כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    lean on me

    ראיתי פעם סרט שנקרא lean on me. הסרט היה מקומם למדי, אך את הכותרת אני לוקחת איתי לכל מקום.
    הבלוג הזה הוא מעין ראי לנפש. קופסת תכשיטים שניתן להניח בתוכה מחשבות ורגשות המבקשים להם דרך החוצה, מחפשים אפשרות למצוא להם פה וצורה, ואינם יודעים איזו עין תשזוף אותם, ומתי, ואי מי, יגיב להם אם בכלל. הכתיבה מקלה מאד, מסייעת להרגיש ומסייעת לחשוב. הידיעה שאי מי עשוי לראות את הדברים יש בה מן ההצצה למקום אסור, מן המשחק בין הראוי והלא ראוי הדרים בכפיפה אחת. . .

    0

    מישהו בגילי

    2 תגובות   יום שבת, 11/10/08, 11:10


    אתמול הייתי בלוויה של מישהו בן גילי. הוא היה מאלה שמקפידים מאד על הופעה חיצונית, גבר מרשים מאד, מישהו שאפשר לצלם לזורנאל תחת הכותרת "כאלה חיים לנצח". כמו שחשבנו על פול ניומן, שהוא קורץ מסלעי יסוד  ולא מבשר ודם. זה גיל "באמצע". לא קשיש , וכבר מזמן לא נוער. זה האדם האחרון שהייתי חושבת עליו בהקשר שבו נכתב הטקסט הזה, יום לאחר ההלוויה. והגיל - זה גיל שבו, בשעות קשות, וזה הגיל שלי,  עולה אצלי  לעיתים המחשבה שבעצם אם אני "מסיימת" עכשיו, ממש כמוהו, זה בסדר גמור. כבר אהבתי, כבר ילדתי, כבר עשיתי קריירה, כבר טיילתי, כבר עשיתי כמעט את כל מה שאני אוהבת. עכשיו המטלה איננה לטפס אלא לשמור על גובה השיוט.  האתגרים כעת כבר אינם מפתים כמו האתגר להגיע לפסגה, לעמוד בגובה, להרגיש את הרוח נושבת בשיער, ולהתבונן בנוף שנפתח לראשונה מול העיניים. מעט מאד ראשוניות יש עכשיו. כמעט הכל מוכר, מוכר יותר, מוכר פחות, מוכר.

    אלו מחשבות שיושבות על בית החזה, ממש צורבות מבפנים, ומאד קשה לגרש אותן. והנה עמדתי מולו, הוא מכוסה בטלית כמו שמקובל אצלינו, ועמדו אלמנתו, ילדיו, רעיו לעבודה, חברים ממעגלים שונים, והספידו.  מן ההספד יותר משעלתה הדמות שלו, שמעתי את כל מה שנותן משמעות לחיים בכלל ולחיי בפרט, ועד כמה כל מעגלי השייכות הם משמעותיים לכל אלה הנמצאים בתוך המעגל. הורות, השפעת הורה על ילדיו, משמעותו של ההורה , והמקום שהוא תופס בליבם של ילדיו. אלה דברים שאומרים , בהפוך על הפוך, למי שמת, וכבר לא יכול להאזין לדברים. להורה החי לא אומרים אתה חשוב לי, אתה משמעותי בחיי, אני אוהב אותך. דברו חברים לעבודה, ופתאום אני שומעת כמה אדם (כל אדם) הוא משמעותי בעולמם של עמיתיו לעבודה, מה שקרוב לוודאי מעולם ולעולם לא יאמרו לו. כי הנוכחות והתרומה, בעודם קיימים, הם נתפסים כמובנים מאליהם, ואף אחד לא טורח לציין אותם. ודברו חברים, ומדבריהם עלתה חברות משמעותית,עמוקה, שהשנים החולפות העניקו לה גוונים עמוקים יותר ומיוחדים יותר.   ובהפוך על הפוך על הפוך, יצאתי מן הלוויה הזו טעונה בכל האמירות האלה הנותנות משמעות לחיים,המאירות את החיים באור יקרות, ומזכירות בדרכן שלהן שהחיים זו חוויה חד פעמית, וכל עוד אנחנו כאן, מעל לטלית ולא מתחתיה, רצוי וראוי שננצל אותה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/10/08 23:21:

      א   קניתי כל מילה שאמרת.

      ב   מאין הציטוט שהכנסת בסוף ?

        11/10/08 17:46:

      זו בדיוק הסיבה מדוע צריך לומר לילדים, הורים, חברים, אהובים את שיבחם כאן ועכשיו...

      לחבק ולומר: אני אוהב אותך, אתה יקר לי, אתה חשוב לי ועוד

      לתת ולומר בלי חשבונות, ברוחב לב ועם חיוך.

      אין כמו מילה טובה כדי לעשות את יומנו מחוייך ומאיר.

      אל נא נקפוץ ידנו ופינו ונשחררם לאחר מות...*

      ארכיון

      פרופיל

      ש.ר.ה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין