יום שלישי בבוקר אני וסלים מגעים למסוף טאבה ואני לוחש לסלים שמה שיקרה בסיני חייב להשאר בסיני ושנינו מתחילים להתפקע מצחוק .עלינו על מונית ואחרי כ 30 ק"מ הגענו לחוף של מאהר . פתאום אני חווה מולי הרגשה שלווה ומרעננת שמש ים שקט אין קליטה יותר טוב מזה לא יכולתי לבקש .לא עברה לה שעה והבנתי שכל הנוף והיופי הולך להיות רק רקע למשהו הרבה יותר גדול ...לאנשים שפגשתי שם.זה היה לי מוזר שתוך כמה שעות הצלחתי להתחבר לאנשים  שבארץ אולי בכלל לא ההיית פוגש או מדבר איתם ופתאום אנחנו יושבים ביחד אוכלים שותים מרמים כוסית(חייבים להסתכל בעיניים)וצוחקים וואייי כמה צחקנוווו!!!זה היה ממש חיבור בחוף קטן שהפגיש בין יהודים ,ערבים, מצרים ,בדואים ואמריקאית חמודה  .לא יכולתי לבקש יותר מזה היה לי ממש מושלם הרגשתי ממש מאושר ואני חושב שממש יכלו לראות את זה עלי ,אני הלחוץ והמודאג יושב לי בחושה שותה תה צוחק לפה מחייך לשם לא בודק מבזקים לא חדשות כאילו כלום לא קיים .אפילו כל ההתרעות והפחד נעלמו ונהפכו לאט לאט לקולות של גלים של רוח וצחוק מתגלגל שלא הפסיק לגדול ולגדול.לראות את הזריחה והשקיעה לחוות את הרוח המדברית היה רק חלק קטן מההנאה, הכיף  הגדול היה בשיחות ,בדיבור והקשבה ,בריקוד ובטלה הכול סובב במפגש בין אנשים שמקרה הגיעו לאותו המקום . 

ביום חמישי בלילה ארזתי את התיק ונפרדתי בחרטה גדולה ,כל הזמן חשבתי אולי יכולתי להישאר עוד יום עוד לילה אולי רק עוד שעה.אבל הייתי חייב לחזור למציאות לחיים לעבודה ולחברה (מאוהההה אליס!!)הגענו לגבול וממש בהליכה קלילה הינו בישראל תוך חצי שעה .עליתי למונית ובוםם הדלת נטרקה  לא הספקתי לדבר ושמעתי ברדיו שהיה מהומה ,שאלתי את הנהג מה ..?מה קרה ?הוא אמר לי שהיה מהומות בין ערבים ויהודים בעכו התפרעויות מהומה גדולה.נערתי את הראש הסטלה קצת עברה היה לי מין רע בלב ממש צביטה, איך? חשבתי לעצמי תוך חצי שעה כל האושר הרוגע  התנפץ בקול הטריקה . ירדתי מהמונית אמרתי תודה .בדרך לתחנה ראיתי את הקיוסק שבו פגשתי את הבחור שאמר לי את המשפט שהצחיק אותי נורא "זהה אילתתת הכול פתוח פההה זה אילתתת" רק שהפעם זה עשה לי הרגשה מוזרה המשכתי ללכת הגעתי לקופה ואני רואה את אותו הקופאי מעבר לזכוכית עם אותה התשובה ממש כמו ביום ההגעה "שישים ושבע! שישים!.. שישים! שישים ושבע".אני שולח את היד הוא נותן לי כרטיס אני מסתכל יוצא לי שאני יושב באותו אוטובוס אותו מושב ובדיוק אותה שורה .האוטובוס מתחיל לנסוע ואני חושב לעצמי רגע זה בכלל קרה? מה שהיה בסיני נשאר בסיני מה איפה?מה קרה ?זה היה סתם משפט שאמרתי סתם איזה בדיחה ופתאום באותו הרגע זה נשמע לי ממש רע! 

אני לא מחפש אשמים ולא מחפש תשובות אבל אני יודע שעם קצת סבלנות רגישות וכבוד היה אפשר היה לחיות עם קצת יותר שלווה .לא רק בחוף בחושה אפשר גם כאן במדינה !

 חגית טליה רינת ג'ורג' מאהר אוסמה מריסה מחמוד גיל חוסם טל וכמובן סלים אוהב נורא  הלוואי ונוכל להיות לכולם דוגמה לחזור קצת  אחורה להראות להם וכל זה היה יכול להימנע . 

מאהר מול הים יום כיפור 2008 מה שהיה בסיני לא נשאר בסיני!!!