שנים חלפו מאז פגשתי בך לראשונה, כבר במבט אחד ממרחק ידעתי כי אתה האיש שביקשתי. זוכרת חיוך מדהים ועיניים שובות, משהו בהליכה שלך לקראתי קסם לי. הידיים המחבקות הקול המיוחד שלך, קרבו אותי אליך, שוחחנו כאילו הכרנו שנים רבות. ימים לאחר מכן עדין ריחפתי, שחזרתי את הפגישה מתחילתה ועד סופה, המילים הדהדו באוזני כאילו לחשת לי אותם מחדש.

לימים פרחה בינינו חברות ואהבה בעוצמות שלא הכרתי קודם. לשנינו היה ברור שיש כאן חיבור מיוחד, משהו סוער ומרגיע גם יחד, תשוקתי ומלטף כאחד. נהיר היה שאין כאן רגע חולף שנרצה לשכוח, רבות דשנו בכמיהות וברגשות שצפים ועולים, במעט הזמן יחדיו החולף במהרה. 

כמובן שידענו לנצל כל רגע, הפתענו ואהבנו חשנו מבודרים ומבושמים עד אובדן חושים. רגעי הגעגוע הובילו אותנו בשבילים קסומים מספר שנים. תחושה מוזרה כשהדרך צרה מלהכיל שניים, השקט שאהבנו הפך סוער בתוכנו בלי מילים, המבט כמעט קפא בעיניך ואותי דקר. כחברת טובה אחזתי בידיך, שמעת אותי אומרת שזו הפעם האחרונה שנהיה בה יחד, מניחה לאהבה אך לא לחברות. 

מאז שלוש שנים אחרי היא מגיעה, חיכיתי לה חיכיתי לך, לשמוע אותה בקולך. בנשימה אחת כמעט, עצורה שכזו היא משתחררת ממך. חשה את המבוכה, יכולה לדמיין את הסומק שמציף את פניך. יודעת שלא היה קל לך לבחור במילים, לבטא אותן, להשיר מבט ולומר: סליחה ! 

סליחה שלא היה בי האומץ לומר די, סליחה שלא ראיתי אותך לנגד עיני, סליחה על המבוכה שעמדת בה בגבורה, סליחה על שבגדתי באהבתך הראויה. סליחה שגרמתי לך לדמוע, סליחה שהצלחתי בך לפגוע, סליחה שנגמר בטרם עת, סליחה שהכאבתי וזו האמת. 

חייכתי אליך סלחתי מזמן, למדתי להניח לכאב המוצפן, להביט קדימה אל אופק אחר, לחכות גם אם הוא מאחר. כשהגיע למדתי לאהוב, להרגיש אותו ממש מקרוב. גם כשצילך מעל ראשו ריחף הוא לא וויתר, תמך וליטף. הוא לא דומה או מזכיר אותך, הוא מצחיק וישיר, מיוחד ובוגר כמו יין משכר, גם אוהב אותי יותר... 

שלוש שנים אחרי אוספת בדרכי, מילה אחת קטנה ומשמעותה גדולה מאי פעם, סליחה...