מאיר שלום,

לגבי הסיכונים הגדולים, אני חושב שלא רק הטיפול ברמות הגבוהות הוא זה שעוזר. גם, אבל לא רק. ובנושא הסיכונים הקטנים והחובה לקיים תהליך זיהוי סיכונים באופן שוטף, אני מסכים עם כל הנאמר,

תודה!

שמעון

שמעון שלום

לדעתי הטיפול בסיכונים הגדולים מצליח כי מטפלים בהם ברמות הכי גבוהות של הארגון. לעומתם הסיכונים הינוניים והקטנים פשוט מוזנחים. ההזנחה גורמת לכך שסיכונים שהצוות היה מתמודד איתם בקלות מטופלים ברגע האחרון עם הרבה פשרות בדרך ותוצאות לא רצויות.

חובה לקיים תהליך זיהוי סיכונים באופן שוטף כדי לא להקלע למצבים אלו.

מאיר

מאיר שלום ותודה,

השיטה שווה התענינות למרות ששילוב מתמטיקה כבדה כל כך בנושא כל כך לא מתמטי מעוררת אצלי תחושת הסתייגות. כך או אחרת, השיטה מציעה סווג סיכונים לפי עוצמתם. שיטת סווג זו אינה אהובה עלי בשל הערך המוסף הנמוך שיש לה.

לדעתי ניהול הסיכונים הוא עוד נקודת מבט על הפרויקט, שתועלתה הוא בסיוע לתכנון מהלכי הפרויקט. נקודת מבט חשובה, ראוי להשתמש בה יחד עם כלי התכנון הנוספים. איני רואה תועלת גדולה בסימון סיכון כגדול והתמקדות בו ואני רואה נזק גדול בסימון סיכון כקטן והזנחתו. מניסיוני בניהול פרויקט בהיקף גדול, דוקא הסיכונים שסווגו כגדולים טופלו בקלות יחסית על ידי יצירת תכנית ניסויים והכללות פשוטה ואפקטיבית. המהומה סביבם, השקעת הזמן במעקב אחריהם, הצגתם בדיוני הנהלה בכירה לא תרמו הרבה. זכור לי גם שהשטח אמר את דברו - בדיוני הנהלה החומר הוצג לקראת סוף הדיון אך לא נדון משום שבעצם כל מה שהיה צריך לדון בו צץ ועלה קודם לכן בעת הצגת תכניות העבודה. הסיכונים הקטנים והבינוניים חייבו התמקדות חזקה יותר דוקא בשל הסיכון שהם יוזנחו ולא יטופלו.

בכלל, הרעיון שקיים גורם המטיל חיל ורעדה בקרב צוות הפרויקט בצורת סיכון גדול הוא רעיון לא טוב. צוות הפרויקט מורכב מבני אדם ובני אדם לא פועלים טוב תחת לחץ ואיומים, שיקול הדעת משתבש. הרי בסך הכל מה שצריך הוא לדאוג לפעולות להורדת הסיכון, פעולות הדורשות חשיבה, יצירתיות, פעולות שנעשות בצורה מוצלחת במיוחד באוירה שקטה וחיובית לא באוירה מאיימת ושלילית כאילו חרב מתהפכת.

על כן אני מצדד בסווג שונה לסיכונים ועל כך כתבתי פוסט, הלינק רצ"ב.

http://cafe.themarker.com/view.php?t=685288

שלום מאיר,

תוכל להרחיב לנו מעט? אולי להפנות למאמר ממוקד בנושא זה?

שלום שמעון

יש גישה לא הסתברותית להערכת סיכונים, גישת פער הידע. בגישה זו משקללים את הסיכון בכל אלטרנטיבה באופן יחסי לאלטרנטיבות אחרות. הרבה יותר קל להעריך שאפשרות מסוימת יותר מסוכנת מאפשרות אחרת. הגישה פותחה ע"י פרופ' יעקב בן חיים מהטכניון עדיין היא לא כל כך נפוצה. כדאי ללמוד ולהשתמש בה.

מאיר 

עדי,

תודה על התגובה, אני מסכים שבמקום שבו יש פיקוח כמו של המפקח על הביטוח, יש יכולת למנוע סיכון לא מחושב כמו גם להיפך - במקום בו אין פיקוח כמו במכשירים הפיננסיים המסוכנים המוצעים על ידי חברות השקעה למיניהן, אין יכולת למניעת סיכון והונאה ועל כן יש כאן כר להתפתחות משבר, כפי שאמנם קורה בימים אלה.

וכן, אני מסכים שיש לבטח סיכון במקרים מסוימים בהם הוא אינו תלוי בנו, כפי שהתייחסתי במאמר עצמו.

ושוב תודה!

מאיר, ברוך הבא לקפה ותודה על התגובה,

אין לי אלא להסכים אתך ובמיוחד לדברים שכתבת באשר לחובתנו להמשיך לעקוב, לבקר, ולדעת שהאחריות נותרת שלנו גם אם החלטנו להעביר סיכון.

באשר לסיכונים שיתממשו כדוגמת האיסור לייצא את מטוס הביון שהבאת, גם כאן אני מסכים שאין הבטחה להצלחה ב 100% ובהחלט קורה שסיכון יתממש מבלי שניתן לעשות דבר בענין. מעניין היבט אחר של דוגמא זו והוא שהיא מחזקת את סימני השאלה באשר ליכולת להעריך סיכונים הערכה כמותית. הבעתי במקום אחר את דעתי בנושא וטענתי שהיכולת היא דלה ביותר ונתונה בכל מקרה לסובייקטיביות של המעריכים. איני יודע איך בדיוק הוגדר ונוהל הסיכון הזה בפרויקט הספציפי בתע"א, האם הסיכון עלה על הפרק, ואם כן, מהו אחוז ההסתברות להתרחשות הסיכון שניתן על ידי אנשי הפרויקט, ומהי תוחלת הנזק האפשרית שהוגדרה, ומהי תכנית הורדת הסיכונים אם בכלל. האם היתה הערכה שהסיכון כל כך גדול? האם היתה הערכה שזו תהיה תגובת האמריקאים? כמה אחוז סיכוי נתנו להתממשות הסיכון, 1%? 50%? 90? בהנחה שהיה מי שהעלה את הסיכון על הפרק, האם הוא קיבל בעקבות זאת החלטה לעשות בירור עם האמריקאים קודם ההתקשרות? או הכנסת הסתייגות בנושא לחוזה עם סין? או כל החלטה אחרת שהיתה יכולה להסיר את הסיכון? קשה מאד לקבל החלטות כאלה כששפת הדיבור היא באחוזים ובהסתברויות ובהערכות נזק - כולן סובייקטיביות.

לגבי נטילת סיכונים

בביטוח ישנם מושגים כמו "ביטוח משותף", שבו חברות רבות משתתפות בסיכון אחד. ובנוסף ואו במקום יש "ביטוח משנה " שבו כל חברה שמשתתפת בביטוח "מוכרת" למבטח משנה חלק מהסיכון תמורת פרמיה.

העניין הוא , שלכל הפעילויות האלה יש פיקוח  של המפקח על הביטוח, שנועד למנוע מצב של סיכון יתר או סיכון לא מחושב לעמידות חברת הביטוח.

הבעייה הינה שחברות השקעות בנו מכשירים פיננסים שיוצרים סיכונים אדירים למשקיעים בהם , ללא פיזור סיכון מתאים (כי זה עולה כסף) וללא פיקוח מתאים (כי זה מפריע לעסקים).

והמשלמים הינם המשקיעים.

אז, חובה לנהל סיכון, אבל חובה גם לבטח סיכון שעולה על יכולת העמידה של העסק במקרה קיצון.

חג שמח לכולם

עדי חסיד

הי

העברת הסיכון הינה כלי נכון וטוב, כמו תמיד השאלה איך משתמשים בכלי.

 בכל סיכון ניתן לטפל בסיכון עצמו ובהשלכות הסיכון(מה קורה אם בכל זאת הסיכון יתממש). ביטוח משמש ככלי להעברת השלכות כלכליות של הסיכון, לא יותר מזה.

העברת הסיכון לצד שלישי לא נועדה להכשיל גורם שלישי בסיכון שלנו. צריך לזכור שהסיכון תלוי בגוף שמבצע אותו. לדוגמא מתחום הספורט, קפיצה מגובהה לבריכה: אם הקופץ הוא ספורטאי שזה תחום התמחותו יש סיכון אך הוא בהחלט נסבל. אם הקופץ הוא איש היטק ש30 שנים לא התקרב לבריכה יש להניח שהקופץ מסתכן בגופו. העברת סיכון לגוף שלישי כשיטה הינה פסולה בהחלט. אבל אם יש נושא שאין לארגון שלנו נסיון בהתמודדות איתו ואנו בוחרים להעביר את הסיכון לגוף שביצע פרויקטים דומים בהצלחה, יש בהחלט היגיון רב בהעברת הסיכון לאותו גורם.

יש לזכור, העברת הסיכון אינה פותרת אותנו מהמשך ניהול הסיכון. מחובתינו להמשיך לעקוב, לבקר ולהכניס צעדי תיקון כאשר נדרש.

כמו כן אחריות העברת הסיכון או הביטוח היא עלינו. אנו חייבים לבצע סקר ולבחור בחברת ביטוח יציבה ובקבלן משנה שאכן מסוגל להתמודד עם הסיכון.

צריך לזכור שהכלים לניהול סיכונים לא מבטיחים הצלחה ב-100% הכלים רק מגדילים את הסיכוי להצליח ומאפשרים להתמודד עם השלכות סיכונים שהתממשו. יש סיכונים שלמרות שעשינו את כל מה שנדרש יתממשו כתוצאה משינויים חיצוניים שאינם תלויים בנו כגון שינויי חקיקה במדינה שלנו, מדינת היעד, או גורם שלכאורה אינו קשור (ראה ערך מטוס הביון שתעשיה אוירית מכרה לסינים וארה"ב מנעה את ביצוע העסקה).

לסיכום, אין מעשה קסמים בניהול סיכונים, זה כלי שיש להשתמש בו בתבונה. להעביר סיכון רק כאשר בודקים ומקבלים הערכה מושכלת שהעברת הסיכון יש לה פוטנציאל אמיתי להפחית את הסיכון.

למפעלים בלתי מקצועיים יש 2 אפשרויות :

1 - להמשיך להעסיק פועלים או אנשים ללא השכלה ולהיתקע ברמה תת טכנולוגית .

2 - להמשיך להוציא פרוייקטים לחברות קבלן שונות על חשבון : אי רכישת ציוד מתאים ,אי מתן כלים לעובדים בכדי לבצע עבודתם בצורה יעילה ומקצועית או העסקת אנשים בעלי השכלה היכולה לתרום לקידום מקום העבודה.

פשוט יצא לי לראות באופן אישי וכן גם להשכיל איך נגרמים  הפסדים כספיים על חשבון הדברים  שרשמתי בסעיף 2

אני מאמין שהכל מתחיל אצל הקודקוד קרי בעל\י הבית , מנכ"ל והנהלה ככולה כי השקפת העולם של המנהלים

היא זו אשר משקפת  את נוהלי ושיטות העבודה וכן גם יחסי עובד מעביד לטוב ולרע.

בסופו של דבר מפעלים אשר עובדים בשיטה זו רק גורמים לעצמם נזק כי הרי אי אפשר להיתקע בעשור הקודם

צריך גם ללכת קצת עם הקידמה!

שיטת המתווכחים 

 לעומת מפעלים כושלים כפי שציינתי  יש למשל מתווכחים למיניהם שאין להם לא ציוד ולא כלום, רק משרד קטן ואנשי  מכירות אשר יודעים לאן ואיך לנתב עבודות שונות בין מפעלים שונים ומה שמעניין את הלקוח בסופו של דבר זו לא הדרך שהמוצר עבר אלא התוצאה הסופית כמובן של המוצר המוגמר ! שיהיה זול ויענה על הדרישות

 ולגבי איכות זה כבר נושא אחר לדיון .

 אז בשיטה זו הם גורפים את האחוזים שלהם ללא צורך בכוח אדם או טכנולוגיה וזו שיטה די יעילה.

21span.jajahWrapper { font-size:1em; color:#B11196; text-decoration:underline; } a.jajahLink { color:#000000; text-decoration:none; } span.jajahInLink:hover { background-color:#B11196; }

שלום לכם ותודה על התגובות והכיכוב,

צחי,

הארת עוד נקודת מבט על נושא הוצאת עבודה לקבלני משנה, עוד מוטיבציה בנוסף למוטיבציה לשותפות בסיכון/סיכוי והיא תחליף להשקעה בבניית צוות מקצועי ורכש תשתיות בתוך המפעל. תיארת מצב שבו נגרמו הפסדים למפעל כתוצאה מהצעד הזה, מצב מוכר ושכיח. גם כאן, לא הייתי פוסל באופן גורף הוצאת עבודה לקבלני משנה עקב מוטיבציה שכזו היות והיא אוצרת בחובה יתרונות רבים, במיוחד למפעלים קטנים שזקוקים למספר מומחים בחלקי משרה וגיוס שכירים במשרה מלאה עלול להכניסם להפסדים ולסגירה, או למפעלים גדולים שזקוקים לתוספת יכולות לזמן מוגבל, ובעוד מקרים. יחד עם זה, גם במקרה שזו המוטיבציה, צריך לנהל אותה נכון, מתוך נקודת מוצא של שותפות ולא רודנות או בערות, בכדי לא להכנס למצב שתיארת.

אלי ידידי,

כשאתה נהנה לקרוא אזי העונג הוא גם שלי . אני מסכים אתך באשר למשמעות הקשה של גלגול הסיכון. נראה לי שעולם הביטוח סובל מגניבת דעת ומנסיונות הונאה דו צדדיים (מבוטחים ומבטחים כאחד) יותר ויותר ככל שנושא הביטוח מתרחק ממקורות בלתי תלויים (נזקי טבע, לדוגמא) ומתקרב למקורות תלויים (ביטוח כנגד התרשלות עצמית,  ביטוח אג"ח כנגד פשיטת רגל וכדומה).

שמעון ידידי

נהניתי לקרוא את המאמר כי הוא חידד לי נקודה חשובה הקשורה בניהול סיכונים.

לדעתי, כאשר הצד השלישי הוא הציבור כולו ( שלרוע המזל השומר עליו גם נרדם בשמירה ), משמעות גלגול הסיכון, שמקורו ביחידים או קבוצות כוח לצד שלישי, היא בהכרח הונאה שתחילתה גניבת דעת וסופה גזל.

שלום לך.

לדוגמא במקום עבודתי (עד לא מזמן) , המוטו של המנכ"ל הוא להוציא מה שניתן לקבלני חוץ וככה להימנע מלקחת אחריות

מבחינת ייצור.

אלא שנוצרת לך  רק בעיה אחת גדולה בשימוש בשיטה זו והיא שנוצר לבעל הבית חור גדול בכיס עקב זה שאתה מפרנס

כל כך הרבה חברות קבלן . 

למעשה מקום עבודתי היא דוגמא מעולה לאיך לא מנהלים מפעל ואיך מתמחים בלהפסיד כסף (גם נסיון שלמדתי ממנו)

המנכ"ל אינו רוצה להשקיע לא בכלי מדידה אלמנטרים כגון : קליברים דיגיטליים ,כיולי כלים , לא בציוד כגון מכונות כרסום .

ואם אפשר רצוי ומומלץ להשתמש במטר כדי לבדוק ולמדוד חלקים אשר מיצרים .

אז כפי שאתה רואה אפשר רק לצחוק משיטות עבודה שכזו , אני משוכנע שבעל הבית לא צוחק הרי השיטה הוכיחה את

את עצמה כיעילה ביותר לצורך הפסדי כספים ( וזה מוכח ).

מסקנה : יש מפעלים שעוד דוגלים בשיטות אלו בגלל שבעלי הבית אינם רוצים להשקיע גרוש לא באנשים מקצועיים ומעדיפים

פועלים ולהוצאי הכל לקבלני חוץ.