כותרות TheMarker >
    ';

    קוראת בקפה

    אבחנות חותכות ומסקנות זמניות על השכונה החדשה שבקפה

    יתרונותיו המופלגים של אבדן זכות הבחירה

    15 תגובות   יום שבת, 11/10/08, 16:32

     ספרים ספרים ספרים ספרים ספרים

     

    ניחוח הגפילטע לא מגיע עד פריז. את השנה העברית החדשה אני מריחה, אם כן, דרך רשימת הספרים שיוצאים לכבודה. ואני רוצה את כולה. חייבת לקרוא את "כפית של ים" של דורית רביניאן, שכתבה על תל אביב אהובתי ממקום מושבה בניו יורק יקירתי, ואת "אש בבית" של איריס לעאל, עם הכותרת המאיימת, השם המתלעלע והביקורת המשובחת. אני סקרנית לראות איך תמי ארד כותבת, ולא פחות  מזה, לקרוא את "כתם לידה", של משה זונדר, חבר ותיק ותסריטאי מוכשר, ואת "טורפים של קיץ", ספר הביכורים של ענת עינהר, אמא של ילדה מהגן. גם "הקרקס הגדול של הרעיונות", של מיקי בן כנען מעניין אותי, אחרי "אם החיטה" המשונה והיפה שלה. ויש עוד כמה מרשימת המתורגמים, כי איך אוכל לוותר על "כל הנשמות" של חוויאר מריאס, כשאני כל כך מחבבת ספרים על אנשי אקדמיה שחופשות הסמסטר לוקחות אותם למחוזות רחוקים, לדלג על "איך לדבר עם אלמן", של ג'ונתן טרופר, ששמו כורך אירוניה ועדינות ועצב או לפסוח על "עשרים וארבע שעות בחייה של אשה רגישה", שמייצר אצלי כזאת הזדהות עוד בשלב הכותרת, כמעט כמו שעשה בזמנו ספרו של ג'. פ. דונליווי, "הגברת שאהבה בתי שימוש נקיים".

    כן, אני קורבן מושלם של שלב התקצירים, הוא שלב ההונאה והפיתוי במכירת ספרים. בקריאה ביקורתית מעט יותר, אפשר רק להבהל כשמבחינים כמה ספרים מכילים בכותרתם את המילים המזמינות "ים", "מים" או "אוקיינוס", כמה עוסקים בקיום הנשי, וכמה יש בשפע הזה משהו שעלול לדכא את כתיבת הספר הבא, כי לשם מה בעצם להוסיף לארגז החול העצום הזה, שנדרשות חריצות ומיומנות כדי לסנן מתוכו את גרגרי הזהב הבודדים.

    אבל השנה, אני יודעת במעט צער והרבה הקלה, זה פשוט לא משנה. כי לא קיבלתי תלושים, ובעיקר כי אין לידי אף סניף של רשת גדולה שתמכור לי את הספר העברי הגדול של השנה בחצי מחיר, בתנאי שאקנה עוד שניים, גדולים קצת פחות.

    ***

    לא יכולנו לקחת איתנו את כל הספרים שלנו. אז בחרנו בקפידה את אלה שעוד לא קראנו, ומתוכם בחרנו שוב, את אלה שאולי גם נקרא. ומתוכם בחרנו שוב, כדי לא לנסוע עם יותר מעשרה. מהשאר נפרדתי זמנית, מלטפת מהם שכבות של אבק ואורזת בארגזים למשמורת.

    אנחנו קוראים כאן כמו שמעולם לא קראנו, בחיינו הבוגרים לפחות. זה לא רק הזמן שהתפנה בזכות מה שאין לנו, כלומר מכונית וטלויזיה של ממש; זה הפנאי הנפשי שמתהווה לו בחיים במרחק. אלא שעונת הקריאה האינטנסיבית שלנו סובלת מתנאים של בצורת, כי גם אם בצרפת יוצאים אלפי ספרים, אני זקוקה למנת ספרי המקור שלי. וכך, דווקא כשסוף סוף יש לי את היכולת, הקיבולת והרעב לקריאה, אין לי  בעצם ספרים לבחור מהם.

    במקום שאחליט, באופן מושכל לכאורה, מה לקרוא על סמך הביקורות, הראיונות במוספים, הדפדוף בחנות וההמהום הכללי סביב הספר, עכשיו אחרים הם אלה שמרכיבים בשבילי את לוח השידורים הספרותי. בין קומיסרי התרבות שלי מצויים חברים שבאים לבקר ומביאים ספר במתנה, אמהות של חברות שלי שמביאות להן ספרים שאחר כך מושאלים לי, ומוכרים בסטימצקי נתב"ג שממליצים בחום על להיטי הרגע האחרון. חבר אחד הגדיל עשות והעביר לי - חיפה-רמת גן-פריז - שישה ספרים בשלוש שפות, ובכך הכתיב שבועות ארוכים של מזג אויר קודר, עמוק ומצחיק, שהשתרר במרחב הזעיר שביני ובין הספר שאני קוראת.

    התלות בטעמם השונה משלנו והלא עקבי של אחרים, היא משונה, וכושלת לעתים, אבל מפתיעה ומרחיבה את טווח הקריאה המוגדר והידוע שלי. ספרות בריטית ארכנית ואפלה, כמו "הסיפור השלושה עשר" של דיאן סטרפילד, כמו רבי מכר אחרים שלא הייתי בוחרת בעצמי, בחרו בי בעצמם, משכו אותי לתוכם, התערבו לי בחלומות, השפיעו על מצב הרוח שלי. לו היתה לי ברירה, למשל, לא הייתי ניגשת בכלל אל ספרו של אהרון מגד, "הגמל המעופף ודבשת הזהב", על הכותרת הנוסטלגית מדי שלו, עם ריח חנות המזכרות. וחבל, כי זה סיפור לגמרי בשבילי, על סבך מערכות היחסים בין דייריו של בניין תל אביבי, ובמרכזו מריבה אילמת ואלימה בין סופר ובין מבקר חד ואכזר שעבר לגור ממש מעליו. בתנאים של שפע, גם אם הייתי מתחילה לקרוא את ה"גמל", הייתי כנראה חותמת ויתור בגלל השפה הארכאית, הקלישאות והדי הגלותיות שמלווים את הספר. אבל עכשיו אין ברירה, כי אם אפסיק איתו אאלץ לקרוא את "בריחה" של אליס מונרו, ואותו אני שומרת לאחר כך. ובהעדר האפשרויות, אני בולעת את פניני השפה המגונדרות מדי של מגד, את הדיאלוגים המאולצים, ולאט לאט מתגלים ביניהן ההומור, גם אם באמת מעט ארכאי, ואיזו הרפתקנות שיכולה לנבוע רק מבשלות ספרותית. ואז אני גם נזכרת כמה כיף לחזור לכמה מאות עמודים לבניין תל-אביבי, לחדר המדרגות שאין בו ויטראז'ים, אבל יש בו שכנים שמדברים אחד עם השני, תיבות דואר בלתי אחידות וגגות אספלט מזופתים.

    ספרים מגיעים אלי, בטפטוף איטי ואקראי. לעתים הם נעלמים (מעניין שדווקא את "איזון מופלא" של לוסיה אצ'ווריה איבדתי בדרך חזרה מישראל לצרפת) אבל בדרך פלא, גם מתרבים (איכשהו נולד לי עותק נוסף של "איגוד השוטרים היידיים" המעולה של מייקל שייבון. מקסים מצידו, אבל הייתי מעדיפה שיילד לי את "ההרפתקאות המדהימות של קווליר וקליי" במקום). אבל בכל פעם שאני ניגשת למדף הספרים החדש כאן, מודאגת שתיכף יסתיימו לי הספרים החדשים שמצאו את דרכם הפתלתלה אליי, אני מגלה שעדיין הכי חסרים לי אלה שהשארתי בארגזים אצל ההורים שלי. לא כדי לקרוא אותם שוב, אני כמעט אף פעם לא עושה את זה; רק כדי להרגיש שכל המילים האפשריות האלה עדיין גרות איתי באותו בית.  

     

     * פורסם בטור שלי, "מפריזה", אוקטובר 08, "24", ידיעות אחרונות.

     

    - - - 

     

     

    ז'אן קפ דה וויל, כפי שהוא, מטושטש קצת

     

    וזה ז'אן קפ דה וויל. חנות הספרים שלו, שנקראת פשוט "חנות ספרים", רק בצרפתית, היא האטרקציה ליודעי ח"ן בשכונה שלנו. הלכתי לדבר איתו קצת, למרות שהקשרים שלי ביחידת החילוץ הארצית התרופפו קמעה. 

    הוא היה מנהל שיווק בכיר למדי באחת מיצרניות הרכב הגדולות. "במקום טוב באמצע, את מכירה את העיקרון הפיטרי, כן?", הוא שואל אותי. מכירה. החברה גדלה והציעו לו לעבור לארצות הברית אבל הוא לא רצה לעזוב את פריז, והעדיף לא לדרוך על ראשו של איש ולא רצה שידרכו על ראשו שלו, כמילותיו שלו. זאת היתה ההזדמנות לפרוש ולפתוח ספריה, כמו שתמיד חלם. בהתחלה היתה לו חנות גדולה יותר, בת שבעה עובדים, אבל הוא לא רצה יותר להעסיק איש, פרט לו ולשליח שמביא את החבילות מההוצאות, אז הוא התמקם בחנות הספרים הקטנה שלו. 

    הערימות הספונטניות שגבהות שם יכולות בקלות לקבור כלב קטן. "זאת הדרך הכי טובה למכור ספרים, מסקנות של שנים רבות של עבודה כמנהל שיווק? "לא", הוא צוחק. "חשבון פשוט: יש בערך שלושה מיליון כותרים בצרפתית. לי בחנות יש רק 33 מ"ר, אבל המינימום שיכולתי להרשות לעצמי להחזיק בחנות הוא 23 אלף כותרים. פחות מזה באמת אי אפשר. וזה הסידור היחידי של 23 אלף ספרים על 33 מ"ר". 

    תוך כדי שיחתנו בשביל הנחש הצר שמוביל מדלת החנות לעומק הספריה, מגיעים קונים, מבקשים חוברות לימוד או ספר מסויים, וקאפ דה וויל עוצר אותי מלסגת אחורנית. הם נעלם בתוך הספרים ותוך חצי דקה חוזר עם מה שביקשו, מעביר להם את הספר או חוברות העבודה מעל ראשי, והם מעבירים אלי את הכסף, אני מעבירה לו. גשר צר מאוד. אחד הלקוחות הצעירים, מבקש לשמחתו,ספר של Laurent Gaudé, הסופר הצרפתי הטוב ביותר בעיניו כיום, שבמקרה גם מופיע על שער Page, ירחון בעלי חנויות הספרים, שם כותב מדי פעם גם קפ דה וויל. 

    ולא, הוא לא פוחד ממפולת. "צריך ללכת לאט. אם ממהרים או עושים טעות, אז הספרים נופלים עליך. אבל אם הולכים בשלווה ונחת, הם נשארים בדיוק במקום ואין שום בעיה". 

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/10/08 23:54:

      צטט: ענת אבירן-כץ 2008-10-20 08:00:06

      להרווית הצימאון אני נעזרת במועדון הספריה החדשה https://www.newlibrary.co.il

      ומצטרפת לדעה שבריחה של אליס מונרו טוב מאוד אם כי לדעת לא אחיד ברמתו

       

       ומה, הם שולחים אליך ישירות? יפה מצידם. זה כיף. 

       

      בריחה - סיימתי, טוב מאוד, אבל קשה לי להתעלף כשמצפים ממני מראש לעשות זאת. 

        20/10/08 08:00:

      להרווית הצימאון אני נעזרת במועדון הספריה החדשה https://www.newlibrary.co.il

      ומצטרפת לדעה שבריחה של אליס מונרו טוב מאוד אם כי לדעת לא אחיד ברמתו

        14/10/08 22:10:

      צטט: כנרת רוזנבלום 2008-10-14 09:06:33

      צטט: שרון ** 2008-10-13 16:18:02

      את "אש בבית" אני קוראת בזהירות. המילים שזורות באופן כזה שאין לדעת מה ארגיש בעמוד הבא.

      מקווה שאשרוד את העמודים הנותרים...

       

       

       

       והמסקנה הסופית היא?

       

       טרם הגעתי לנקודה האחרונה, אבל ספר נהדר. פשוט נהדר.

       

       

       

        14/10/08 09:06:

      צטט: שרון ** 2008-10-13 16:18:02

      את "אש בבית" אני קוראת בזהירות. המילים שזורות באופן כזה שאין לדעת מה ארגיש בעמוד הבא.

      מקווה שאשרוד את העמודים הנותרים...

       

       

       

       והמסקנה הסופית היא?

        14/10/08 09:06:

      צטט: יגאל שתיים 2008-10-13 13:31:57

      וגם הצילומים, הצילומים :-)

       

       יגאליגאל,

       

      אני מתפלאת עליך, או על החיוך שבסוף ההודעה שלך. הייתכן שאתה לא מזהה במצב האחיזה את המצב התודעתי שבו היה שרוי המצלם והמצולם?

        14/10/08 09:02:

      צטט: אורלי נו 2008-10-13 13:28:14


      כתוב נהדר (די, ייסדתי חתימת פתיחה אוטומטית כזאת, שימושי מאוד לתגובה לפוסטים שלך).

      מאחר שאני חוגגת את המעבר של הספרייה לחדר המגורים - בעצם התפצלות של הספרייה המרכזית לשניים, כך שהטורים הכפולים פוזרוואפשר סוף סוף לראות מה עומד על המדפים, וזו פעילות הפנאי האהובה עליי ביותר, לשבת בכורסת הקריאה וללטף בעיניים את הספרים שקראתי ואת אלה שטרם הספיקותי וכו' - אני מזדהה מאוד עם הגעגועים שלך לספרים שנותרו מאחור.

      עשית לי חשק לקרוא; על אליס מונרו חשבתי ששמעתי אצלך. קראתי את Runaway ואהבתי מאוד. ועל איגוד השוטרים היידיים אני זוכרת בפירוש ששמעתי ממך; אשאל אותו מעמרי, שקנה לעצמו אותו באנגלית, בלי קשר אליי (ואלייך)...

       

      חבל שלא ביקשת מעמרי שיקפיץ לך את העותק הנוסף של "איגוד ה-" (ככה היינו מקרבים אותו לבעליו החוקיים), והאמת שזה אחד הספרים שאני לא בטוחה שחשוב נורא לקרוא בשפת המקור, כי אנחנו בעצם היא שפת המקור.

       

      יש לרותו מודן בתודות של הספר החדש שלה תודה למישהי שעזרה לה לתרגם את הספר שלה לשפת המקור, ומסקרן אותי לשמוע איך זה הלך. כי הספר שלה הוזמן על ידי הוצאה קנדית ורק מאוחר יותר תורגם לעברית. 

        13/10/08 16:18:

      את "אש בבית" אני קוראת בזהירות. המילים שזורות באופן כזה שאין לדעת מה ארגיש בעמוד הבא.

      מקווה שאשרוד את העמודים הנותרים...

       

       

        13/10/08 13:31:
      וגם הצילומים, הצילומים :-)
        13/10/08 13:28:


      כתוב נהדר (די, ייסדתי חתימת פתיחה אוטומטית כזאת, שימושי מאוד לתגובה לפוסטים שלך).

      מאחר שאני חוגגת את המעבר של הספרייה לחדר המגורים - בעצם התפצלות של הספרייה המרכזית לשניים, כך שהטורים הכפולים פוזרוואפשר סוף סוף לראות מה עומד על המדפים, וזו פעילות הפנאי האהובה עליי ביותר, לשבת בכורסת הקריאה וללטף בעיניים את הספרים שקראתי ואת אלה שטרם הספיקותי וכו' - אני מזדהה מאוד עם הגעגועים שלך לספרים שנותרו מאחור.

      עשית לי חשק לקרוא; על אליס מונרו חשבתי ששמעתי אצלך. קראתי את Runaway ואהבתי מאוד. ועל איגוד השוטרים היידיים אני זוכרת בפירוש ששמעתי ממך; אשאל אותו מעמרי, שקנה לעצמו אותו באנגלית, בלי קשר אליי (ואלייך)...

        13/10/08 12:21:

      צטט: עמיר 2008-10-12 22:54:43


      הצחיק אותי שהמזוקן המטושטש (וברור לי למה הוא מטושטש) "לא פוחד" ממפולת.

      זה הרי החלום שלי להיקבר חי מתחת למפולת כזו. ויפה שעה אחת קודם (בעצם, בפריז זה באמת שעה אחת קודם) .

       

       

       אני חושבת שאתה צודק, וגם הוא לא ממש פוחד ממפולת, כנראה בדיוק מהסיבות שלך. אבל קודם תגדל זקן ארוך וגדול ותעמיד שורה מפוארת של צאצאים, ואחר כך נדסקס את תנאי הפרישה. 

        12/10/08 22:54:


      הצחיק אותי שהמזוקן המטושטש (וברור לי למה הוא מטושטש) "לא פוחד" ממפולת.

      זה הרי החלום שלי להיקבר חי מתחת למפולת כזו. ויפה שעה אחת קודם (בעצם, בפריז זה באמת שעה אחת קודם) .

       

        12/10/08 09:25:

      צטט: יואב עינהר 2008-10-12 00:40:00

      "איכשהו נולד"

      מה קורה אחרי עמ' 46?

       

      אח, כמה נהדר שתוכלו לדמיין במו עצמכם את קורותיו של הייד באלסקה הקרימינלית והמתפוררת. 

        12/10/08 09:24:

      צטט: ליאת z 2008-10-11 22:47:38


      כי הספרים שלך בבית, אלה שנמצאים שם שנים, משרים עליך בטחון. 

       

       נכון בהחלט, לעומת אלה שבחנויות, שבעיקר מסקרנים אותי. 

        12/10/08 00:40:

      "איכשהו נולד"

      מה קורה אחרי עמ' 46?

        11/10/08 22:47:

      כי הספרים שלך בבית, אלה שנמצאים שם שנים, משרים עליך בטחון. 

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      כנרת רוזנבלום
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין