לא ניתן להעלות את שפת הכלבים בפוסט אחד. היא תחולק לשניים. היום הפוסט המורכב יותר- המישור הכוחני. הפוסט הבא- המישור החברי, פשוט יותר. המישור הכוחני כבעלי חיים טורפים אשר לא רק מתקיימים יחדיו, עליהם גם לאפשר למוצלח מביניהם ללזכות ביתרונות כך שיהיה בידו להקים דור צאצאים הבנוי מתכונותיו, מתאפיינים הכלבים בשפה מפותחת שהחלק המרכזי בה דן במאזני כוחות ביניהם. כיצד מפגין כלב את חשקו בעליונות מעמדית, וכיצד הוא מבחין בהפגנת רגשותיהם אלה של אחרים? בעת שכלבים נפגשים זה עם זה, איך דורש אחד מהם, או שניהם, כבוד והכרה בעליונותו? חשק הניצחון עשוי לדחוף את הכלב לכיוונם של שני מישורים: המישור המעמדי שתכליתו קניית מעמד וזכויות וכן, המישור הטריטוריאלי שתכליתו גירוש והרחקת זרים (כלבים). שני מישורי שיחה אלה הם אלימים ביסודם. כמו כן, עתה נברר כיצד מפגין כלב את הסכמתו לעליונותו של האחר. כיצד הוותרן מגיב להתנהגות מעמדית (כניעה) וכיצד הוא מגיב לטריטוריאליות (בריחה). . מסלול המעמדיות התנהגות שתכליתה הפגנת כוח. זכויותיו של הכלב הן תוצאה ישירה של יכולתו להפגין כוח, כך על פי תפיסתו. מכאן גם מובנת רגישותו להפגנות כוח של אחרים. עם זאת, מבחנו של הכלב הוא לאו דווקא גופני אלא ראשית מבחן רוחני- נחישות, אומץ לב ועוצמות הנפש להן הוא מסוגל. ההתנהגות המעמדית אופיינית רק לחלק מהכלבים ורק בחלק מהזמן אולם, נהירה ומוכרת היטב לכל כלב, ומובן המסר אשר מאחורי סימניה. מסלול התנהגות הבנוי להינקט הן ביחס כלפי בן חבורה והן ביחס כלפי זר. זנב זקוף, ללא תנועה- כיון שהלך הרוח נוצר כבר במבט ראשון, במסלול התנהגות זה, לזנב משמעות רבה. גובה הזנב ואופן אחזקתו הם סימן חשוב להבנת הלך רוחו של כלב, כך גם "לדעת" הכלבים. לא רק לגובה, גם לתנועה או לאי התנועה משמעות. זנב גבוה וחסר תנועה הוא סימן להתעוררות מעמדית. אוזניים- זקופות- חשיבותן של האוזניים אינה פחותה, אומנם האוזניים מוגבלות ביכולתן לתאר את הלך הרוח אולם יתרונן במהירות תגובתם. שלא כמו הזנב – איטי ומפורט, האוזניים- כלליות אך מהירות מאוד. מיידיות ממש. רטט שפתיים וחשיפת שיניים- תנוחת הפנים אשר חושפת את השיניים ואת הניבים בעיקר, אינה רומזת דווקא על חשק ניצחון אולם בשילוב הקיפאון הגופני, מבהירה היטב את אי הידידותיות. זוהי אזהרה כלבית מובהקת. כך יש לראות את רטט השפתיים, קל ככל שיהיה, גם במידה והשיניים אינן נחשפות. שפתיים חתומות- הפה הסגור הוא אות וסימן ללחץ מתאסף. זקיפות קומה- הקומה הזקופה והמאמץ להיראות גבוה הוא אות וסימן למסלול המעמדי. העמידה על קצות האצבעות, הרגליים מתוחות בחוזקה והזנב נישא אל על.הערה: קומה זקופה אינה מקרית "לדעתם" של הכלבים. לעובדה זו השפעה אדירה על מערכות היחסים הקיימות בין כלבים לבני אדם. סימור שיער הגב- אחד הסימנים הראשונים למתח מצטבר. לאו דווקא מעמדיות אלא מתח בלבד. שיער סומר בלבד מלמד על מתח בינוני. קיפאון גופני- התנוחה הזקופה אינה מופיעה ברפרוף של שנייה אחת. חשק הניצחון דורך את גופו של הכלב ומקשיח את שריריו. הקיפאון הגופני מובהק מאין כמותו למתח המתאסף. הגוף הופך כאילו מאובן ותנועתו אפסית. זקור וחסר תנועה הוא מעמדי. קולות- נמוכים- הכלב עשוי להפיק מגרונו מספר קולות אשר נתפסים כהדגשים למסלול התנהגות זה. כאיום ואזהרה. הנהמה החרישית, הגרגור הבולט יותר והחרחור, הבולט מכולם. אלו הן הודעות בשפת הכלבים. כאשר אחזקת הגוף מרשימה, כולן פעימות של חשק הניצחון.אגב, נהמה מסוימת, סוג של רטינה, עשויה להיות חלק ממשחק ומפעילות חברתית. אחיזת גוף מרשימה- כשהגוף מאובן וכשהשרירים נוקשים הופכת תנועתו של הכלב טיפוסית מאוד למסלול זה. הוא מתהלך באיטיות רבה ונזהר מאוד שמא ייתפס, ולו לרגע, "כבורח".כלב אשר מציג את התנוחות אשר מתוארות לעיל הוא כלב שמתנהג במעמדיות. כך הוא מובן לכלבים שאליהם הוא מתייחס. מראהו כטווס השומר בקנאה על כל גרם של כבוד. תנוחתו נועדה להרשים כלבים והיא מתפרשת על ידם כדרישת זכויות ומעמד, זאת עוד בטרם נקט פעולה כלשהי. מיניות זכרית- התנהגות מינית זכרית אשר מוצאת מהקשרה היא לעיתים קרובות אות וסימן לחשק ניצחון. גם נקבות עשויות לנהוג בזכריות. כך כשהאמור בחשק מתון וכך גם בחשק עז. השתנה זכרית- רחרוח בטרם השתנה, הרמת רגל והשתנה מועטה- חשק מתון אך ללא ספק, חשק ניצחון. התזת עפר ברגליים אחוריות- תנועה אלמנטארית הניכרת בהמוני כלבים- תנועה שמספרת על רגש ניצחון מתון, לעיתים אף כשאין יריב באזור אלא ריחו בלבד. טיפוס מאחור על אחר, לפיתה ברגליים קדמיות והדיפות אגן זכריות- עשוי להיות סימן לחשק ניצחון עז למדי אולם רק כשהאווירה מתוחה. על פי רוב, תגובה לגירוי תפקודי בלבד ללא שום חשק ניצחון. הנחת סנטר על גבו של אחר ולחיצתו מטה- על פי מושגי הכלבים, כלב המניח את סנטרו על גבו של אחר ולוחצו מטה דומה לאדם האוחז בצווארונו של אדם אחר ומטלטלו בחוזקה. זוהי תנועה מינית שבה מגביל הזכר את תנועת הנקבה בטרם הוא מטפס עליה. בעת שיחת זכרים, התנהגות זו היא סימן לחשק ניצחון עז. התנהגות שקטה לכאורה אולם, תובענית מאוד ואינה משאירה שום מקום לפשרות. זוהי, על פי רוב, השנייה שאחריה מתלקח קרב. תובענות- כאשר כלב תובע מכלב אחר התנהגות כלשהי, אין זה משנה מהי תביעתו, אי ההרשאה כשלעצמה נתפסת כביטוי לחשק ניצחון. בעולם מושגיהם של הכלבים מקובל להגביל את תנועתו של האחר, "להמציא" חוקים ואיסורים כדרך להוכחת עליונות. גם לכלל התנהגות זה, כמו לזקיפות הקומה, השפעה כבירה על היחסים בין כלבים לאדוניהם. רכושנות- כאמור, הטלת איסורים מכל סוג נתפסת כהפגנת כוח. בין כלבים, אחת הצורות השכיחות ביותר לתובענות, היא התנהגות רכושנית כלפי אובייקטים מעוררי עניין. כלב עשוי לאסור על אחר להתקרב לחפצים שמשמעותם סמלית ובכך לבטא את חשקו. מקלות או אבנים, כולם כשירים לכך. כמו כן, בכלבים, התעוררות תבנית הרכושנות היא מובהקת בנוכחות מזון בכלל, מזון בשרי בפרט, ומזון שאינו ניתן לבליעה מהירה, על אחת כמה וכמה. עם זאת, במצב זה תבנית הרכושנות אינה מלמדת דווקא על מאבק מעמדי אלא על סגנון כלבי לשמירה על נתח הבשר עד לרגע בליעתו ולא יותר מכך. יש לראות באגרסיביות בנוכחות בשר תכונה נפרדת- תכונה ששורשיה גנטיים. בנוסף, תוויה של תבנית הרכושנות עשויים להופיע גם בחשק החברות תחת הכותרת משחקי ריצה ומלחמה. קל להבדיל בין המסלולים משום שבמסלול החברי אין מתח ולא מופיע קיפאון גופני.הרכושנות היא תבנית התנהגות אלימה ומסוכנת, אף שבין כלבים ראוי להגדירה מתונה למחצה. אם היא מתעוררת לא כמשחק וללא מזון כלל, היא מעידה על יחסים מתוחים ועל נדנדת מעמדות. חסימת תנועה- צורת תובענות אחרת המתארת חשק ניצחון עז אף יותר היא חסימת תנועתו של אחר והתייצבות בדרכו בכל אשר יפנה. התנהגות זו בתוספת אחזקת גוף מרשימה, בין אם מופיעים בה סימני הפנים כתוספת ובין אם לאו, מתארת חשק ניצחון עז וחוסר עניין בפשרות. התפרצות ונשיכה- ההתנהגות בהלך הרוח המעמדי נעה במסלול שסופו נשיכה. בין כלבים, ההתנפלות והנשיכה של האחד אינם הפתעה עבור האחר, משום שהוא מקבל הודעה בשפתו על העומד להתרחש. הנשיכה במסלול זה היא מהירה כברק אולם היא מפתיעה רק את אלה שאינם מקשיבים למסרים או שאינם מודעים להם. הנשיכה, במסלול זה אומנם מהירה מאוד, אולם מתבשלת באיטיות יחסית. קרב- טלטולים, חניקות, גרירות ונפנופים- קרב כלבים על רקע זה הוא ביטוי של אי הסכמתם, האחד בעליונותו של האחר. טכניקת המלחמה היא התקפה בלבד שכן היא לקוחה בשלמותה מטכניקת קרב הציד. פרוש "אני הבכיר בין שנינו"- כך יש לפרש את ההתנהגות המתוארת ברשימה זו. כאמור, טענה זו עשויה להיות מופנית כלפי חבר להקה וגם כלפי כלב זר. היא אופיינית מאוד לכלבים זכרים בוגרים בעת שהם פוגשים זה בזה. בעת מפגשי כלבים, לתנאים הטריטוריאליים משקל מכריע על המוטיבציה לבכירות ועל תעוזתו של הכלב להמשיך ולנוע במסלול התנהגות זה. אמירה זו היא מסר אשר מאחוריו הורמונים זכריים. לפיכך, היא בלתי אפשרית כלל בכלבים צעירים. בנקבות, לעומת זאת, האמירה אפשרית אולם ההתנהגות בכללותה חסרת תיאטרליות אשר כה מאפיינת את הזכרים. ההתנהגות אשר תוארה במסלול זה כמעט ולא תיתכן בין נקבות. במקרים הבודדים בהם היא מתרחשת, הסימנים בה עדינים מאוד, וקשים הרבה יותר להבחנה. מסלול הכניעות בעולם המושגים הכלבי מסלולי הזהירות- הכניעות והבריחה, בנויים כך שתחילה הם מגרים לניצחון, אולם בהמשכם הם מרגיעים, מפחיתים את התגובה התוקפנית ומעוררים תגובות חבריות.מסלול הכניעות הוא בחירתו של הזהיר בחשקיו. זוהי תשובתו לבחירתו של עמיתו במעמדיות. בעוד המעמדי מבקש להדגיש את נוכחותו ואת זכויותיו, עמל הכנוע להצניע את נוכחותו ולהדגיש את אפסותו היחסית.מסלול הכניעות הוא מסלול דחוי אולם קיומו באחד הוא שיא מאווייו של האחר. קופת הזכויות במצב זה, כולה שלו. זנב- נמוך- סימנו המרכזי והמוכר של חשק הזהירות. גובה הזנב תואם לעוצמת התחושות. שלא כבמסלול הבריחה, מסלול הכניעות עשוי להציג כשכוש זנב צנוע- מעין פתח או בקשה ליחסים חבריים. אוזניים- צמודות לראש- זריזות כמו תמיד, האוזניים נצמדות לצדי הראש והן הראשונות, הרבה לפני הזנב, בהצגת הפאסיביות. קומה נמוכה- בעוד הקומה הגבוהה מסווגת את ההתנהגות כחשק מעמדי, מתארת הקומה הנמוכה את התעוררותו של חשק הכניעות. אגב, הקומה הנמוכה עשויה לסמן גם על חביבות ומשחק. הנמכת הראש לגובה הכתפיים עשויה להיות עמדת מארב כמשחק או לא כמשחק, אולם בהקשר זה ובתוספת תנוחות גוף מסוימות אופיינית למסלול הכניעות.נדמה כאילו הכנוע מנסה להפוך עצמו לכדור. צלליתו מתעגלת וכשחשקו עז, נעלמות ממנה כל פינותיה. הישבן, האוזניים, החרטום, הכל מכונס פנימה. קולות- הכנוע בנוי להבהיר את תחושותיו גם בעזרת קולות. צפצוף, יבבה, צווחת בהלה, בכל מקרה יהיו אלה קולות גבוהים. גוף רפוי- גם המעמדי וגם הכנוע קפואים בגופם, כמעט ואינם זזים. המעמדי עומד זקוף, אינו זז וכך מדגיש את הלך רוחו. הכפוף, גם הוא אינו זז. תנועה חופשית מצדו תתפרש כהתרסה וכחוסר כבוד- כמשחק. הבריחה, גם היא אסורה עליו עתה. המעמדיות והכניעות נבדלים במתח השרירים ובמוכנות הגופנית. המעמדי- דרוך כקפיץ, הכנוע- רפה ובלתי מוכן. פה סגור- אין שום סיכוי שכלב אשר בוחר את התנהגותו מטור זה יותיר את פיו פתוח. השפתיים נמשכות מעט לאחור והעיניים מצטמצמות. רכות וותרנות- חשק הזהירות והצורך בכניעות הופכים את הכלב רך וותרן ביחסו לאחר. הוא ממהר להבחין בסימני הניצחון, מגיב אליהם בפאסיביות או בהבלטת סימני הכניעות, מאפשר לעמיתו לקבוע את מהלך השיחה ולהטיל עליו חוקים ואיסורים הנוגעים לתנועתו החופשית.דרכו של הכלב להרגיע את המעמדי ולמתן את ניצחוניותו היא ותרנות וצייתנות. ישיבה- הכניעות מובילה את הכלב במסלול של תנוחות גופניות בו תפקידם של שריריו הולך ומתמעט. הישיבה היא הראשונה בו. הטיית האוזניים לאחור אמורה להסיר כל ספק באשר לתנוחתו. שכיבה על הצד והרמת רגל אחורית- תנוחה כלבית מוכרת שתכליתה להדגיש את אי הניצחוניות. תנוחה שנמצאת גבוה בסולם הכניעות- הכנוע ללא ספק. בין כלבים התנוחה אופיינית לצעירים וכמעט לא תיתכן בין מבוגרים. חשיפת הצוואר והבטן- כתוצאה מתנוחתו על הצד או על הגב חושף הכלב את בטנו ואת צווארו בפני יריבו ובכך מבהיר את חוסר שאפתנותו. פליטת שתן ללא שליטה- קצה הסולם של סימני הפאסיביות. הסימן הברור לכולם. פרוש- הפרוש של הסימנים אשר תוארו ברשימה זו מהווים כולם יחדיו וכל אחד מהם הודעות כלביות שהמסר בהם הוא: אני חלש, אין לי כוונות שליטה. אני נחות. המישור הטריטוריאלי צורת תקשורת אלימה אחרת היא הטריטוריאליות. ראוי לכלול תחת כותרת זו את ההתנהגות הכלבית שתכליתה הרשמת בן זוגם לשיחה, הפחדתו וסילוקו מאזור מסוים. במישור תקשורת זה נתאר את התנהגותו של המגרש ואת התנהגותו של המגורש. חשק הניצחון עשוי לדחוף כלבים לא רק למעמדיות אלא גם לטריטוריאליות. הטריטוריאליות "נבחרת" רק כשהתנאים מתאימים עבורה.מסלול הטריטוריאליותטריטוריאליות- תבנית התנהגות שתכליתה הגנה ושמירה על שטח ו/או על חבר, גירוש זרים והרחקתם. מסלול שהוא התשובה לבריחה- כניצול הזדמנות לניצחון קל, או לטריטוריאליות- כויכוח על גבול שטח או שמירת מרחק בטחון מחבר. מסלול התנהגות אשר אופייני לנקבות כלזכרים. מסלול ש"שבבים" ממנו יתכנו בכלבים כבר בגיל שבועות ספורים. אומנם רק חלק מהכלבים מתאפיינים בחשק ער אולם התנהגות זו היא חלק חשוב משפת הכלבים כלומר, מוכרת לכל כלב, אם לא מכך שהוא עצמו מתנהג בה, מוכרת וידועה מכיוונו של זה שכך מתנהגים כלפיו. על כל פנים, שום כלב בעולם אינו מופתע ממנה, לא כשהוא עצמו זר. ריצה קדימה רעשנות ותיאטרליות- חשק הטריטוריאליות עשוי לבוא לידי ביטוי בכמה אופנים. כך או אחרת, כלב שרץ קדימה, פרוותו סומרת, אוזניו זקופות לפנים, זנבו נישא מעליו כתורן ובפיו נביחות, הוא כלב שמתנהג בטריטוריאליות. זהו המסלול הבסיסי. תנועתו של הכלב בקפיצות גבוהות, מכה עם רגליו כמבקש לזעזע את הקרקע ולהרשים כך את בן שיחו. הכלבים הם מומחים בהצגת עצמם "כמתכוונים" להתנפל. מומחיותם הספציפית של הטריטוריאליים באופיים היא הפחדות. משום כך מובנת מאליה יכולתם לקרוא את רגשותיו של האחר אף שהוא זר ולא מוכר. רגישים לזהירות באחר, כפי שרק כלבים עשויים להיות. נביחה וקולות נמוכים- המיצג הטריטוריאלי מתאפיין בריצה קדימה ובנביחות. הנביחה במצב זה מלמדת על תעוזה בינונית ויש להבינה בנוסף למשיכת מבטו של בן השיח גם כקריאה: "חברה, בואו מיד. זר מנסה לפלוש".הקולות הנמוכים המשולבים לנביחה מדגישים את העוינות וערוכים כך שיגבירו את ההדר ואת הרושם. הפגנת נכונות לקרב- ראשית מומחיותו של הכלב היא בהצגת פני המלחמה, הצגה שאליה הוא בנוי היטב. הצגת הפנים אינם מלחמה עבורו אלא ראשית, מאבק פסיכולוגי. כלבים טריטוריאליים באופיים בנויים לדחות את הקרב ולהשיג יתרון עוד בטרם רגע המגע. הערכת האויב וחשקיו- כוחו של הכלב לא נמדד בגופו אלא בהתנהגותו. יכולתו של הכלב לקרוא חשקים בבן שיחו היא נגזרת של כשרונו להפחיד ולהרשים. עם זאת, ההתנהגות הטריטוריאלית עשויה להצית באחר תגובות מכמה סוגים: טריטוריאליות, מעמדיות או בריחה. משום כך, תהיה התנהגותו מרשימה ככל שתהיה, הטריטוריאליות היא הימור. התנהגות מעמדית- הימורו של הכלב עשוי להיכשל. לאכזבתו, המושא של התנהגותו הטריטוריאלית אינו נבהל, מצב בו הוא מחויב להמשיך ולאחוז בעמדתו הניצחונית. במצב זה מתייצבת השיחה תוך זמן קצר במסלול המעמדיות מצד שני הכלבים. תנועותיהם הופכות איטיות ומתוחות. עם זאת, התנאים הטריטוריאליים פועלים על חשקו של הכלב ועל המוטיבציה לניצחון, כרוח בגבו של האצן. מרדף - כידוע, לכלב נשמה של צייד. כצייד ברור שהתנהגותו מכילה תבניות התנהגות שתכליתן לאפשר לו לארוב לבעלי חיים מסוימים, לרדוף אחריהם, להשיג אותם, לנשכם, להורגם ולאוכלם. התנהגות זו ניצתת על פי אות מהסביבה- גירוי. הגירוי המקורי למרדף הוא "ניצוד" אולם ריצה אחרי "בורח" שולפת את המיומנות האורגינאלית מאריזתה, כך גם כשהאמור ביריב טריטוריאלי וכלל לא בציד ומאכל. נשיכה- מסלול הטריטוריאליות מוביל גם הוא לנשיכה. כאשר כלב רודף, אם רדיפתו אינה משחק, אם הבורח אינו מצליח להתחמק ובנוסף גם אינו משנה את תדמית הניצוד שבה הוא נתפס, הוא עלול לחוש לפתע את שיניו של הרודף אחריו. כולם "יודעים" את זה, גם הבורח וגם הרודף. אף על פי כן, מסלול זה הוא בראש ובראשונה הפחדה ולאו דווקא מגע ונשיכה. מסלול הבריחהכלב בורח הוא כלב בורח. אולם, כיון שבריחתו אינה הסתלקות בלבד, כיוון שבעת בריחתו הוא נושא את גופו, את זנבו ואת אוזניו בדרך אופיינית, כיוון שבעיתוי זה, מלבד ריצה, הוא עשוי לנהוג בהתנהגויות ספציפיות אחרות, כיוון שהכלבים כולם מכירים את אופציות ההתנהגות האפשריות מבחינתו, כיוון שכל כלב עשוי למצוא עצמו בורח, מסיבות אלו יש להגדיר את הבריחה כמסלול תקשורת. מסלול התנהגות אשר כמו הכניעות, חושף גם הוא את הזהירות ואת חוסר התעוזה. אף על פי כן, זוהי התנהגות שונה בתכלית. בניגוד לכניעות, בבריחה נמנעת האפשרות לקרבה מכאן שלא יתכן המשך חברי לשיחה או המשך בכלל.התנהגות הבריחה היא היפוכה של הטריטוריאליות והיא הדיון באשר אליה. מגמת התרחקות- בריחתו של כלב אינה דומה לבריחתו של חתול ואף לא לבריחתו של עכבר. אומנם כולם מתרחקים במהירות אולם רק כלב עושה זאת בדרכם של כלבים לפיכך, כל התרחקות עשויה לגרות כלבים לטריטוריאליות אולם רק בריחתו של כלב היא הגירוי במלואו. עם זאת, קיום המושג הטריטוריאלי בעולם המושגים הכלבי, עשוי להפוך כל מתרחק לבורח- כלב, אדם ואפילו רכב. זנב- נמוך- ככל שלחצו של הכלב גדול הוא מנמיך זנבו, מכנסו אל בין רגליו ולבסוף, אוספו אל הבטן כאילו אינו קיים כלל. אוזניים- שמוטות לאחור, צמודות לצדי הראש ומשדרות וויתור מוחלט. תנועה מהוססת ועצירה- הזהיר מאט צעדיו מיד כשהוא מבחין בסכנה. לעומתו, כלב שאופיו טריטוריאלי בעת שהתנאים הטריטוריאליים לטובתו, מפרש את האטת הצעדים כביטוי זהירות. בהתאם לכך "מנבא" הטריטוריאלי את הבריחה העתידית ויוצא לדרכו הטריטוריאלית בתחושת יתרון.כיוון שהמרדף הוא תבנית התנהגות נחשקת, ניתן לראות בידיעותיו אלו- למידה. שינוי כיוון והתרחקות- חששו של האחד והתרחקותו היא תחילתו של המרדף עבור האחר. זה הגירוי וזו התגובה. לעיתים הוא הרודף ולעיתים אחרות עלול הוא עצמו להיות הנרדף. התנאים הטריטוריאליים הם הכוח. התרחקות בריצה- ריצה בכלל וריצה מתרחקת בפרט מציתות בכלב את יצרו. המתרחק בריצה עשוי להצית משחק, אולם באווירה מתאימה המתרחק בריצה הוא ראשית גירוי צייד. לא תעבור שנייה והטריטוריאלי יגיב במרדף. היסטריה- בחיי הבר, הבורח עלול להיות איטי מדי או שנתיב בריחתו ימצא חסום לפתע. אין המדובר בכלבים דווקא אלא בבעלי חיים בכלל. ערך ההיסטריה מגדיר טור שלם של תנוחות, תנועות ופעולות אשר תכליתן קו הגנה אחרון. בכלבים מציתה ההיסטריה התנהגויות ספציפיות. גופו של הכלב, זנבו ואוזניו משדרים פאסיביות מוחלטת אולם תווים אחרים- השפתיים הרוטטות, השיניים החשופות, הקיפאון הגופני, והקולות נמוכים או גבוהים, אלה משדרים את הצורך הנואש בפרטיות. כאשר הלך רוחו של הכלב היסטרי, חדירת יריבו לרדיוס הקרוב לגופו היא גירוי עבורו. זינוקו ונשיכתו הפתאומית היא תגובתו. כלב היסטרי הוא לעיתים קרובות כלב מסוכן. כלבים "יודעים" את זה. בהתאם לכך, מראהו של ההיסטרי עשוי לעורר זהירות בטריטוריאלי, לעצור את היסחפותו ולהפסיק את מרדפו בטרם “טיפולו הציידי”. פליטת ריח מפי הטבעת- חוסר היכולת לברוח עלול לעורר היסטריה אך עשוי גם לעורר הלך רוח אחר. אם יזדמן לך להימצא ליד כלב מיד לאחר, נאמר, שרכב חבט בו בעוצמה, חלילה, אפילו אפך המוגבל יחוש בצחנה שתתפזר סביב.חוסר האונים עשוי לגרום לכלב להגיב בפליטת חומר מצחין אשר שמור בגופו בבלוטה מתחת לזנבו, במיוחד לצורך זה. התנהגות המלמדת על פאסיביות בדרך כלל. ניתן להבינה כבקשה וכתחינה למחילה.פירוש- "כל מבוקשי להסתלק מכאן"- בעולם המושגים הכלבי ידוע לכל שהטריטוריאלי מתנהג כפי שהוא, משום התנאים הטריטוריאליים אשר סביבו. הבורח מתנהג בבריחה משום חוסר בתנאים אלה. לפיכך, יש לראות בבריחה "ניסיונו" של הבורח לשנות את התנאים לטובתו, בין אם על ידי הטבת תנאיו שלו ובין אם בהרעת תנאיו של הרודף אחריו..לסיום פרק זה אדגיש שוב שהטבלאות המובאות בו והפרושים המתלווים אליהם אינם מתיימרים לתאר את שפת הכלבים כולה. וודאי ישנן תנוחות שנשכחו. הכוונה לאפשר לקורא אשר מגדל כלב בעצמו, להבחין בדברים בכוחות עצמו, במסרים ובאנרגיות המשודרות. |