוק. שם כשפיט טואסנד מ"המי" נוכח לדעת שהם הוגרלו להופיע לאחר הנדריקס, הוא שיקשק והתחנן אל ג'ימי שיתחלף איתם. באחד מהראיונות אמר טאוסנד "אתם יודעים מה זה להופיע אחרי הנדריקס, זו התאבדות" היה שם איזה עניין של תנאי שהנדריקס הציב וזריקת מטבע ולבסוך המי הופיעו לפניו . המי שברו את הגיטרות וכו' , אבל הנדריקס "העפיל" עליהם ושרף לחלוטין את הגיטרה שלו.(שייריה מוצגים במוזיאון על שמו בסיאטל). שימו לב למשל כיצד בשיר machine gun 'שניתן לדוגמה גם באחת התגובות כאן,הוא מדמה קול של מכונת ירי באמצעות הגיטרה (בסיוע התופים) ומעביר בכך משהו מאד חזק כמחאה על מלחמת ויאטנם.יש משהו אירוני שם כשהוא מדבר בהתחלה, נדמה לי, על מאבק בסמים...http://www.youtube.com/watch?v=TV74PsUo1dc http://www.youtube.com/watch?v=nePm-L0aa-E (לא מצאתי קטע הופעה טוב לזה )
ג'ימי פייג - לקח צעד נוסף קדימה את הדברים שהיו, בהרכב של לד זפלין שהקים , ופרץ את גבולות הרוק עד אז והביאם למחוזות חדשים. במקוריות ודמיון רב , תוך שילוב נגינה מיוחדת ומגוונות, שכללה לפעמים גם שימוש בקשת קלאסית , הלחין וביצע יחד עם הלהקה דברים מהיפים והמקוריים שנעשו. חידושיו בתחום השפיעו על רבים בהמשך הדרך. נראה לי שאין כאן צורך להרבות בדוגמאות. אביא בכל זאת אחת ,שם אני אוהב במיוחד את הסולו שלו והמבנה המוסיקלי שיצר. בעיני אחד השירים היפים וסולו הגיטרה מהטובים שלו, כדאי לעקוב פעם אחת ברצף אחר נגינת כל הכלים יחד. פייג יושב כאן בזכות מיד לאחר הנדריקס. http://www.youtube.com/watch?v=ryZCHb1W8OI&feature=related
פיטר גרין - בן דתנו , מייסד להקת פליטווד מק המקורית, גיטריסט ,זמר ומלחין, גאון טראגי שהתחפף לו המוח בשלב די מוקדם בחייו . אריק קלפטון כתב עליו באוטוביוגרפיה שלו שלדעתו הוא אחד הגיטריסים הטובים בכל הזמנים. המגע וההבעה המיוחדים שלו בגיטרה במשולב עם שירתו עושים לי את זה מאד מאד. כמה מיצירותיו כגון ,albatross, a fool no more ,man of the world, green manilishi ,הן קלאסיקות אלמותיות. הייתי בהופעה שלו בתחילת ה80 בקולנוע דן, כבר אז הוא ריחף ונראה מנותק מהמציאות. http://www.youtube.com/watch?v=DYBQdXv0BhM http://www.youtube.com/watch?v=lIkiKy-T-gU http://www.youtube.com/watch?v=7_--lzn3SrU
טומי איאומי – גיטריסט בלאק סאבאת, מראשוני המייסדים של סאונד המטאל בגיטרה, הריפים הכבדים והאפלוליים ונגינת הגיטרה שלו (שהתאימו מאד לתכנים ה"חשוכים" שכתב אוזי אוסבורן ) היו ייחודים ללהקה והשפיעו ביותר על דורות המטאל וההבי מטאל שבאו לאחר מכן. סיפור קטן, בתחילת דרכו כנגן עבד במקביל במפעל פלדה והחלק העליון של כמה מאצבעות ידו הימנית נקטע שם בתאונה , היה שלב שהוא החליט לוותר על נגינה ,חבר הפנה את תשומת ליבו למקרה של הווירטואוז הצועני דג'אנגו ריינהארט , שהוזכר גם בתגובות , אשר שתיים מאצבעותיו נקטעו גם , זה עודד אותו לא לוותר והשאר היסטוריה.(הוא משתמש בסוג של פלסטרים ממולאים במשהו)צריך לשמוע את נגינתו על מנת לקבל פרופורציות לאמור לעיל. http://www.youtube.com/watch?v=cwywugjy3BY http://www.youtube.com/watch?v=_aIhh9nFYv4 וגם ל"חרוש " על הגיטרה הוא יודע ,לא פחות טוב מאחרים , שימו לב לפלסטרים על אצבעות יד ימין.http://www.youtube.com/watch?v=HFh8noEepU4&feature=related
ריצ'י בלקמור - גיטריסט דיפ פרפל וממייסדיה, לצערי כבר לא מנגן אתם. יחד עם חבריו בלהקה היה מחלוצי התפתחות "הרוק הכבד" , סגנון שבא לראשונה לידי ביטוי אצלם באלבומם in rock משנת 70. שותף ליצירת חלק גדול מנכסי צאן הברזל של הלהקה. אחד הריפים המפורסמים ביותר ברוק נכתבו על ידו ( smoke on the water) גיטריסט בחסד, השפיע על אחרים, קטעי הסולו שלו בלהקה וה"דואטים" עם הקלידן ג'ון לורד, ששילבו מגוון רב של סגנונות , רוק , אלמנטים קלאסיים ופה ושם גם ג'אז, נהדרים בעיני . אוהב מאד את הנגינה שלו כאן , במיוחד כשיאן גילן מסיים לשיר והוא נכנס עם הגיטרה לאחר קטע "תיפוף" של כל הכלים ,צריך לעשות פעם דירוג של כניסת הגיטרה הכי יפה (יש לי כבר 3 בראש )http://www.youtube.com/watch?v=gd2b9WXYcBc&feature=related וכאן lazy אחת הדוגמאות לדעתי של שילובי הסגנונות אצלם.http://www.youtube.com/watch?v=OFDvvQ5wi1w&feature=related
סלאש - גיטריסט גאנס אנ רוזס , הושפע לא מעט מהנדריקס אך בכל זאת הצליח לפתח סגנון וצליל משלו ,נגינתו סוחפת ובעלת עוצמה, משלב טכניקה נהדרת עם הפקת צליל עשיר .הופעתו על הבמה עם הכובע המפורסם ,מנגן כשכל פניו מוסתרות בשערו , כאילו לעצמו , בדרך כלל עם סיגריה בפיו, נותן את כל הבמה ל"חובש המטפחת הצבעונית" האוהב זאת (אוהב גם אותו)מוסיפה מימד נוסף לנגינתו המופלאה. שפטו בעצמכם.http://www.youtube.com/watch?v=oobDQ0vdm8M
מרק פארנר - מייסד , גיטריסט ,מלחין וזמר להקת ( grand funk( railroad, אחת הלהקות הנחשבת על ידי רבים כ- underrated ,כיום הוא כבר לא עם הלהקה, גיטריסט גדול בעיני . שוב, טכניקה משולבת בהבעה וצליל ייחודי משלו. לדברים שכתב וניגן ייחוד משלהם , קטעי הסולו שלו חזקים וכוללים מעברים של שינוי במקצב ובמלודיה ( מאופיין גם אצל טומי איאומי ) בדומה לאחרים כאן, גם הוא החזיק על גבו את מרבית הסאונד של הלהקה . שימו לב לשינויי במקצב ובמלודיה וגם לעבודה המצוינת של הבסיסט הנותן כאן את אחת התמיכות המשמעותיות ביותר שאני מכיר, בין היתר כי פארמר צריך גם לשיר. http://www.youtube.com/watch?v=0x6chChxzV0 http://www.youtube.com/watch?v=uW3nPqPPBDw&feature=related http://www.youtube.com/watch?v=IMg1L5umAnI&feature=related
דיויד גילמור – אין צורך להציג כאן הרבה מידע , אני אוהב את סגנון הנגינה, הצליל שהוא מפיק מהגיטרה , נגינתו מלאת אווירה וחותם נגינתו הוא מאפיין מובהק לסאונד של פינק פלויד. סיפור קטן, הייתי בהופעה של רוג'ר ווטרס בארה"ב ב-2006, הופיע אתו בהרכב כגיטריסט סולן , סנואי וייט, ללא ספק גיטריסט מוערך ואיכותי מאד , נתן הופעה מעולה. לצערי חשתי בבירור בחסר אופי הסאונד של גילמור אשר יש בו לדעתי עומק נוסף ממה ששמעתי שם, בצליל שהוא מפיק מהגיטרה והדרך שהוא מפתח את נגינתו.
אריק קלפטון - היחסים שלי אתו קצת מורכבים, משתנה בהתאם ל"עונות" שלי .אני חש את ה"יש" בו לצד ה "יש" פחות. אך ללא ספק מגיע לו מקום של כבוד בפנתיאון הזה ,תרומתו לנושא היא בין הגדולות שהיו. היה ממובילי ה"בלוז האנגלי" והתפתחותו לרוק המורכב יותר שבא מאוחר יותר. פעל החל מהמחצית הראשונה של ה-60, ב- יארד ביירדס , ההרכב "בלוז ברייקרס " , של ג'ון מאייל ( שגם הוא שווה הצדעה על תרומתו לנושא, ניגנו אצלו קלפטון ופיטר גרין ועוד), קרים , בליינד פייט , דרק והדומינוס וקריירת סולו עשירה. השתתף בהקלטות והרכבים שונים, בין היתר עם ג'ון לנון ורוג'ר ווטרס .מוכרת הכרזה שנושאים מעריציו - Clapton is god . הייתי בהופעה שלו בקיסריה, משהו בסוף ה-80 ,היה מצוין, אך לטעמי הוא זז קצת מדי לכוון הרך יותר של הרוק. גם היום מופק ביוזמתו, כמעט כל שנה, פסטיבל גיטרה הנקרא crossroads (כנראה בהשראת שיר בשם זה, של רוברט ג'ונסון, שבוצע גם על ידי קרים) במקומות שונים בעולם. רשימת אלו שהושפע מהם והשפיע עליהם ארוכה מאד.
מרק קנופלר - מנהיג להקת דייר סטרייטס , היהודי השני ברשימה , הטאץ' של קנופלר בגיטרה והסאונד שהוא מפיק ממנה הוא ייחודי ביותר. אני מת על ה "פריטה לא פריטה" שלו על המיתרים, ה"קטנות" שלו בגיטרה, הצליל מלא הרגש , היכולת לנוע מפיאניסימו לפיאנו ומה שביניהם ,הכל באיכות נהדרת. כששומעים את נגינתו קשה שלא לזהות מיד מי נמצא מאחוריה. לא יודע, "חצי נגיעה" שלו במיתר הגיטרה עושה לי את זה יותר ממאה "התפרעויות" , מסוג מסוים, עליה. http://www.youtube.com/watch?v=EQ-JyAGUsys&feature=related כאן עם קלפטון יחד שלאכזבתי בעיקר מלווה אותו, ציפיתי לדואל . http://www.youtube.com/watch?v=5ywsxs5fZkA&feature=related
בראיין מיי - (קווין ) למרות שקווין לא מאופיינת כלהקה עמוסת גיטרות בלבד או בעיקר, במקומות בהם הוא נותן את שלו הוא עושה לי את זה ,ובדרך מיוחדת מאד. אוהב את הנגינה שלו , הרגש המופק ממנה המשתלב נהדר עם שירתו של פרי מרקיורי, כתב בלהקה קטעי סולו גיטרה מהיפים ביותר, השפיע על המון נגנים , הכניסה שלו לסולו ברפסודיה בוהמית היא בעיני מהיפות ביותר,כנ"ל נגינתו בשאר שירי הלהקה .http://www.youtube.com/watch?v=irp8CNj9qBI
|
תגובות אחרונות
-
פו3
בתגובה על the grass is always greener in amsterdam
-
eranfox
בתגובה על יחסיי עם שדרניות 88 ועוד.
-
ההלך
בתגובה על "גניבת" הפרפלים
-
ההלך
בתגובה על שני סרטים וגלן יוז אחד
-
ultramag
בתגובה על בכל זאת הדיק .
-
clear1
בתגובה על my sweet beloved babies
תגובות (73)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
צריך תמיד להאמין (למרות שמישהי כעסה עליך כשאמרת שאתה לו מאמין בהוא).
בכל אופן לגיטריסטים, אוסיף עוד אחד ששכחתי (הזכירו אותו גם בתגובות) ואוהב את נגינתו.
ג'י ג'י קייל, אחלה יוצר וגיטריסט.(כידוע, קלפטון עשה כמה ג'ובות משיריו).
נ.ב
בטעות נמחקה התגובה המקוןרית שלך, אז היא מופיעה כאן בציטוט.
וול קום לונג טיים דיסאפירד פריינד.
האמן לי, הפוסט הזה עלה לי בבריאות.(עובדה שמוזכרת שם,בשעתו, בין התגובות).
עד היום אני לא שלם עם חלקים ממנו, אולי לא הייתי צריך להיכנס כלל לנושא.
נכון, ניל יאנג הוא גיטריסט נשמה ענק, עם סאונד אדיר ,יש קטעי נגינה רבים שלו , בדרך כלל זה משולב בשיריו, שמאד מרגשים אותי, וכפי שאמרתי , לא שלם עם הדירוגים.
אולי נתתי לו אדום על כך שעזב את הרביעייה ( כבר אמרתי שאני כועס עליו , אבל האמת שיצאו לו לבד דברים נפלאים שכנראה לא היו אם היה נשאר, אז נוותר לו על הכרטיס).
לייפסון נמצא ללא ספק בזכות.
כנראה שלא צריך להיכנס לדירוגים, ובמיוחד לכאלו שחשובים לך במיוחד.
יאללה בוא נערבב את כולם יחד וזהו.
נוסיף גם את שני החברה מהמיידן, את שני אלו שהיו כאן עם וייטסנייק, את זה שמגיע עם דרים טיאטר,
ויש עוד לא מעט שלא הוזכרו, מהרכבי פרוג רבים ועוד (למשל רורי גלאגר האירי שכבר לא חי).
את הג'אזיסטים הנפלאים והבלוזיסטים השחורים שלא התיחסתי אליהם כאן (רק משני הנ"ל אפשר למלא רשימת ענק) ובוא לא נשכח גם כמה גיטרסטים נפלאים מ"האזור הלבן", שהיו, בדומה לשחורי הבלוז, גם בין המייסדים שרבים בהמשך הושפעו מהם , נגני הבלוגראס, קאונטרי, הילי בילי ועוד (כגון ג'ימי רוג'רס, האנק וילאמס ועוד ועוד) ואפשר להמשיך עם הרשימה ללא סוף, ואני בטוח ששכחתי עוד כמה.
אישית, אני מצדיע לכולם, אוהב אותם.
זה טוב מה שצירפת.
האמת חשבתי על הנושא הווקלי, שגם הוא אחד החשובים אצלי,
אבל יותר בכיוון של המוסיקה הפופולרית בכלל ולא רק רוק.
למשל , גם בילי הולידי וכו'.
שמח להחליף דעות ועוד בנושא אהוב עליי שכל כך נזנח אצלי עם השנים
אפשר לדון עד מחר מי יותר ופחות טוב.. אבל בעידן של היום כל ילד יכול להיות קנון וכל זב חוטם יכול להיות גאון
וכפי שאמרת זה סובייקטיבי.
היי מה דעתך על הפוסט הבא שלך?: הביצועים הווקאליים הטובים ביותר ברוק
תיארתי לעצמי שחלק מהם מלהקות שלא התייחסתי בשעתו לפירוט שמותיהם.אלכס לייפטון, תגיד ראש, להקה מעולה שאני אוהב וללא ספק יש לו כאן מקום אצלנו.אתה יודע מה, אהבתי דווקא את איגוווי מלמסטין (איזה שם ) בנוסף לוירטואוזיות המטריפה שלו מצאתי בו גם דברים נוספים.בנגע לבאדי גאי, אני ללא ספק אוהב אותו ויש לי לא מעט משלו בבית, יותר לכיוון הבלוז, וללא ספק הוא השפיע על כל מה שהזכרת.הביצוע שלו להנדריקס שהבאת כאן מעולה. יכול להיות שטעיתי אך איכשהו הוא נצרב אצלי בראש לכיוון רך יותר.בנוגע לשני החברה ממיידן, אני מסכים שיחד הם הוציאו משהו ייחודי אך כששמעתי כל אחד בנפרד הצליל של אדריאן סמית דיבר אלי קצת יותר.כפי שכתבתי וירטואוזיות אינו הקריטריון העיקרי אצלי , אבל אין לי כאן ויכוח אתך.הרשימה של 100 גיטריסטי המטאל מעניינת, לי יש בבית ירחון בריטי , נדמה לי מ-2006- של 100 הגיטריסטים הגדולים (מסכים אישית רק עם חלק מהרשימה)אהבתי ברשימה שהבאת את זה שהם בחרו בטוני איאומי, ללא ספק ממייסדי הז'אנר .קצת קשה להסתכל על הרשימה במשקפיים רגילות, כי מדובר במטאל, ואתה יכול לראות שם נגנים מעולים במקומות די אחרונים,עדיין לא עברתי ביסודיות, מאוחר כבר...אהבתי גם שנתנו מקום מכובד לבראיין מיי, מוערך מאד על ידי גיטריסטים .ג'ף בק לטעמי במקום גבוה מדי כשמדברים על מטאל.לא התחברתי גם עם המיקום של מטאליקה ו ac/dc שאגב גם בירחון שלי אגנוס יאנג גבוה, אבל זה כנראה רק אני.וגם אהבתי שיש מקום מכובד גם לדורות המאוחרים יותר כגון Dimebag Darrell (PANTERA, DAMAGEPLAN
ושוב, תודה על תרומתך לז'אנר האהוב עלי כל כך.שמחתי על תגובתך..
את אלכס לייפסון תמצא פה ובקטע המדהים הזה פה (נא לפתוח רמקולים)
איגווי מלמסטין - אני לא מת על השואו והמוזיקה שלו אבל הבנאדם קנון מטורף (אתה חושב שיש לו מה ללמוד מקלפטון?)
לגבי דימיולה ומקלפלין, צודק הם לא שייכים - נסחפתי
לבאדי גאי יש מקום נכבד ברשימה זו, על אף היותו נגן בלוז, עדיין השפיע רבות על הנדריקס, בק וקלפטון (שאפילו נדמה לי אמר עליו פעם שהוא הטוב ביותר בכל הזמנים שיצא לו לשמוע)
את סיסי דהוויל תוציא מהרשימה, מה הוא עושה שם ליד כל הגדולים האלה? מה חשבתי לעצמי?
את מייקל דנר, הנק שרמן ומתיאוס, קשה למצוא משהו מייצג שלהם בנט-צריך עוד זמן.
בהקשר לדייב מוריי ואדריאן סמית' חולק עליך לגבי ההפרדה ביניהם, אני חושב שביחד הם הגיעו להרמוניות מורכבות שנחשבות ליצירות מוזיקליות בעלות ערך אמנותי מבחינת האורך, המבנה והמורכבות המלודית וההרמונית. דוגמא קטנה (חכה 2 דקות לסולו) ואפילו מוריי (הבלונדי ביניהם) נחשב ליותר וירטואוז ומשוחרר מסמית'. בכל מקרה ברשימה של guitar world על 100 הגיטריסטים הטובים בעולם במטאל הם מופיעים ביחד.
שמח תמיד לקבל כאן אוהבי הנושא בעלי ידע מרשים כמוך.יכול להבין אותך על הקושי לבחור, דבר שקרה למרביתנו.נראה ש-4 הראשונים שציינת די מקבילים לשלי.וגם קנופלר ,סנטיאגו, גי גי קייל , סנטנה , פריפ וניל יאנג נמצאים.בנוגע לטומי לומי/איאומי , האמת שגם אני ידעתי כמוך,ליתר ביטחון חיפשתי במקורות וכנראה הוטעיתי מהדמיון בכתיבת האותיות , וכמו כן ראיתי ציטוט בעברית במקום מסוים אשר מישהו שם כנראה גם שגה כמוני. כנראה שלא צריך לנבור ואם עושים זאת כדאי עד הסוף. תודה על התיקון.הקשר עם המקרה שלו לריינהארט צוין גם אצלי בפוסט.בנוגע לאחרים, יכול להיות שאני במיעוט אבל אני לא מתלהב כל כך מנגנים (ללא ספק וירטואוזים ענקיים ) כגון סטיב ואאי , ג'ו סטריאני ,ואולי גם סי סי דה וויל ודייב מוראי ,(רואה קצת הבדל בינו לאדריאן סמית, אם כי בחיבור עם אוסבורן- אליו התכוונת ילד מתבגר? -תמיד אעדיף את איאומי וגם ואן הלן נמצא אצלי איפשהו עם אדריאן סמית) ודומיהם,לי חסרים שם רגש ונשמה בנגינה , אבל כבר אמרנו, אינדיבידואלי.אל דימיולה, מקלפלין , באדי גאי , בי בי קינג נכנסו כנראה במוחי לקטגוריה אחרת אליה פחות התייחסתי כאן. יש כמה שאני פחות מכיר (אולי שמעתי אותם בהרכבים ולא התייחסתי ספציפית לשמם ) ושמח שהוספת אותם,אם יבוא לך אולי תוכל לתת קישורים להדגמה?מדובר ב- יונגווי מלמסטין, אלכס לייפטון, מייקל דנר, הנק שרמן, ג'ים מתיאוס. ושוב תודה על התגובה המעשירה.טוב נו..איך שכחתי את
באדי גאי - נגן הבלוז המוכשר שהשפיע על ג'ף בק המהולל,על הנדריקס וקלפטון. אני נמשך לנגינתו כמו עש לאור..
מרק קנופלר - יהודי שלא יודע מה זה מפרט..טכניקן מדהים.
ג'ואי סנטיאגו - בזכות הריפים המדהימים..
ג'יי ג'יי קייל
יופי של פוסט..מושקע ומלומד..ואפילו אני מזדהה עם רובו
טוב, אם היה לי כמה שעות היית מקבל רשימה עם נימוקים ואנקדוטות מחזקות והיא הייתה מתארכת לה עד סוף איילון,
אז נקצר:
הנדריקס-וירטואוזיות, חדשנות, מקוריות, ביצים.....don't immitate-inovate מדבר בדיוק עליו
פייג'- אוטודידקט גדול, אחד המשפיעים ביותר בתחומו
טוני איאומי (נייט טומי לומי) -אחד מחלוצי המטאל, הושפע רבות דווקא מג'אז ומנגינתו של "ג'אנגו" ריינהארדט הצועני כשאפילו חלקו נכות משותפת באצבעות
ריצ'י בלקמור - הצליח להפוך מוזיקה קלאסית ליצירות כבדות ומענגות, אשף, דינוזאור..
ג'ו סטריאני והתלמידים המצטיינים סטיבי ואי וקירק האמט
אדריאן סמית' ודייב מוראיי - בזכות המלודיות, ההרמוניה המושלמת ותמיכה בילד מתבגר..
ינגווי מלמסטין - טכניקה בשיאה
רוברט פריפ - עוד וירטואוז שחדשנות לא זרה לו. הפך את קרימזון לאלמותיים ועדיין עושה שת"פים עם כל מה שזז..
ג'ון מקלפלין - (המהווישנו) נגן פיוז'ן ענק ניגן עם מיילס דוויס ועוד גדולים אחרים, פאקו דה לוסיה, צ'יק קוריאה
ניל יאנג- בזכות הרגש (מומלץ לראות את הסרט 'הארט אוף גולד' של ג'ונתן דמי)
קרלוס אגוסטו אלבס סנטנה - ויוה לה מחיקו..
אלכס לייפסון - אחד המשפיעים בפרוג, וירטואוז מדהים, אחראי על יצירות מורכבות ומסובכות
אני יכול להמשיך עד מחר...ובטח שכחתי הרבה אבל על קצה המזלג..
סי.סי. דה וויל
מייקל דנר והנק שרמן
ג'ים מתיאוס
סטיבי ריי וואן
אדי ואן הלן
ביבי קינג
אל דימיולה
"(לפני סיבוב ההופעות של exposed"
מודה שלא יודע .
אבל אבל אבל, מייק אולדפילד עבר סדנה אינטנסיבית של אסרטיביות (לפני סיבוב ההופעות של exposed). כנראה לא עזר לו יותר מידי :-)
תודה,
יתכן ומראש חליתי בגללם .
קונה את התרופה שהצעת.
יופי של דיון! נותן הרבה מה לשמוע בעתיד הקרוב.
אני רואה שהחלמת מהר בזכות כל הגיטריסטים הגדולים שעלו פה לבמה...
כפי שנאמר -
one Hendrix a day, keeps the doctor away
וגם נתת השראה לעוד דיונים מעניינים.
לא כל כך התכוונתי לסגנון אלא לצליל, העומק והרגש שאני חש שמופקים מהגיטרה, ורגש הוא בוודאות דבר סובייקטיבי.
אולי אני אוהב כהים/ות ואת בהירים/ות ?
5 משלך שובצו גם אצלי .
את ה "יש" הראשון שלך את חייבת אגב גם ללוסט הייווי אשר וורליין הוזכר כבר אצלו ראשון.
אחר כך אחד מהם (לא זוכר כרגע) ענה -
the truth is that we are both lousy, but when we are playing together we are the best “ "
ושניהם התגלגלו מצחוק.הזדהיתי בכך שהשילוב של שניהם מוציא משהו נוסף, מיוחד.יש לו אגב אישיות מעניינית , במקרה נתקלתי בארה"ב באיזו תערוכת ציורים שהסתבר לי שהם פרי מכחולו.The edge ורוברט סמית גיטריסטים מצוינים ומוערכים.הראשון נשקל אצלי אך איכשהו העדפתי אחרים, אולי כי אני כבר שבע מu2 והמגלומניה של בונו ויתכן שהוא נפגע מזה.אולי זה קצת מטופש אבל קשה לי לקרוא לרוברט סמית "רק" גיטריסט . המכלול הרבגוני שהוא מביא מאפיל כנראה אצלי על תשומת הלב לנגינתו בגיטרה.אפרת,
בחלק הראשון של דבריך עשית לי קצת יסורי מצפון ורגשות אשמה.
אבל אנחנו מתיחסים בכל זאת למשהו שיש לו לפחות פרספקטיבה מסוימת של זמן.
אגב מה שצינת הוא רעיון נהדר לפוסט אחר, מה דעתך?
חלק מהשמות שהזכרת טיילו בראשי, בעיקר ביוקאנן אותו אני מאד מעריך (יש לו אגב ביצוע נהדר ל hey joe של הנדריקס.) ובאדי גאיי.
את שפרד ,מארוד ןבלאנד ,אני פחות מכיר וחלק גדול מהנהדרים האחרים נמצאים לטעמי קצת בצד הרך יותר ,
לא שאני מפחית בערכו אך לי הסתובב בראש קצת יותר "רעש ".
קצר וקולע.
טוב, 4 מהם גם אצלי,
אבל זה לא חכמה אני לקחתי מגרש גדול יותר לעצמי.
מתיני נהדר אך נמצא אצלי בקבוצה אחרת .
כן, אולי המטאליסיטים צריכם התיחסות נפרדת, זה יכול להיות מעניין, לפחות אותי.
צריך מישהו שירים אתזה.
אהבתי, כמו ברוק -סטרייט ,קליר אנד קאט.
ההתמכרויות השתנו עם האופנה?
צריך נחישות על מנת לבחור 5 פעמים את פייג', והא ראוי לה בהחלט.
לאחרים התיחסתי.
סגובה הנפלא הוא כמובן מ"כוכב" אחר .
אבל כבוד על הקצוות.
הלכת על כל הספקטרום , חלק גדול מהם הוזכר גם אצלי ונומק.(אפילו גרנט גרין בתגובה אחת שלי )
ג'י ג'י קייל השפיע, מאד, גם על קלפטון שאפילו עשה קופה לא קטנה מביצוע שיריו (אם איני טועה 2)
החברה הפאנקיסטים אולי זכאים להתיחסות משלהם, כרגע נכנס אצלי רק טום וורליין.
החברה מהפרוג, למעט אולי פריפ, גם איכשהו נכנסו בראשי לקטגוריה אחרת.
גדול.
אני ובתי הקטנה ,שלא יודעת מילה באנגלית , נפלנו מצחוק.
וצחוק כידוע עוזר לבריאות.
תודה.
כן הוא באמת מנגן שם בטאץ' לירי.
כמעט כל הרכב רוק שיכלול את רוד סטיאורט יצליח..
אחד הטובים שהוא השתתף בהם ( הכוונה לרוד סטיאורט ) לדעתי הוא ה faces' שהוקם ב-69 משילוב של שרידי small faces ,לאחר שסטיב מריאוט הנהדר עזב ,ושרידי הלהקה שהזכרת שהיה בה גם רון ווד (כיום בסטונס) אותו אזכיר בתגובה אחרת.
ההרכב כולל בנוסף לגיטרה גם קלידים ואני ממליץ מאד למי שמתעניין.
שתי דוגמאות מהראשונות שעלו לי. בדיסקים שיש לי קיימים קטעים מעולים נוספים.
במשפט אחד רוק כמו שצריך.
כשאני רואה את זה עכשיו אני מרגיש כמה חבל שרוד קצת "ברח" מהמקומות האלה.(אוהב גם את מחוזותיו החדשים )
http://www.youtube.com/watch?v=ei-L_AuuaxI
http://www.youtube.com/watch?v=m4PXMCCTMwM&feature=related
מייק רונסון, טום וולריין , פריפ ואחרים הוזכרו כבר גם אצלי, חלקם בתגובתי המאוחרת יותר.הבנתי שגראבין בריירס הוא מלחין (מודרני? ) לא הצלחתי למצוא את הקטע הספציפי אבל שמעתי דברים אחרים, נשמע מעניין.כמובן שקצת רחוק מרוק..גם את החברה מיצירות הנויז לא מכיר, אשמח.מייק אולדפילד אכן גיטריסט מעולה, ביקר במחשבותיי, אך לא נכנס בגלל דברים שהסברתי, חוץ מזה כבר צפוף שם והוא כידוע בחור עדין שלא יודע להידחף.
אכן סובייקטיבי....גם הגיטריסיטים הגדולים ביותר שצוינו פה הושפעו מאחרים ופיתחו אח"כ סיגנון אישי משלהם.אורית , לפעמים אפשר אולי באמת לשתגע למראה צלליתך המפזזת בחן.
יש לי הערכה לא מעטה לsrv (אגב קיצור לסוג רכב בארה"ב , אל אם אני מעוות משהו) בתחומים מסוימים, ויש לי גם לא מעט ממנו בבית..
"זה אחד הקטעים שמרגשים וממחישים את הנגינה המדהימה,השליטה שלו על הגיטרה." (אגב איך עושים מרקר? )
לזה אני מסכים בהחלט, אך כפי שכתבתי זה לא העיקר אצלי ובנושא זה אני שומע את מה שאני שומע ביחס להנדריקס,
אבל אמרנו שזה סובייקטיבי וטבעי שזה כך.
טוב רבותי נשברתי, ואני הולך לתקן כמה עוולות.המורה לא מסתכלת כעת ואני הולך לבצע תיקון בדף. מרבית אלו שאוסיף (למעט אחד ) הסתובבו אצלי בראש כמועמדים רציניים ומשום מה לא הוכנסו.נדמה לי שזה קשור בין היתר בקטגוריזציה מסוימת שנעשתה במוחי מבלי להיות מודע לכך. ואולי גם יחס הדומיננטיות בין הסולנים בהרכב (שירה וגיטרה ) היה קצת בעוכריהם. בעבר, כשהבאתי בפני ילדי הבוגרים נושאים מעולם המוסיקה , נהגתי תמיד לומר להם שאחד הדברים המשפיעים עלי בנושא הוא כאשר אני שומע משהו שגורם לי "להתעורר" פתאום משגרת ההאזנה לשמע דבר חדש, שונה במשהו משמעותי (המשהו הזה יכול להיות מגוון דברים, קול, נגינה, סגנון , מקצב מיוחדים וחדשים וכו' ) ממה ששמעתי עד כה . הדבר קרה לי בהרכביהם של 4 מתוך 5 הגיטריסטים שהחלטתי להוסיף (עברתי לרוגבי ).כמעט בכל המקרים הללו קיבלתי בום של ריכוז וסוג של הלם בהאזנה ראשונה למשהו מסוים שלהם. ואולי זאת כבר קטגוריה אחרת, לא יודע. ג'ואי סנטיאגו , פיקסיס,- להקה שהשפיע על דור שלם שבא אחריה, בין היתר גם על חלק מהרשימה להלן ,כאשר שמעתי בפעם הראשונה את where is my mind שלהם (היה זה בזמן נהיגה ברכב ) קרה לי המתואר לעיל, הריף המדהים שם והסאונד המיוחד של הגיטרה עשו לי את זה ובעצמה (כמובן בנוסף לשירה והתוכן). ג'וני גרינווד , רדיוהד- הושפעו גם מהפיקסיס , כנ"ל, כניסת הגיטרה ב- creep , והשילוב בהמשך של נגינתו עם השירה של יורק , תוך שבירת מקצב שכיח בחס שבין שניהם, הביא לי את זה חזק לפנים (אני מניח שאפשר להציג לי דברים דומים שהיו קודם אבל כך אני חשתי אז ) . ג'ון פרושיאנטה , רד הוט צ'ילי פפרס - ללא ספק הוא והלהקה חדשניים בדרכם. משלבים אין ספור סגנונות . גיטריסט מצוין בעל צליל וסגנון נגינה משלו. אותה תחושה של משהו שונה ומיוחד באה לי או ב- under the bridge או ב- Give it away שבא קצת לפניו,( כנראה בראשון שציינתי)גם כאן ,בדומה לרדיו הד, היחס הלא שגרתי בין השירה לנגינת הגיטרה פתחו לי בבת אחת את "כל האוזניים" .קראתי אגב לאחרונה שהלהקה החליטה לקחת פסק זמן של שנה מפעילות מוסיקלית "על מנת להתרכז בחייהם האישיים ", מסקרן אותי לדעת במה בדיוק אנטוני קידיס מתרכז. מיק רונסון , דייויד בואי וקריירת המשך - נכנס לכאן בעיקר בזכות הריפים המיוחדים שלו בהרכב עם בואי שהחלו כבר ב70 .שוב, הנגינה ,מקוריות ,נכון לאז, עשו לי את זה בדומה לאמור לעיל.אזכיר את זיגי סטארדסט , the man who sold the world , ג'ין ג'יני ועוד.שמעתי אגב קליפ מאוחר יותר של בואי בו מנגן מישהו אחר את הריף של זיגי סטרדאסט , אולי זה רק אני, אבל זה לא נשמע לי אותו הדבר. האחרון ברשימה לא שייך לקטגוריה הנ"ל. טום ורליין , טלוויז'יון והלאה - סוג של רה-גילוי , מישהו שלא הכרתי אך לא ידעתי שהכרתי , השם לא צלצל לי מייד, כשבדקתי גיליתי בעצם שיש לי בבית דגימות מחומרים שלו עם טלוויז'יון, פחות התייחסתי כנראה לשמו ולהמשך דרכו.בכלל,אולי כדאי להתייחס פעם בנושא זה גם לפאנק, יש שם בהחלט כמה גיטריסטים טובים.יש לי בבית דיסק אוסף פאנק משולש (בנוסף למעטים של הרכב ספציפי ) ובו לא מעט הרכבים מעניינים ,גם מאלה הפחות מפורסמים (קצת ערבבו שם לדעתי סגנונות נוספים, אך נעזוב את ההגדרות ) יש שם כמה קטעים פשוט מעולים ומקוריים הבאים לידי ביטוי גם בנושא שלפנינו.חלק מהם הם של טלוויז'יון עם טום וורליין , למשל little Johnny jewel , part 1+2המיוחד.בנוסף, כשנכנסתי להתעדכן , גיליתי קטעי נגינה שלו שהרשימו אותי מאד .לא ספק גיטריסט עם סגנון וצליל מיוחדים.
תגובותיכם העשירות בנגנים מופלאים גרמו לי לתחושות מורכבות. מצד אחד מבוכה ורגשות אשמה על כך שלא נתתי לחלק מהם מקום ברשימותיי , במיוחד כשחלקם הסתובבו אצלי בראש כמועמדים כבדים לכך (ואפילו כעת אני מתלבט אם לא שגיתי -ביני לבין עצמי- בכך שלא כללתי אותם, אבל לא אשנה כעת את " הבחינה" ואתייחס אליהם אולי בתגובות) , מצד שני הדבר ממחיש עד כמה העולם הזה עשיר וטוב שכך, סוף סוף אנו נותנים את הכבוד הראוי לאלו שלא תמיד עומדים בפרונט אך אחראיים במקרים רבים לחלק המהותי של התוצר המוסיקלי, אשר במקרים רבים לא היה נשמע כפי שהוא נשמע, בלעדיהם. הדבר הנוסף הוא שזה "אילץ" אותי לפשפש במוחי ולבחון מה היו הסיבות האישיות שלי לבחירותיי. (מעבר לגורמים אחרים כמו מה הוא מעביר לי בנגינתו, הייחוד בנגינתו ובצליל שלו וכו' אותם ציינתי כבר בפוסט עצמו ולא אחזור עליהם). חלק מזה קשור כנראה לבחירה של גיטריסטים שיצקו יסודות לתחום, השפיעו על אחרים , שניתן להביא לגביהם סוג של סיכום תקופה ומבחן "עמידות" , חלק אחר מכך קשור אולי לעובדה שאת ההשפעות החזקות מהנושא החלתי לחוות בנעורי ב-60-70 , מכך שנטיתי לבחור גיטריסטים המהווים כוח מרכזי בצד המוסיקלי של הרכביהם ,שאישיותם והשימוש בגיטרה בהרכביהם דומיננטיים מאד , שקיים בהם השילוב של "הנותן בראש " עם "הנוגע" , מכך שהרוק הבסיסי המשולב באלמנטים של בלוז הוא מרכיבי חזק בהשפעה עלי בנגינת הגיטרה, שקיים בין היתר אלמנט של התפתחות מוסיקלית מורכבת ומעניינת בנגינתם , בכך שהיה בהם אלמנט של חידוש ומהפכנות בשימוש בכלי ואולי דברים נוספים , מודעים או לא, ששכחתי. ללא ספק חלק ניכר מאלו שלא נכללו ברשימתי עונים גם על קריטריונים מהנ"ל ( מסתובבים אצלי כמה שמות והמחשבה על כך עושה לי לא נעים בבטן ) . מה שחשוב, כפי שנכתב באחד הפוסטים האחרים בקפה , ש- הרוק חי , נושם ,בועט – ופורט .
הצטרפתי מאוחר וכל הגיטריסטים של יכבר הוזכרו . בכל זאת אציין אותם
ג'וני מאר
פרושיאנטה
הנדריקס
רוברט פריפ
טום ורליין (יש בדלי!)
פול וולר (שוב יש בדלי)
ג'ואי סנטיאגו
ריי קודר
5. ג'וני גרינווד (רדיוהד)
4. רון ווד (סטונס)
3. דה אדג' (יו טו)
2. רוברט סמית (קיור)
1. רוברט פריפ (קינג קרימזון)
כפי שכתבתי החמישיה שלי באה בשליפה וההתבלבלות בין סטיב האו מ yes לבין סטיב האקט מ ג'נסיס הינה דבר נפוץ אצלי או נסיון חיוור לשרבב שניים במחיר אחד.. אז יאללה לרשימה של היום.. ובה כללתי את גדלי הדור, דבר שנמנעתי ממנו כי אני אישיות שוליים במובהק והמוזיקה שאני מעדיפה - אלטרנטיב ואינדי.. ובכל זאת ברוח החג:
5.ג'וני
תגובה לחלק ב'
איזה יופי - רואים שהנושא קרוב ללבך. ובכלל, יש לי יחס של כבוד לאנשים שיוצרים חוקים כדי לשבור אותם :-)
כשיהיה לך זמן וכח, יהיה נחמד אם תשלב גם את שחקני הספסל.
לי יש בעיה עם סדר או ציון כל הגיטריסטים הטובים.
כמה פעמים יצא לכם לשמוע שיר ופתאום נשמע סולו גיטרה
מדהים מגיטריסט אלמוני לחלוטין.
אלה שיצרו שם לעצמם כבר לא צריכים את ה"תמיכה" הזו
אלא החדשים או אלה שנמצאים שם כבר הרבה מאוד זמן
בלי שיזכירו את שמם.
אבל...לא ראיתי ברשימה את:
Roy Buchanan, Kenny Wayne Shepherd
Amund Maarud, Johnny Lang, Lucky Peterson
Ray Cooder, Robert Cray, Albert Collins, Albert King
...Bobby Bland, Buddy Guy
ואני יכולה להמשיך... ישנם יותר מדי :))
הוספתי חלק ב' לפוסט (למעלה )
בו הבאתי את רשימתי ונימוקי.
זה נרשם שם, בין היתר, בגלל אורך התגובה אשר היתה הולכת כאן קצת לאיבוד.
אשמח לתגובות, הערות.
ושלי: הנדריקס, סנטנה, פייג', קלפטון, מתיני (:
היות ואנשים התחילו לשפוך חופשי שמות אז חסרים לי לגיוון קצת מטאליסטים חורכי סולמות כאן:
ריצ'י בלקמור, סטריאני, מלמסטיין, נונו בטנקורט מ-"אקטרים",זאק ווילד של אוזי, דיימבג מ-"פנתרה"
ופטרוצ'י מ-"דרים תיאטר".
כל חובבי המוזיקה התעוררו...
אני רוצה להצטרף לכמה שכבר הוזכרו ולהוסיף כמה אחרים משלי
ג'אז:
פט מתיני, ביל פריסל, ווס מונטגומרי, ולהוסיף את גרנט גרין
רוק:
פייג'
רוק מתקדם:
גילמור, האו, רוברט פריפ ו-סטיב האקט מג'נסיס
להירגע על המרפסת:
ג'יי ג'יי קייל (שהשפיע רבות על קנופלר אגב)
פאנק:
טום ורליין, פול וולר, גו'ני ראמון
וכמו כן להזכיר שוב את ג'וני מאר מהסמיתס ולהוסיף את ג'ואי סנטיאגו מהפיקסיז!
כייף
רק בריאות
http://www.youtube.com/watch?v=r711rZ4M5K0
חברי היקרים,
לא נעלמתי,פשוט נפלתי קצת למשכב אתמול (לצערי לא מהסוג שאורית רמזה עליו בתגובתה כאן לכופר בישו ).
אך כפי שאמר מושל קליפורניה i`ll be back.
אחרי ה yardbirds ולפני שהוא השתתף בכמה הרכבים לא מוצלחים, הייתה "להקת ג'ף בק" עם רוד סטיוארט שהוציאה שני אלבומי רוק/בלוז מצויינים. בשיר של קרטיס מייפילד people get ready יש לג'ף בק סולו גיטרה לירי ממש, פעמיים-שלוש במשך השיר. כשג'ורג' האריסון (שלבושתי שכחתי אותו ברשימה) כתב את "כשהגיטרה שלי בוכה" הוא כנראה התכוון לקטע הזה...
חלמתי הלילה חלום. ובחלומי באו שבעה פעמונים רזים, ואמרו לי "מוק מוק". ומייד אחריהם באו שבעה צינורות ואמרו לי "מיק מיק". ואז בא אלי יוסי בובליל פותר החלומות ואמר לי "למה לא כתבת על מייקל אולדנפלד, יא אשכנזי מתנשא שכמוך. יהודה קיסר לא מספיר טוב בשבילך?".
אני חושב ששכחתי את מייק אולדפילד כי אני כשאני חושב עליו, קופץ לי לראש "מלחין" ולא "גיטריסט" (לפני שבועיים קניתי דיסק של tobular bells בעיבוד ל- 4 פסנתרים - נהדר!). אבל הוא גם (היה?) גיטריסט מצויין. יש לי DVD של הופעה שלו במונטריי מתישהו בסוף שנות ה- 70, ובאופן מפתיע הוא נותן שם הופעה מאוד משוחררת ומאוד רוקיסטית (יחסית כמובן. זה שהוא עלה להדרן הפלג גוף עליון חשוף עדיין נראה לי ביזארי).
וגם קיסר בסדר גמור. באמת.
עכשיו חסר פה רק סקס
לדעתי עשית לו קצת עוול שהבאת דווקא ביצוע שלו לשיר של הנדריקס
עוול? שתגעת? זה אחד הקטעים שממחישים שהתלמיד עלה על מורהו,
זה אחד הקטעים שמרגשים וממחישים את הנגינה המדהימה,השליטה שלו על הגיטרה.
כששומעים את זה אתה יודע שמה שלא ינגן הבן אדם הוא יעשה את זה הכי טוב.
כן מי שלא הבין אני מדברת על SRV .
ג'ימי הנדריקס (כי רוק זה בלוז על אל.אס.די...) - http://www.youtube.com/watch?v=TV74PsUo1dc
אריק קלפטון (כי רוק זה בלוז על קוקאין...) - http://www.youtube.com/watch?v=A-EilP59o_g
סטיבי ריי ווהן (כי רוק זה בלוז על אלכוהול...) - http://www.youtube.com/watch?v=tWLw7nozO_U
דייב גילמור (כי לבנאדם יש טאצ'...) - http://www.youtube.com/watch?v=QD1-j5ZWOmw
לס קלייפול (כי בס זאת גיטרה עם מיתרים עבים...) - http://www.youtube.com/watch?v=xAkvBqp8R8E
טוב, אני רואה שאני לא היחידה כאן שמגלה עוד ועוד מגדולי הגיטריסטים ששכחתי... אמתין גם אני ליום כיפור הבא...
אנדרה סגוביה, מי שאחראי לגיטרה הקלאסית כמו שאנחנו מכירים אותה היום, שהעניק לה מקום של כבוד באולמות הקונצרטים עם עיבודים לקטעים של באך, פרלי ועוד, ושהביא לכך שמלחינים יכתבו יצירות לגיטרה קלאסית:
http://www.youtube.com/watch?v=ZwhZSzpZ0DE
בפריטה מיוחדת שמשלבת ציפורניים וכריות האצבעות גם יחד.
איך שכחתי...
חייב להוסיף גם את ריס צ'טהאם ואת גלן ברנקה עם יצירות הנויז וסימפוניות הגיטרות שלהם. כנראה שכחתי אותם כי הם לא נכללים אצלי בתוך גבולות הג'אנר. עכשיו אני אצטרך לחכות שנה שלמה עד יום כיפור הבא כדי לקבל מחילה.
אני לא ממש מכיר את פט מתיני, אבל הוא עשה "עבודה" נהדרת ב electric counterpoint של סטיב רייך. הוא הצליח להחדיר רוח רעננה וקרירה ביצירה המאוד מדוייקת הזאת ל 12 גיטרות. אני ממליץ.
אה, שכחתי, לא קשור אמנם לרשימת הגדולים, אבל קשור גם קשור לכמה נשמה וגיוון יש בגיטרה.
קטע פלמנקו נפלא, שתי גיטרות, חליל ניי, רקדנית ואנשים שפלמנקו זה החיים שלהם:
http://www.youtube.com/watch?v=jatY9tvn6_8
מתוך הסרט הנפלא "ונגו".
בפנתיאון שלי חמשת הגדולים, שלשמחתי מקומם אינו נפקד מרבות מהתגובות כאן:
1. גי'מי פייג'
2. ג'ימי פייג'
3. ג'ימי פייג'
4. ג'ימי פייג'
5. ג'ימי פייג'
כיוון שבשבילי הנגינה שלו, בעיקר כשהיא משתלבת עם הקול של פלאנט, המקלות של בונהם והאורגן של ג'ון פול ג'ונס, זו חווייה רגשית ופיזית של התעלות ממש, שבכל פעם שאני שומעת אותה, אדירה בדיוק כמו בפעם הראשונה.
אבל למרות שהרשימה שלי הומוגנית משהו, אני תמיד שמחה לגלות צלילים חדשים, אז תודה על ההפניות כאן לשמות שאני לא מכירה.
אה, וגם - מיק רונסון. בטח! על השיער, הבגדים, החברות ארוכת השנים עם בואי והצלילים כמובן. והנדריקס, שגילה לגיטרה שלו שהיא מסוגלת להביא צלילים שהיא לא חלמה שקיימים בה.
אני לא ממש חזק בקטע של גיטריסטים, ולמעט נגינה בגיטרת אוויר אין לי נסיון בכלי (וגם בזה אני לא מבריק - יש לי נשמה אבל אין לי טכניקה).
כמה שאני אוהב את הסאונד של הגיטרה, אין לי התחברות לגיטריסטים עצמם. אני לא חושב שאי פעם הקשבתי למשהו כי גיטריסט X ניגן בו (ולא פסתנרן, מתופף וכו'). להיפך כן קורה (תגיד לי הנדריקס ואגיד לך ביי).אבל פטור בלי כלום הרי אי אפשר, אז הנה רשימה של שירים שקופצים לי לראש כשאומרים גיטרה, והגיטריסט שמבצע בהם. 1. The Jean Genie -Bowie. אני חושב שאת הריף הזה של מיק רונסון אני אקח איתי לקבר.2. After the requiem - Gavin Bryars. אני לא מכיר הרבה עבודות של הגיטריסט ביל פריסל, אבל כאן הוא משתלב ומוביל את רביעיית המיתרים באופן כל כך יפה ורגיש שאי אפשר להשאר אדיש.3. Marquee Moon - Television. גם כאן יש ריף וסולואים שמתנגשים עם חטיבת הקצב באופן שיוצר עניין ומתח לאורך 10 הדקות של השיר. אחראים עלייהם טום ורליין וריצ'רד לויד.4. Sultans of swing - Dire Straits. יש מחוזות בהם אסור להגיד דייר סטרייטס בהקשר חיובי (ובדרך כלל הבית שלי הוא אחד מהם), אבל בשיר הבכורה הזה מארק קנופפלר נותן לקראת הסוף את אחד הסולואים הכי אהובים עלי (אם כי במהלך השיר הוא קצת מגזים עם השופוני שלי, אבל מותר לו). 5. The Beatles - My Guitar. נו טוב, אני לא הראשון שמרחם על ג'ורג' בגלל שאת הסולו הזה מנגן דווקא קלפטון. לקלפטון אני דווקא מתחיל להתחבר בשנים האחרונות (אם כי הבת שלי אוסרת עלי לשמוע את "האלוקים של הגיטרה" באוטו).6. Heroes - Bowie. הגיטרה של פריפ עושה את השיר הזה (ולכן בחרתי בו ולא את הסולו המדהים של פריפ ב scary monsters). השירה של בואי והגיטרה יוצרים דואט בו שני החלקים מתפתלים סביב עצמם ללא יכולת הפרדה. (רציתי חמישה, אבל לא יכולתי לוותר על השישי ולא היה לי כח לחזור ולמחוק את אחד הקודמים).בטח יש עוד עשרות, אבל אלה הראשונים שצצו לי בראש.
מקורית בחלק מבחירותייך . ג'וני מאר – תופתעי, אך יש עוד החושבים כמוך. באותו ירחון בריטי שהזכרתי לעיל ( אל חשש, איני הולך להביא את בחירותיי משם, בין היתר כי איני מזדהה עם חלק גדול מהן)שיבצו אותו במקום 7 ! מתוך 100 , לפני רבים ומכובדים . יש את הויכוח הזה של "מוריסי בלי מאר" , מבלי להפחית מאיכות הדברים של מוריסי בהמשך הדרך , ללא ספק היה למאר ערך מוסף משמעותי מאד . אנדרו לאטימר מקאמל אכן גיטריסט מעולה . מצליח להעביר הרבה רגש בנגינתו , אל אף המורכבות והתחכום בסגנון הלהקה, דבר שלא תמיד מתקיים בלהקות פרוג . סטיב האו, נראה לי שקצת החליק לך , הוא כמובן גיטריסט " יס " (אלא אם התכוונת לסטיב האקט מג'נסיס ) בכל אופן התייחסותי כנ"ל , אולי כנ"ל פלוס . על ג'ימי פייג אין מה להרחיב. האריסון זה נושא שאני מודה שאיני יודע כיצד להתייחס אליו בהקשר הזה.מצד אחד אני אוהב מאד את נגינתו וללא ספק תרומתו ללהקה ולסאונד הייחודי שלה משמעותית ביותר.מצד שני הוא לא הראשון שעולה לי בראש כשאני חושב על "גיטריסטים " .הדבר הכי מעצבן שהביטלס עשו לדעתי (זה בא בעיקר מצידם של לנון- מקרטני אם איני טועה )הוא כשנתנו לקלפטון לנגן את הסולו ב- while my guitar gently weeps שנכתב על ידי האריסון.באותו ירחון בריטי שהזכרתי דירגו אותו אגב במקום 5, (אולי יש לך "הגשה בריטית" ,אם לא צפית בתכנית מסוימת בערוץ 2 כנאה לא תביני, לא משנה )מקום אחד לפני קלפטון, אולי "נקמה" קטנה על הנ"ל .
מקורית בחלק מבחירותייך . ג'וני מאר – תופתעי, אך יש עוד החושבים כמוך. באותו ירחון בריטי שהזכרתי לעיל ( אל חשש, איני הולך להביא את בחירותיי משם, בין היתר כי איני מזדהה עם חלק גדול מהן)שיבצו אותו במקום 7 ! מתוך 100 , לפני רבים ומכובדים . יש את הויכוח הזה של "מוריסי בלי מאר" , מבלי להפחית מאיכות הדברים של מוריסי בהמשך הדרך , ללא ספק היה למאר ערך מוסף משמעותי מאד . אנדרו לאטימר מקאמל אכן גיטריסט מעולה . מצליח להעביר הרבה רגש בנגינתו , אל אף המורכבות והתחכום בסגנון הלהקה, דבר שלא תמיד מתקיים בלהקות פרוג . סטיב האו, נראה לי שקצת החליק לך , הוא כמובן גיטריסט "יס" (אלא אם התכוונת לסטיב האקט מג'נסיס ) בכל אופן התייחסותי כנ"ל , אולי כנ"ל פלוס . על ג'ימי פייג אין מה להרחיב. האריסון זה נושא שאני מודה שאיני יודע כיצד להתייחס אליו בהקשר הזה.מצד אחד אני אוהב מאד את נגינתו וללא ספק תרומתו ללהקה ולסאונד הייחודי שלה משמעותית ביותר.מצד שני הוא לא הראשון שעולה לי בראש כשאני חושב על "גיטריסטים " .הדבר הכי מעצבן שהביטלס עשו לדעתי (זה בא בעיקר מצידם של לנון- מקרטני אם איני טועה )הוא כשנתנו לקלפטון לנגן את הסולו ב- while my guitar gently weeps , שנכתב על ידי האריסון.באותו ירחון בריטי שהזכרתי דירגו אגב את האריסון במקום 5, (אולי יש לך "הגשה בריטית" ,אם לא צפית בתכנית מסוימת בערוץ 2 כנראה לא תביני, לא משנה )מקום אחד לפני קלפטון, אולי "נקמה" קטנה על הנ"ל .
גם את בין אלו שהביאו שילוב של סגנונות.ג'יסמונטי, מט'יני, ג'ורדן, אכן מהמשובחים והנפלאים.את סקוט הנדרסון לא הכרתי(תמיד טוב שיש חורים למלא )אפרופו ברזילאי, יש לי אלבום של נגן גיטרה ברזילאי שאני אוהב את נגינתו , אקוסטי יותר, באדן פאול , אם איני טועה הוא כבר לא חי.לא כל כך הבנתי אם היית בהופעה של סנטנה (הנוסח שם קצת לא ברור לי )אבל אם כן אני מקנא בך.שמעתי שגם היום הופעותיו הן קרנבל.ומסכים גם לגבי קלפטר.
הפצצת אותנו.על חלק מה"ברורים" שם אין לי מה להוסיף.סטיב ואי כידוע החל בין היתר עם פראנק זאפה ( בירחון בריטי שקראתי בשעתו , בו דירגו 100 מהם ,מופיע דווקא זאפה עצמו כגיטריסט , במקום מאד מכובד ) וגם עם ווייטסנייק ואחרים.סטיב ריי ווהן שכבר איננו עמנו , ביקרתי פעם בעיר הולדתו, דאלאס טקסס, ונכנסנו לאיזה באר/מסעדה שבעליו כנראה מעריץ שלו, כל הקירות היו מכוסים בתמונות וסיפורים על חייו, נראה מרשים.לדעתי עשית לו קצת עוול שהבאת דווקא ביצוע שלו לשיר של הנדריקס .הסולן של רד הוט שהבאת, פרושיאנטה . האמת לא חשבתי עליו בהקשר זה אבל, את יודעת מה, יש משהו בזה.האחרים אצלך, שבאים קצת מעולם הג'אז, בלוז,פיוז'ון וקירבתם כולם ממש ממש מעולים .לא ידעתי שיש דירוגים כאלו ביו טיוב ותודה שידעת אותי.נ.ב לתגובה שלי לעיל.
היה שלב ב yardbirds שג'ף בק וג'ימי פייג ניגנו שם יחד.
זה היה מעניין,
בסרט שראיתי על הלהקה ראו בשלב הזה את פייג' כזה מנגן בביישנות , נחבא אל הכלים ,ויחד עם זאת כבר אז חשו בייחוד שבניגינתו.
שים לב ,רסיבר, ( לא מפתיע אותי כמובן) ששלשה מתוך השישיה שלך הם משם.
כן , זה ממש לא פשוט, אבל כפי שציינתי יכולת להביא אתך גם "חמישיית ספסל ",אלא אם כן חשת שחמישייה כזאת, עם שחקן ספסל כמו קלפטון, תספיק על מנת לנצח.גם אצלי רק טכניקה לא עושה את זה, רמזתי על כך גם בפוסט.מסכים שלהנדריקס יש מקום מיוחד , "מעל לקו" . אמיץ היה מצידך להביא את האנק מרווין , גיטריסט ענק שלדעתי הערכת השפעתו על אלו שבאו אחר כך אינה מקבלת את המקום הראוי לה. מבחינתי ,איכות הדברים שהוציא קליף ריצ'ארד (זוכרים מישהו כזה? ) הייתה נחותה יותר ללא ה- shadows עם מארווין, אגב אני גם מאד אהבתי את המתופף שלהם , אבל זה כבר נושא אחר.(כשלמדתי לנגן בגיל מאד צעיר, התחלתי כמובן עם קטעי הסולו שלו, עד שהגיעה הרביעייה מליברפול ו"ערבבה" כמובן את הכל) .את האיסלנדי לא הכרתי.עם ג'ף בק יש לי סוג של יחסים לא ברורים.גיטריסט גדול ואחד המוערכים ללא ספק.משהו לדעתי התפספס אצלו , אולי בבחירות שלו להרכבים (מאז שפרש מה yardbirds אני חושב שהוא לא היה בהרכב מסוג דומה, למעט התחברויות קצרות עם אחרים לצרכי הקלטה וכו'.)אני לא יודע אם זה בגלל שתמיד דיבר אלי יותר שילוב בהרכב של להקה, משהו בו , בנגינתו, משהו אצלי,אך תמיד התייחסתי אליו יותר בהערכה ולא מספיק ברגש." כמה כיף לכתוב על זה וכמה קשה לבחור." - מזדהה לחלוטין עם משפט זה.
את מס' 4 לא הכרתי , אולי שמעתי בדברים של 'ציק קוריאה, אך ללא תשומת לב וזיהוי אישי שלו.
את 5 כנ"ל.
סקרנת אותי לבדוק מחדש.
תמציתית כתמיד,
יחד עם זאת אודה שאחוז ניכר מהנ"ל נמצא גם ברשימתי.
ביקורך הג'אזי אצלנו מתקבל בברכה חמה.
גם בעיני השלישיה הראשונה היא השלישיה.
בנוגע לאגדה הנקראית דז'אנגו ריינהארט , אביא סיפור קטן בהקשר אחר עליו ברשימה שלי.
אני אוהב גם דברים שעשה קני בארל (הקליט כידוע בין היתר גם עם קולטריין )
וכמובן אפשר להזכיר גם את גרנט גרין, ג'ון אברקומבי (כיוון אחר אמנם)
עם ג'ורג בנסון יש ל בעייה מאז שהתחיל להיות "זמר פופ ".
כאמור,אצלך זאת אחת הדוגמאות לשילוב סגנונות,
כולם כמובן מיוחדים בדרכם.
לא ידעתי שלבראיין מאי יש גם איזה הרולד באמצע.
בנוגע להנדריקס,אכן במוזיאון על שמו בו ביקרתי, בעיר הולדתו סיאטל (ממליץ בחום למי שיהיה באזור, הנושאים הם לא רק הנדריקס אלא רבים אחרים הכוללים גם תערוכות מתחלפות ,לידו גם מוזיאון סיי פיי , מומלץ אף הוא) מוצגים כל אותם האביזרים בהם עשה ניסויים מתוך מטרה לפרוץ גבולות ולהעשיר את יכולות הגיטרה.
וואו חברים, איזה גיטריסטים הבאתם כאן.
בהתחלה וידוי אישי (בטוח שאינו רק שלי ), הנושא הזה של גיטרה וגיטריסטים הוא אצלי משהו שמעבר לניתוח ענייני .
קיים אצלי סוג של חיבור רגשי עמוק עם הכלי ומכאן גם עם נגניו המובחרים , אולי זה נובע מכך שבצעירותי השתעשעתי קצת בללמוד ולנגן בכלי (זה היה מזמן מזמן, אל תבקשו ממני לנגן במפגשים ) אך אני חושב שזה לא רק זה.
אני מאזין ומתעניין כמעט בכל סוגי המוסיקה , כל כלי נגינה ירגש אותי מאד בהקשר המתאים , אך יש משהו בנגינת גיטרה ,שנוגע בי באופן הכי בלתי אמצעי וחודר לי ישר לבטן.
אפילו אזכור השמות שציינתם ,בשילוב עם אסוציאציות משלי הקשורות אליהם , עושים לי משהו .
חלק גדול מהם היו גיבורי הילדות שלי בתקופה בה חלמתי להיות סולן גיטרה בלהקת רוק ( ההורים דחפו למשהו "פרקטי" יותר,דבר שהוכיח את עצמו מבחינה זו אך מי יודע אם ומה החמצתי)
טוב, לעניין עצמו,
העבודה שאני עשיתי עד כה , לשחרר את הדיון לאוויר העולם , היא כמובן קלה יותר משלכם . אני מודה לכם על שטרחתם להתייחס ולבנות את רשימתכם.עכשיו גם אני צריך להפשיל שרוולים ולעבוד .
ראשית אציין שהרשימות שהבאתם מתחלקות לנגניי רוק מובהקים (רוב המקרים כאן , כהגדרת הפוסט ) , נגני גיטרה מתחום הג'אז או שילוב של שניהם יחד,זה בסדר (אמרתי לכם ,בלוג ליברלי).
כפי שגם הגדרתי מראש, ה-5 הוא לא כלל נוקשה, אני לא יודע אם אעמוד ב-10.
באחד מהפוסטים בעלי אופי דומה קראתי תגובה כמו- "ומה עם הרשימה שלך ? ".אז גם שלי בהחלט תגיע.
ראשית הרשו לי להתייחס קצת לתגובותיכם ובהמשך אביא גם משלי אשר "תופתעו" , לא תהיה שונה בהרבה ממה שכבר הוצג כאן.החמישיה הזו באה בשליפה, יתכן שבשליפה אחרת תהיה חמישיה אחרת...
5 - גורג' האריסון (ידוע מאיזו להקה?)
4. - ג'ימי פייג' (לד זפלין)
3 - סטיב האו (ג'נסיס)
2 - אנדרו לאטימר (קאמאל)
1 - ג'וני מאר - (הסמית'ס)
אין ולא יהיו רק חמישה..
אבל.. אם תמחץ אותי לקופסא , לראשונים שקופצים לי כרגע במיידית לראש..
והשאר קופצים בטיימינגים אחרים.. אז אולי מוכנה לנסות עצמי לדעת לדיל ההזוי הזה.. (-:
אגברטו ג'יזמונטי- גיטריסט (וגם פסנתרן מדהים..)- יוצר ברזילאי מקורי ויחודי בגווניו..
פט מט'יני- חולה על הכיוונים וההרמוניות שלו.. עפה איתו בטרוף..
קרלוס סנטנה.. איך לא.. השתוללתי בכמה וכמה מסיבות עם חברה סנטרל אמריקאנוס,
בשנים הקליפורניות שלי, (הופעות שלו עם סנטנה, שמרגישות מסיבתיות לגמרי..באויר הפתוח..
כולם שתויים ורוקדים בטרוף או לסרוגין מוקסמים מנפלאות נגינתו..)
סטאנלי ג'ורדן- טכניקות נגינה גאוניות שנשמעות כמו שתי גיטרות בתפקידים שונים בו-זמנית..
סטיבי ריי וון הענק- שמבחינתי- הפך את הבלוז למשהו עם כיוון עשיר ומוטרף לחלוטין..
סקוט הנדרסון- ממליצה על- dog party השונה שלו.. גם לו הרמוניות נפלאות..
ג'ימי הנדריקס- המעושן והיחיד בסגנון ש 'הביא' ..
ג'ימי פייג'- עם הגוון היחודי של לד זפלין..
אריק קלפטון- איך לא..
ועוד ועוד.. גיטריסטים ג'אזיסטים מעולים......
והרשימה עוד עלולה להמשיך לגלוש בחוסר טאקט משווע..
ובואו לא נשכח את קלפטר הגאון משלנו..(-:
לחנים גאוניים שנכתבו על מהלכים יחודיים בגיטרה שרק לו יש..
ו.. טוב די להפעם..
וואו זה ממש קשה,אז בלי דירוג וסדר,אחרת אני אריב עם עצמי:-)
אה,אני גם לא יודעת לספור כל כך טוב תסלח לי כן?:-)
סטיב ואי
SRV
מרק קנופלר
ג'ון פרושיאנטה
ג'ימי הנדריקס
אריק קלפטון
סלאש
פט מתיני
מייק סטרן
ג'ון מקלאפלין
פאקו דה לוסיה
אל דימיולה
ג'ון סקופילד
BB KING
דיויד גילמור
ג'ימי פייג'
יש המון דירוגים כאלה כבר ביוטיוב אז פה יש גם חלק ממי שציינתי .
שבת נפלאה והאזנה בכייף לכולם.
זה לא פשוט לצמצם את הרשימה לחמישה, אבל אנסה...הסדר בו הם מופיעים הוא לא דירוג של מי הכי טוב, חוץ מג'ימי הנדריקס שלטעמי הוא הנבחר כי הצליח לשלב בצורה הטובה ביותר, טכניקה עם הגשה שאין לה מתחרים. הרבה מאוד גיטריסטים מנגנים מהר, אבל רק טכניקה לא עושה לי את זה. יש גיטריסט איסלנדי שנקרא TERJE RYPDAL שאני מאוד אוהב, שמושפע לא מעט ממישהו שקצת נשכח היום: האנק מרווין מה-SHADOWS שהיה מכופף את המיתרים ויוצר את ה-TWANG. ג'ף בק הוא אחד הגדולים שמרגש אותי כל פעם מחדש. ג'ימי פייג' גם ברשימה, ואם אריק קלפטון לא שווה תוספת של מקום ששי, אז אני לא יודע מי כן.
כמה כיף לכתוב על זה וכמה קשה לבחור.
יש לי כמה עשרות אהובים, אבל אם אני צריך לבחור רק 5 אז:
1. ג'ימי הנדריקס-בגלל שהוא התחיל את "בלגאן" הדיסטורשנים.
2. ג'ימי פייג'- גיוון, מוזיקאליות.
3. דיוויד גילמור - מלודיה, אווירה.
4.סקוט הנדרסון-נציג הפיוז'ן שלי. התחיל את דרכו ב-"אלקטריק בנד" של צ'יק קוריאה. כשמו של הפיוז'ן הוא שילוב מדהים של השפעות כמו :הנדריקס, אלן הולדסוורת' וסטיבי ריי ווהן. טכניקה ו-FEEL.
5. רנדי רודס-נציג המטאל. הרבה לא מכירים, בן מחזור של אדי ואן-הלן.
מפורסם בעיקר בנגינה עם אוזי אוסבורן בתקליטי הסולו הראשונים, לאחר שזה עזב את בלק סאבאת.
למעשה גיטריסט ה-"מטאל" הראשון, נהרג ב-82 בגיל 25 בתאונת מטוס אבל כנראה הכי משפיע במטאל.
הרשימה שלי בלי הרבה הסברים מדבר בעד עצמו מבחינתי:
1. ג'מי פייג' - לד זפלין (הסולו הראשון של כל נגן גיטרה מתחיל
Stairway to Heaven)
2. אריק קלפטון
3. ג'ימי הנדריקס
4. קרלוס סנטנה
5.קריק האמט - מטאליקה (קצת מטאל ..
)
חמישה מהגיטריסטים החשובים שנגנו ג'אז.אני לא מדרג אותם.
1.django reindhart.נגן ג'יפסי ג'אז צועני/צרפתי.אחד הנגנים שהשפיעו הכי הרבה על נגני ג'אז עד היום.
2.charlie christian.הגיטריסט האמריקאי הראשון שניגן סולו על חשמלית באופן קבוע.גם השפיע על הרבה אחרים.
3.wes montgomery.ניגן בופ כמו שאף אחד לא יכול לעשות.השליטה שלו בריצות על אוקטבות והגרוב שלו הן מודל לחיקוי ע"י רוב מי שמנגן ג'אז על גיטרה.
4.joe pass.נגן הג'אז הראשון שהופיע לבד בלי ליווי הופעות שלמות.ללא ספק אמן ה-chord solo החשוב ביותר.
5. freddie green.גיטריסט מה:count basiebig band.ממציא ליווי ה"בלוקים" בגיטרה.ללא ספק,המלווה הכי נחשב בתחום.
הסאונד של הסקספון מדבר אלי יותר
אבל גיטריסטים שאני אוהבת לאו דווקא
לפי הסדר:
B. B. King- נחשב לאחד מנגני הבלוז המובילים והמשפיעים במאה ה-20. בעל גיטרת הלוסיל (Lucile), אשר החל לנגן בה עוד בשנות ה-50.
פט מתיני-החל את דרכו כנגן חצוצרה בגיל 8 ועבר לגיטרה בגיל 12.לאחר שהתפרסם החל מתיני להתעניין בציוד חדשני כגון סינתיסייזרים ובסינקלאוויר, והיה מבין הראשונים שהחלו להשתמש בכלי נגינה חשמליים\אלקטרונים.
ג'ימי הנדריקס- מוזיקאי, גיטריסט אפרו-אמריקאי, היה מאמני הבלוז-רוק'נרול הבולטים ביותר של שנות השישים, והשפיע רבות על דור "ילדי הפרחים". הוא נודע בסגנון הופעה פרוע, נהג להתפרע על הבמה ובין היתר לנגן בגיטרה בשיניו.
כמוזיקאי הנדריקס תרם לפיתוח שיטת היזון האודיו המלווה בדיסטורשן. כמפיק תקליטים, הנדריקס השתמש בשיטות חלוציות בתחום הקלטות האולפן כהרחבה לרעיונותיו המוזיקליים. הוא היה מהראשונים שהתנסו בהקלטות סטריאופוניות ובפייזינג.
בריאן הרולד מיי - מיי נודע כגיטריסט של להקתקווין, ודורג על ידי מגזין הרולינג סטון במקום ה-39 ברשימת נגני הגיטרה הטובים ביותר של כל הזמנים מיי הוא גם דוקטור לאסטרופיסיקה ופרסם ספר בנושא ההיסטוריה של היקום.
ג'אקו פסטוריוס- היה בסיסט ומלחין שהתעסק בתחום הג'אז. פסטוריוס בלט בזכות הטכניקה הוירטואוזית שלו ובנגינתו בגיטרה בס נטולת שריגים (Fretless bass). השפעתו על גיטרת הבס החשמלית המודרנית נרחבת מאוד. פסטוריוס עשה את גיטרת הבס נטולת הסריגים פופולרית והציג גישה טקסטואלית וחוש הרמוני. אף כי הגיע להישגים גבוהים ונחשב לווירטואוז ולגאון מוזיקלי, בריאותו הנפשית ושימוש היתר שלו בסמים עלו לו בחייו .