| מה עובר עלי מה? רגע אחד אני מרגישה שהחיים דבש, ברגע שאחריו אני מרגישה לבד, ואז שוב פעם הכל יפה והציפורים מצייצות, ומיד אחר כך ההרגשה המזופתת הזו משתלטת. אנשים מסביב מרגישים את זה. בטוח. יש כמה דקות כאלה בכל יציאה שלי עם חברים,בכל מפגש משפחתי... כמה דקות כאלה שאני מתכנסת בתוך עצמי- OUT לגמרי מהמציאות. אני לא יכולה להסביר את זה,אבל פתאום ההרגשה הזו של הלבד,למרות שאני מוקפת אנשים,תוקפת אותי. וכשאני יוצאת ממנה,תמיד אני אמצא תירוץ כלשהו ואחייך. כאילו כלום לא אח"כ. זה המקום שלי...נטו שלי. יהיה בסדר מתישהו.. אני אופטימית ......... חג שמח ---זה הזמן לרקוד ולשמוח יחדיו בסוכה....... חברי הקפה בואו נחגוג.... היה. מרגישה על רכבת הרים ולשם שינוי,היא לא כזו כייפית. אני יודעת שאני חושפת כאן המון וגם יודעת שיש כאלה שירחמו(?) הבלוג הזה הוא המקום מפלט שלי,בערך. לפרוק בכתיבה הוא יותר טוב מפריקה בדמעות... לפחות עבורי. אני מרגישה חופשי להשתפך כאן על הכל,ובאמת שלא אכפת לי מה יחשבו |