| שלא תגידו שלא אמרו לכם. עכשיו כבר ברור שזו רק שאלה של זמן.בהתחלה נרצח אמיל גרינצוייג . אחרי זה הגיע תורו של יצחק רבין . עכשיו, הסתיים במזל ניסיון נוסף שגרם לפציעתו בלבד של פרופ' זאב שטרנהל.במשך שנים האמין הימין הקיצוני שאין כוח בעולם שיוריד התנחלויות. לא מעט ישראלים הניחו גם הם שלא יהיה מי שיצליח בכך. אריק שרון שבר את "המיתוס" הזה, ומרגע שהתברר שהדבר אפשרי, השתנו כללי המשחק. הימין הקיצוני מוכן לעשות הכול כדי לעצור מהלך נוסף של הורדת התנחלויות - אפילו לרצוח את מי שעשוי לבצע או לתמוך פומבית במהלך כזה. הרסן הותר. במשך שנים טוען השמאל שהכיבוש משחית. תמיד התייחסו לטענה הזו כאל סיסמה שהמציא השמאל במסגרת מאבקו בכיבוש, היום כבר ברור כמה משחית הוא הכיבוש. החברה הישראלית הפכה לחברה אלימה, חסרת סובלנות וסבלנות.ערכים אינם ניתנים לחלוקה. מי שמפעיל כוח ואלימות בצד אחד של הקו הירוק, סופו שימצא את אותה אלימות זולגת לצדו השני של הקו. בהתחלה זה היה רק כלפי הפלשתינים, היום זה כלפי מי שחושב אחרת.איום הטרור היהודי מגיע מקבוצה קטנה של אנשים. אבל העובדה הזו לא מורידה מהאחריות המוטלת על המעטפת הסובבת אותם. אין ספק שרוב המתנחלים מתנגדים, ואפילו מזדעזעים, מתופעת האלימות כלפי יהודים אבל העובדה שאין בהם את הכוחות לצאת באופן ברור ובוטה נגד התופעה - כולל החרמה גורפת של אותם אנשים וגופים - הופכת אותם לאחראים לתופעה המפחידה הזו.גם ממשלת ישראל אחראית לכך. הממשלה אינה יכולה להסתפק בתדהמה וגינוי לנוכח מטען הצינור שהונח בפתח ביתו של פרופ' שטרנהל. הפרקליטות, המשטרה והשב"כ בהנהגת הממשלה צריכים לקבוע וליישם מדיניות ברורה, שלא תאפשר לקבוצות כאלה להתקיים. לדמוקרטיה יש זכות להגן על עצמה, גם באמצעים קשים כאשר זה נדרש.אם לא יתעשתו גורמי המדינה האחראים לכך, אם לא ישכילו הימין והמתנחלים לעצור בעצמם את התופעה המחרידה הזו, אמיל גרינצווייג ויצחק רבין לא יהיו האחרונים ברשימה.לאותו ימין הקיצוני צריך לומר דברים ברורים: אל תפחידו אותנו ואל תאיימו עלינו. את מיטב שנותינו נתנו לצבא, מתוך אמונה שצריך להקריב למען עתידה ובטחונה של מדינת ישראל. תמיד היה זה כלפי האויב מבחוץ, עכשיו מתברר שיש גם אויב מבית והוא מסוכן לא פחות.עלינו להתרגל כנראה לעובדה שבמאבק להפסקת הכיבוש ולהבטחת עתידה ואופייה של מדינת ישראל ייהרגו אנשים בקרבנו המאמינים בשלום ומוכנים להיאבק למענו. זה רע, זה עצוב, אבל זה לא יפחיד אותנו.בואו נודה על האמת: אם נגזר עלינו למות למען המדינה שאנו כה אוהבים, עדיף שיהיה זה בקרב על השלום מאשר באיזו מלחמה ארורה שאף אחד לא בטוח שהיא הכרחית.אז שלא יפחידו אותנו. אנחנו נמשיך להיאבק למען סיומו של הכיבוש המשחית ולהשכנת שלום בארץ הזו. בלי זה אין לנו זכות קיום. "טוב למות בעד ארצנו" כבר אמרנו? |