עוד משחר בגרותי אני מחפש את האושר ולא מוצא אותו.

נכון שיש רגעים של אושר שאי אפשר לפסול על הסף.

אם זה ללכת לים שם אני מאושר מאוד, או לצאת לטייל בחיק הטבע,

זה גם עושה לי טוב. או איזה תוכנית בידור שתגרום לי להתפרק מצחוק,

יכולה לעשות אותי מאושר לשעות אחדות .

הכול טוב ויפה, שעות של אושר יש לי פה ושם וזה לא מספיק.

מה שאני מחפש זה את האושר התמידי, לא רגעים ולא שעות.

אם תשאלו אנשים מה זה אושר, בדרך כלל התשובה שתקבלו, הרבה כסף

בבנק עושה אותנו מאושרים.

זה לא אושר בטווח , זה אולי פתרון כלכלי.

לכן אני חושב שמצאתי את האושר הנשגב.

רק שהוא כבר חלף על פנינו כאשר בגרנו, והתבגרנו. לא שפספסנו אותו,

שכחנו שהוא היה פעם.

שנות הילדות, והנערות שלנו, הם השנים הכי מאושרות בחיינו.

לא היה לנו דאגות, שיחקנו במה שבא לנו, עשינו ככול העולה על רוחנו,

והינו מאושרים.

אז היה לנו אושר, והוא נעלם לנו באותו יום, שיצאנו מחרות שהעניקו לנו ההורים,

לעבדות של קפיטליזם.