ידידי ואני הזדמנו לספארי. עם שתיים. סבתות. עם נכדים. ישראליות. בנקודת היציאה, כשהסתבר לארבעתנו שזהו הציוות, האסרטיבית מביניהן מנחה אותנו לתפוס את מקומנו ברכב המתואם לצפיה בחיות הבר: גג נפתח ושלושה ספסלים. נו, אם יש מי שתופס את היוזמה, מקדם את העיניינים, ומנחה לעלות, מצייתים, ומניחים את ישבנינו על הספסל שמאחורי הנהג. האסרטיבית פונה לחברתה, מרימה את קולה כדי שנשמע כולנו וממררת: "תראי את החוצפה, את חוסר הנימוס, את המקום הכי טוב באוטו הם לקחו." "אמרי לי, גבירתי" משיב לה ברתחה, תוך מעבר לספסל האחורי "אולי תגידי מה את רוצה? גם מבקשת, וגם כועסת על כך שלא מנחשים את רצונך? האפשרות שלהגיד מה בדיוק את רוצה היא לא אופציה?" אוקטובר 2008 |