הבעיה שלנו כעת אינה בעיה של שווקים, גם לא של הפסדים ולא של ממשל, הבעיה שלנו היא בעיה של זיכרון. בשעת סכנה פועל האינסטינקט וכל הידע מתמצת עצמו כיצד לשרוד ולכן ככל שהפניקה גדולה יותר כך מתקצר ונחתך הזיכרון. האם לא היינו בסרט הזה? האם לא שמענו את המשפטים, הפעם זו ממש קטסטרופה, זו קריסה טוטאלית. יאוש הוא הבן דוד של אובדן הזיכרון.

לכלכלה כמו לחיים מחזוריות משל עצמה, כמו שאין חיים נצחיים אין רווחים נצחיים ואין מחזור אינסופי של צמיחה. כמו שהשוק קורס הוא יעלה וכמו שתור הזהב נגמר כך הוא יתחדש, הממדים תמיד היו של חודשים עד התייצבות ושל שנים עד המחזור הבא, לחבריי ולקוחותיי אני ממליץ לדלג על מדורי הכלכלה בעיתונים , לזרוק את הסטייטמנט מהבנק ולפתוח שוב עוד שנה, זה רק יאריך את החיים. אני יודע שאף אחד לא מיישם את העצה הזאת.

לסיכום אני מצרף ציור בהשראת צילום של טלסקופ האבל לתופעה שמימית מדהימה בעוצמתה הנקראת קוואזאר

וזה במסגרת התוכנית: פרופורציות בחיים

בריאות ואושר

טד בר