חלק א' אני לא רואה בזה "מצעד פזמונים " ומיד אסביר . תמיד התעניינתי בנושא זה ומסקרן אותי לקרוא מה חושבים עליו אחרים. הקריטריונים לבחירתכם יכולים להיות רבים ומגוונים ,כל אחד עם מה שנראה לו חשוב לכך . החל מ- עד כמה סגנון הנגינה והסאונד המופק מהגיטרה נוגע בכם, דרך חותמו של האמן בהתפתחות הז'אנר , השפעתו על נגנים אחרים, עד כמה הוא הביא משהו משלו בנגינתו בכלי, היותו יוצר מוסיקלי בנוסף לנגן , מרכזיותו המוסיקלית בהרכב בו ניגן, עומק, מורכבות ורגישות נגינתו, חידוש, מקוריות, גיוון , התפתחות אישית , שילוב של חלקים מהנ"ל עם סיפור חייו שמדבר אליכם ועוד , ואפשר סתם "הוא עושה לי את זה וזהו ". ואם לא אציין גם אלמנטים כמו טכניקה, שליטה בכלי , וירטואוזיות וכדו', אואשם כנראה בחסר. הנהלת הבלוג ליברלית ,תומכת בריבוי דעות והגבולות די פתוחים (כך אולי נועשר יותר ) . כמו כן , מכסת ה- 5 גם אינה קשיחה , מי שלא יוכל לעמוד בה נקצה לו מקום נוסף במגרש.
בנוסף , מי שיוכל לתת נימוק או קמצוץ ממנו לבחירותיו יבורך .
-------------------------------------------------------------------------------------------------- --------------------------------------------------------------------------------------------------- חלק ב'- בחירותי ונימוקי
החלק הזה הצטרף לפוסט מאוחר יותר , לאחר קבלת חלק גדול מתגובותיכם, אציג בו את רשימתי ומעט נימוקים. קצת ארוך, מודה על הסבלנות. מצטער להודיע שלא עמדתי בגבולות שנקבעו . בדיעבד יתכן והייתי צריך להגדיר מראש 10, אבל מה שנעשה, נעשה. כחובב כדורגל החלטתי לעבור מחמישיית הכדורסל המקורית לנבחרת של 11 , ולחיזוק ,כמה שחקני ספסל (והאמינו לי נותרו עוד כמה מחוץ לסגל שזומן אשר יש לי לא מעט רגשות אשמה כלפיהם ). ברור שאחד הגורמים המרכזיים לבחירה זו או אחרת מושפע מהקריטריונים הפנימיים שכל אחד מאתנו בוחן לפיהם ,במודע או לא ,את הנושא. ובנוסף, אולי מהמפגש האישי שלנו עם החומרים שלהם, האסוציאציות הנובעות מכך ועוד. קריטריון הסף הראשון אצלי בנושא הוא עד כמה נגינתו של האמן נוגעת בי ומידת הרגש שהוא מצליח להעביר אלי וליצור בי , באמצעות נגינתו. ולאחר מכן כמובן באים דברים נוספים מאלו שפירטתי לעיל. לכל גיטריסט יש את הטאץ' שלו בהפקת הצליל מהכלי וההתפתחות הנוצרת במהלך נגינתו, המדברים אלי יותר, או פחות. במובן מסוים אני רואה זאת כסוג של היכרות ומערכת יחסים, הצליל הראשון שמגיע אליך מהגיטרה הוא כמו מבט ראשון כלפי מישהו/י ,תופס או לא.(וכאן זה כידוע הדבר הכי סובייקטיבי שקיים ) לאחר מכן כמובן נבחנים דברים נוספים, המשפיעים על משך "הקשר" ועוצמתו. יש גם משהו הקשור לפיתוח סגנון וצליל יחודי, כשאתה שומע את נגינתו של מישהו אתה יודע שזה הוא ( בדומה לקול האנושי ) , אני כנראה אוהב פחות יוניפורמיות. נושאים כמו טכניקה, וירטואוזיות וכדו' בלבד לא בהכרח עושים לי את זה ונמצאים אולי בקבוצת אמות מידה אחרת, פחות רגשית, שאני בהחלט מכבד גם אותה. ("אוננות " על הגיטרה אף פעם לא הרשימה אותי . בניגוד למחוזות אחרים, חסרים בה בדרך כלל מרווחים היוצרים מתח, לא תמיד היא מצליחה להגיע לרגעי שיא ובשלב מסוים , עוד לפני הסיום , היא מתחילה לעייף. ) קוריוז קטן ,היה בשעתו סיפור על אלווין לי, גיטריסט ten years after , ששבר את שיא משך הנגינה הרציפה בגיטרה וניגן 25 שעות לא הפסקה! (האמת שלא בדקתי אף פעם את נכונות המיתוס הזה) אז אנא התייחסו לרשימות של כולנו, כמשהו אישי וסובייקטיבי לחלוטין. אל אף האהבה שלי לנגינת גיטרה גם בסגנונות אחרים, אתייחס כאן לנגני רוק , על סגנונותיו, בלבד. אחד הדברים המשותפים למרבית הנמצאים ברשימותי הוא היותם יוצרים מוסיקליים מרכזיים בהרכבים שלהם . חלק גדול מהם אף החזיקו "על גבם" את מרבית הסאונד , במיוחד כשמדובר בהרכבים מעוטי כלים. קשה לי לקבוע בוודאות אם יש משמעות לסדר בו מוצגת רשימתי או לא, עד שלב מסוים כנראה שכן . הרכב פותח ג'ימי הנדריקס ג'ימי פייג פיטר גרין. טומי איאומי ריצ'י בלקמור סלאש מארק פארנר דייויד גילמור אריק קלפטון מרק קנופלר בראיין מיי --------------- מקום מכובד בספסל קרלוס סנטנה , ניל יאנג, דוויין אלמן ( האחים אלמן ), קית ריצ'רדס ( סטונס ) , פיט טאוסנד (who ) , רוברט פריפ ( קינג קרימזון ) , ג'ורג האריסון , ג'י ג'י קייל, האנק מרווין ( הצלליות ) , רובי קריגר (doors ) , אלווין לי ( ten years after) , ג'ון פוגרטי (ccr ) ,רוי ביוקאנן, אלכס לייפסון(ראש) ,ג'ון פטרוצ'י (דרים טיאטר), דיימבאג דארל (פנתרה), גלן טיפטון (ג'ודאס פריסט), רורי גאלאגר.
נבחרת רה- הרהור (פירוט בתגובתי בהמשך)
ג'ואי סנטיאגו , ג'וני גרינווד, ג'ון פרושיאנטה, מיק רונסון , טום ורליין .
נימוקים אתמצת ככל יכולתי, פה ושם אתן קצת רקע וסיפור , מודה על סבלנותם של אלו שמכירים כבר. מפאת הרוחב הקיים גם כך אציג נימוקים רק להרכב הראשון.
ג'ימי הנדריקס - אין מישהו מתאים יותר ממנו ,בהקשר זה,למשפט " אחריו זה כבר לא היה כמו לפניו " . ללא ספק שינה בתחום הגיטרה את עולם הרוק, פרץ גבולות, סלל תפיסת נגינה פתוחה ומשוחררת, הפיק מהגיטרה דברים שלא חשבו עד אז שניתן להפיקם, שילב בנגינתו אלמנטים מסגנונות שונים (בלוז, רוק, ג'אז )ובכך פתח אופקים חדשים בנושא לכל מי שבא אחריו. כל זאת ,בנגינה המשלבת הבעה ורגש עם טכניקה עילאית. יש שאמרו גם "שר ודיבר באמצעות הגיטרה " . יש סיפור שכאשר הוא בא להופיע לראשונה בלונדון, ישבו בקהל גם קלפטון ופיט טאוסנד(יתכן שגם ג'ף בק ) . הם סיפרו בראיונות מאוחרים יותר, שלאחר ההופעה הם היו בהלם , נכנסו לדיכאון ובשלב מסוים אף שקלו להפסיק לנגן. סיפור אחר נוגע לפסטיבל וודסטוק. שם כשפיט טואסנד מ"המי" נוכח לדעת שהם הוגרלו להופיע לאחר הנדריקס, הוא שיקשק והתחנן אל ג'ימי שיתחלף איתם. באחד מהראיונות אמר טאוסנד "אתם יודעים מה זה להופיע אחרי הנדריקס, זו התאבדות" היה שם איזה עניין של תנאי שהנדריקס הציב וזריקת מטבע ולבסוך המי הופיעו לפניו . המי שברו את הגיטרות וכו' , אבל הנדריקס "העפיל" עליהם ושרף לחלוטין את הגיטרה שלו.(שייריה מוצגים במוזיאון על שמו בסיאטל). שימו לב למשל כיצד בשיר machine gun 'שניתן לדוגמה גם באחת התגובות כאן,הוא מדמה קול של מכונת ירי באמצעות הגיטרה (בסיוע התופים) ומעביר בכך משהו מאד חזק כמחאה על מלחמת ויאטנם.יש משהו אירוני שם כשהוא מדבר בהתחלה, נדמה לי, על מאבק בסמים...http://www.youtube.com/watch?v=TV74PsUo1dc http://www.youtube.com/watch?v=nePm-L0aa-E (לא מצאתי קטע הופעה טוב לזה )
ג'ימי פייג - לקח צעד נוסף קדימה את הדברים שהיו, בהרכב של לד זפלין שהקים , ופרץ את גבולות הרוק עד אז והביאם למחוזות חדשים. במקוריות ודמיון רב , תוך שילוב נגינה מיוחדת ומגוונות, שכללה לפעמים גם שימוש בקשת קלאסית , הלחין וביצע יחד עם הלהקה דברים מהיפים והמקוריים שנעשו. חידושיו בתחום השפיעו על רבים בהמשך הדרך. נראה לי שאין כאן צורך להרבות בדוגמאות. אביא בכל זאת אחת ,שם אני אוהב במיוחד את הסולו שלו והמבנה המוסיקלי שיצר. בעיני אחד השירים היפים וסולו הגיטרה מהטובים שלו, כדאי לעקוב פעם אחת ברצף אחר נגינת כל הכלים יחד. פייג יושב כאן בזכות מיד לאחר הנדריקס. http://www.youtube.com/watch?v=ryZCHb1W8OI&feature=related
פיטר גרין - בן דתנו , מייסד להקת פליטווד מק המקורית, גיטריסט ,זמר ומלחין, גאון טראגי שהתחפף לו המוח בשלב די מוקדם בחייו . אריק קלפטון כתב עליו באוטוביוגרפיה שלו שלדעתו הוא אחד הגיטריסים הטובים בכל הזמנים. המגע וההבעה המיוחדים שלו בגיטרה במשולב עם שירתו עושים לי את זה מאד מאד. כמה מיצירותיו כגון ,albatross, a fool no more ,man of the world, green manilishi ,הן קלאסיקות אלמותיות. הייתי בהופעה שלו בתחילת ה80 בקולנוע דן, כבר אז הוא ריחף ונראה מנותק מהמציאות. http://www.youtube.com/watch?v=DYBQdXv0BhM http://www.youtube.com/watch?v=lIkiKy-T-gU http://www.youtube.com/watch?v=7_--lzn3SrU
טומי איאומי – גיטריסט בלאק סאבאת, מראשוני המייסדים של סאונד המטאל בגיטרה, הריפים הכבדים והאפלוליים ונגינת הגיטרה שלו (שהתאימו מאד לתכנים ה"חשוכים" שכתב אוזי אוסבורן ) היו ייחודים ללהקה והשפיעו ביותר על דורות המטאל וההבי מטאל שבאו לאחר מכן. סיפור קטן, בתחילת דרכו כנגן עבד במקביל במפעל פלדה והחלק העליון של כמה מאצבעות ידו הימנית נקטע שם בתאונה , היה שלב שהוא החליט לוותר על נגינה ,חבר הפנה את תשומת ליבו למקרה של הווירטואוז הצועני דג'אנגו ריינהארט , שהוזכר גם בתגובות , אשר שתיים מאצבעותיו נקטעו גם , זה עודד אותו לא לוותר והשאר היסטוריה.(הוא משתמש בסוג של פלסטרים ממולאים במשהו)צריך לשמוע את נגינתו על מנת לקבל פרופורציות לאמור לעיל. http://www.youtube.com/watch?v=cwywugjy3BY http://www.youtube.com/watch?v=_aIhh9nFYv4 וגם ל"חרוש " על הגיטרה הוא יודע ,לא פחות טוב מאחרים , שימו לב לפלסטרים על אצבעות יד ימין.http://www.youtube.com/watch?v=HFh8noEepU4&feature=related
ריצ'י בלקמור - גיטריסט דיפ פרפל וממייסדיה, לצערי כבר לא מנגן אתם. יחד עם חבריו בלהקה היה מחלוצי התפתחות "הרוק הכבד" , סגנון שבא לראשונה לידי ביטוי אצלם באלבומם in rock משנת 70. שותף ליצירת חלק גדול מנכסי צאן הברזל של הלהקה. אחד הריפים המפורסמים ביותר ברוק נכתבו על ידו ( smoke on the water) גיטריסט בחסד, השפיע על אחרים, קטעי הסולו שלו בלהקה וה"דואטים" עם הקלידן ג'ון לורד, ששילבו מגוון רב של סגנונות , רוק , אלמנטים קלאסיים ופה ושם גם ג'אז, נהדרים בעיני . אוהב מאד את הנגינה שלו כאן , במיוחד כשיאן גילן מסיים לשיר והוא נכנס עם הגיטרה לאחר קטע "תיפוף" של כל הכלים ,צריך לעשות פעם דירוג של כניסת הגיטרה הכי יפה (יש לי כבר 3 בראש )http://www.youtube.com/watch?v=gd2b9WXYcBc&feature=related וכאן lazy אחת הדוגמאות לדעתי של שילובי הסגנונות אצלם.http://www.youtube.com/watch?v=OFDvvQ5wi1w&feature=related
סלאש - גיטריסט גאנס אנ רוזס , הושפע לא מעט מהנדריקס אך בכל זאת הצליח לפתח סגנון וצליל משלו ,נגינתו סוחפת ובעלת עוצמה, משלב טכניקה נהדרת עם הפקת צליל עשיר .הופעתו על הבמה עם הכובע המפורסם ,מנגן כשכל פניו מוסתרות בשערו , כאילו לעצמו , בדרך כלל עם סיגריה בפיו, נותן את כל הבמה ל"חובש המטפחת הצבעונית" האוהב זאת (אוהב גם אותו)מוסיפה מימד נוסף לנגינתו המופלאה. שפטו בעצמכם.http://www.youtube.com/watch?v=oobDQ0vdm8M
מרק פארנר - מייסד , גיטריסט ,מלחין וזמר להקת ( grand funk( railroad, אחת הלהקות הנחשבת על ידי רבים כ- underrated ,כיום הוא כבר לא עם הלהקה, גיטריסט גדול בעיני . שוב, טכניקה משולבת בהבעה וצליל ייחודי משלו. לדברים שכתב וניגן ייחוד משלהם , קטעי הסולו שלו חזקים וכוללים מעברים של שינוי במקצב ובמלודיה ( מאופיין גם אצל טומי איאומי ) בדומה לאחרים כאן, גם הוא החזיק על גבו את מרבית הסאונד של הלהקה . שימו לב לשינויי במקצב ובמלודיה וגם לעבודה המצוינת של הבסיסט הנותן כאן את אחת התמיכות המשמעותיות ביותר שאני מכיר, בין היתר כי פארמר צריך גם לשיר. http://www.youtube.com/watch?v=0x6chChxzV0 http://www.youtube.com/watch?v=uW3nPqPPBDw&feature=related http://www.youtube.com/watch?v=IMg1L5umAnI&feature=related
דיויד גילמור – אין צורך להציג כאן הרבה מידע , אני אוהב את סגנון הנגינה, הצליל שהוא מפיק מהגיטרה , נגינתו מלאת אווירה וחותם נגינתו הוא מאפיין מובהק לסאונד של פינק פלויד. סיפור קטן, הייתי בהופעה של רוג'ר ווטרס בארה"ב ב-2006, הופיע אתו בהרכב כגיטריסט סולן , סנואי וייט, ללא ספק גיטריסט מוערך ואיכותי מאד , נתן הופעה מעולה. לצערי חשתי בבירור בחסר אופי הסאונד של גילמור אשר יש בו לדעתי עומק נוסף ממה ששמעתי שם, בצליל שהוא מפיק מהגיטרה והדרך שהוא מפתח את נגינתו.
אריק קלפטון - היחסים שלי אתו קצת מורכבים, משתנה בהתאם ל"עונות" שלי .אני חש את ה"יש" בו לצד ה "יש" פחות. אך ללא ספק מגיע לו מקום של כבוד בפנתיאון הזה ,תרומתו לנושא היא בין הגדולות שהיו. היה ממובילי ה"בלוז האנגלי" והתפתחותו לרוק המורכב יותר שבא מאוחר יותר. פעל החל מהמחצית הראשונה של ה-60, ב- יארד ביירדס , ההרכב "בלוז ברייקרס " , של ג'ון מאייל ( שגם הוא שווה הצדעה על תרומתו לנושא, ניגנו אצלו קלפטון ופיטר גרין ועוד), קרים , בליינד פייט , דרק והדומינוס וקריירת סולו עשירה. השתתף בהקלטות והרכבים שונים, בין היתר עם ג'ון לנון ורוג'ר ווטרס .מוכרת הכרזה שנושאים מעריציו - Clapton is god . הייתי בהופעה שלו בקיסריה, משהו בסוף ה-80 ,היה מצוין, אך לטעמי הוא זז קצת מדי לכוון הרך יותר של הרוק. גם היום מופק ביוזמתו, כמעט כל שנה, פסטיבל גיטרה הנקרא crossroads (כנראה בהשראת שיר בשם זה, של רוברט ג'ונסון, שבוצע גם על ידי קרים) במקומות שונים בעולם. רשימת אלו שהושפע מהם והשפיע עליהם ארוכה מאד.
מרק קנופלר - מנהיג להקת דייר סטרייטס , היהודי השני ברשימה , הטאץ' של קנופלר בגיטרה והסאונד שהוא מפיק ממנה הוא ייחודי ביותר. אני מת על ה "פריטה לא פריטה" שלו על המיתרים, ה"קטנות" שלו בגיטרה, הצליל מלא הרגש , היכולת לנוע מפיאניסימו לפיאנו ומה שביניהם ,הכל באיכות נהדרת. כששומעים את נגינתו קשה שלא לזהות מיד מי נמצא מאחוריה. לא יודע, "חצי נגיעה" שלו במיתר הגיטרה עושה לי את זה יותר ממאה "התפרעויות" , מסוג מסוים, עליה. http://www.youtube.com/watch?v=EQ-JyAGUsys&feature=related כאן עם קלפטון יחד שלאכזבתי בעיקר מלווה אותו, ציפיתי לדואל . http://www.youtube.com/watch?v=5ywsxs5fZkA&feature=related
בראיין מיי - (קווין ) למרות שקווין לא מאופיינת כלהקה עמוסת גיטרות בלבד או בעיקר, במקומות בהם הוא נותן את שלו הוא עושה לי את זה ,ובדרך מיוחדת מאד. אוהב את הנגינה שלו , הרגש המופק ממנה המשתלב נהדר עם שירתו של פרי מרקיורי, כתב בלהקה קטעי סולו גיטרה מהיפים ביותר, השפיע על המון נגנים , הכניסה שלו לסולו ברפסודיה בוהמית היא בעיני מהיפות ביותר,כנ"ל נגינתו בשאר שירי הלהקה .http://www.youtube.com/watch?v=irp8CNj9qBI
|