| תמיד קשה לי להתחיל לספר סיפור, אולי כי יש רעש רעיונות בראש אולי כי התחלות הן תמיד זרות לי. אבל היא ישנה עכשיו, ישנה בחדר השני ופניה רגועות, היא קטנטונת כזאת, בקושי מטר חמישים וקצת, קטנה עם שדים זקופות ומראה עכברי. יש פה שקט מפתיע וציוץ תוכונים מטריד, כלכך רועש ציוץ הציפורים ודממת הבוקר. חגורת העור מונחת לה על משענת הכיסא ברישול מסתיר סוד. היא צוחקת שאנחנו כמו טום וגרי, חתול ועכברה, אני יותר דומה לגרפילד אבל למה להרוס דימוי מוצלח. אולי אני באמת אוהב אותה, אולי באמת היא מצליחה לגעת בי בנקודת השלווה. אבל כשהיא פה לידי, אפילו ישנה בחדר, יש בי רוגע בכל הגוף. יש רגעים כשאני מזיין אותה חזק, כשהיד אוחזת לה בגרון העכברי הקטן, עיניה הופכות כחולות מתמיד לרגע פניה העכבריים הופכים לפני מלאך. עיוות קל בשפה כמו מתגרה בי ואומר, קח אותי לאלפי אורגזמות חזקות, נראה אם אתה מסוגל. אולי דווקא מפני שהיא כלכך נקיה אני אוהב לעשות איתה סקס מלוכלך. יצר הרע כנראה טבוע בי עמוק, כלכך מושרש עד שלעיתים נדמה שצמחתי ממנו, אולי הוא בעצם מולידי כתוצא מהחטא הקדמון. אני יודע שהיא שונאת כשאני מלקק אותה. אבל העונג לראות את פני המלאך שלה מתחלחלות לרגע בזמן שהלשון החתולית שלי משאירות שובל רוק על פניה. הכחול של עיניה נסגר לרגע, שרירי הרגל נקפצים ונסגרים עלי רק גניחה נשמעת בחלל הריק. היא נלחמת עוד רגע קט, נלחמת במודעות שלה, נלחמת במחשבות שדוהרות בראשה. התרנגולת מקרקרת פה ומפריעה לזרם המחשבות. מחר היא תשנא אותי לרגע, היא תשנא את סימני הנשיכות שהשארתי בגופה, את סימני האחיזה שננעצו בזרוע והשאירו סימני כחול שחור, אולי היא תשנא אותי כי אני מתעקש להוציא ממנה את כל האנושיות שבה, את כל הרחמים וטוב הלב. הגוף הקטן מכווץ לגמרי. היא שלי לגמרי ברגע הזה, אפילו המחשבה הטורדנית שלה שלקחתי אותה בניגוד לרצונה לא יכולה למנוע את זרם הגמירה. גם סוף לא תמיד יש לי. אולי כי אנחנו עדיין בתנועה. בתנועה הזוגית והחברית שאנו בונים יחדיו. תום וגרי, עכברה קטנה וחתול חרמן. |