זכרונות של עו"ד מזדקן
פוסטים פופולאריים
-
יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי.
10/5/19 | 5284 צפיות
-
ועדות ומכרזים
12/6/09 | 7746 צפיות
-
בית המשפט
16/9/08 | 1179 צפיות
-
ההנהלה הראשית
19/9/08 | 929 צפיות
-
בחינת קבלה ללשכה
24/10/08 | 1343 צפיות
-
ענינים של הבנה
17/9/09 | 1039 צפיות
פוסטים אחרונים
- עברית קשה שפה 28/8/19
- יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי. 10/5/19
- בנקים - וכיצד מדברים עמם. 3/4/19
- בעיריה עובדים בשבילך. 30/3/19
- אריאל דר, עו"ד – כריש תעבורה. 28/2/19
- חווית שירות (פלאפון) 21/1/18
חוות דעת של מומחה
| כולנו מכירים אותן, איש בתחום התמחותו. מדובר בחוות דעת שנותן איש מקצוע בתחום מומחיותו, בלא שיהיה לו אינטרס בתוצאות המשפט. בתחום שלי תהיה זו בדרך חוות דעת שמאית, אך לעתים תכנונית, או של מודד. כמו בכל תחום שאנשים נוגעים בו – זה "מדע מדויק" הגזור לפי מידה.
הכל ענין של הופעה. קבוצת בעלי זכויות במקרקעין תובעת את כל מי שניתן, על הפקעת מחיר. התובעים מגישים חוות דעת שמאית המציגה עד כמה נמוכים הערכים באמת, ועד כמה הנתבעים עושקים אותם. אני מייצג את "הנתבע מס' 2", מה שאומר שאת השאלות החשובות בחקירה שכנגד ישאל חברי המלומד, ב"כ הנתבע מס' 1. והנה השאלה הראשונה לעד המומחה, המקצועי ונטול הפניות: "האם נכון ששכר הטרחה שלך נקבע כאחוז מן הסכום שתצליח להפחית במשפט זה?"... מבחינת גורל התיק, יכולתי להפסיק את סיפורי בנקודה זו. כל מי שהתנסה בכך, כבר מבין שהתשובה החיובית (אחרי התפתלויות) גזרה את דין חוות הדעת, ובעקבותיה התביעה, לשבט. אלא שנתבע מס' 2, כלומר, הלקוח שלי, הגיש גם הוא חוות דעת מקצועית. של שמאי מאד צעיר, הנראה צעיר עוד יותר. בדין יושב שופט אינטליגנטי ועירני בהרבה מן הממוצע. הוא לא מאלה המרשים התעמרות בחסרי ישע. כאשר הוא חושב שנשאלת שאלה מכשילה, מאלה המיועדות להפיל את התמימים, הוא מתערב עוד לפני שעו"ד הצד שכנגד מבין מה הולך להישאל בכלל. כבר שאלתו הראשונה של ב"כ התובעים היא מסוג זה, והיא מקפיצה את השופט. "אני לא ארשה את השאלה הזו". "לא לא, דווקא יש לי תשובה", מודיע העד הצעיר בקול של ילד. ועונה תשובה עניינית המחזקת עוד יותר את חוות דעתו. בשאלה השניה, עדיין הולך השופט שולל אחר הופעתו של העד ורוצה לאסור גם אותה. "לא לא, אני יכול לענות על זה" – ושוב קובר את התובעים. בשאלה השלישית כבר לא התערב השופט. על השאלה הרביעית כבר ויתר ב"כ התובעים.
ולהיפך שוב אני "הנתבע מס' 2". חוות הדעת המקצועית מטעם התובע מוגשת על ידי שמאי שנחשב בעבר בכיר ביותר בתחומו, פרש, ועתה "עושה לביתו". יש רק בעיה קטנה, הוא מעיד על איזור שבבירור אינו מוכר לו. ב"כ הנתבע מס' 1, עו"ד צמוק כגרוגרת דרבי צדוק (לא פלא, הבחור מעשן כקטר, וכל נסיונותי לגרום לו להפסיק, או לפחות להאט – עולים בתוהו), קם ומתחיל לשאול. אט אט אני מוחק פרקים מרשימת השאלות שלי, וגם שומע תשובות מביכות לשאלות שלא חשבתי לשאול. אין ספק, עוה"ד שלידי עשה עבודה יסודית פי כמה מכפי שעשה העד המומחה. בסופו של דבר מתיישב עוה"ד במקומו, תשוש מן המאמץ (אחרי הכל, כמה חפיסות סיגריות ליום, גובות את מחירן...). לעוה"ד שלידי מגיעים זרי הדפנה. לעד המומחה לא נותר עוד דבר ממומחיותו בחוות דעתו זו. אבל מה לעשות, ברשימתי נותרו עוד שלוש שאלות שלא נשאלו. אני שואל, והעד עונה בדיוק כפי שחשבתי, ובדיוק כפי ששולחו חשש. והלקח ברור: עו"ד חייב לשמור על כושר. מי שמעשן - נצחונו ייגזל על ידי רעו החסון ממנו.
וכששני המומחים מקצוענים מגיעים למשפט במחוזי, והפעם אני מייצג את הנתבע היחיד, מול תובע יחיד. שני הצדדים מגישים חוות דעת מקצועיות. הפער בין שתיהן - בלתי סביר. השופט מציע למנות שמאי מטעם בית המשפט. שני הצדדים מזדעזעים. (זה יעלה כסף, וכמובן, מפחית מסיכוייהם). השופט, בשפתו הברורה, מודיע שהוא אינו סאדיסט, אבל גם אינו מזוכיסט. הוא אינו מומחה, ואין הוא רואה סיבה שיאולץ להכריע בין מומחים. אני שוקל את הידוע לי: שני המומחים טובים בתחומם – והגונים באופיים. בהיותם כאלה, יש וודאי פער בנתוני היסוד הידועים להם, הגורם לפער המסקנות ביניהם. אני אומר מלים אלה לשופט, ומציע שישבו שני המומחים בינם לבין עצמם, ישוו נתונים ויראו מהיכן נובע הפער. השופט נותן לנו חצי שעה ועובר לתיק הבא. המומחים עוברים למזנון בית המשפט לעשות את מלאכתם. כעבור זמן קצר יוצא המומחה שכנגד לבנין העירייה, ואני מודיע לשופט כי הסיפור ייקח יותר מחצי שעה. כשחוזר המומחה שכנגד, מסתבר כי הנתונים הראשוניים שסופקו לו, לא היו נכונים. עתה מצטמצם הפער בבירור, לטובת הלקוח שלי. אבל עדיין נותר פער בין השמאים, ומי אני שאומר כי הדבר נובע מזהות מי ששכר אותם. מכאן ואילך, עדיין במזנון, הופך הענין למו"מ מסחרי נטו. עבדכם ועוה"ד שכנגד מביעים סלידתם הבוטה מתגרנות נוסח השוק הפרסי – ומיתגרים במרץ. כשכל אחד נעזר בשמאי שלו. בסופו של דבר – מגיעים להסדר.
לפעמים, כל מה שצריך כדי לפשר בין יריבים – הוא לאיים עליהם. |
תגובות אחרונות
-
ronijavinski
בתגובה על מצוות ניחום אבלים
-
מכבית- coach לכתיבה
בתגובה על יפוי כח קונסולרי. תיק רב שלבי.
-
תנועת כמוך
בתגובה על עברית קשה שפה
-
תנועת כמוך
בתגובה על בעיריה עובדים בשבילך.
-
תנועת כמוך
בתגובה על בנקים - וכיצד מדברים עמם.
-
bonbonyetta
בתגובה על אריאל דר, עו"ד – כריש תעבורה.
תגובות (10)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לא הייתי מתחיל בהסבר למה. (אם הצד השני יתנגד ויעלה טענות מן הסוג שאתה מפרט כאן - יהיה לך מספיק זמן לענות לו) מעבר לכך, גם החרוץ שבשופטים אינו אמור להתנגד לחוות דעת שבסך הכל תקל עליו את ההחלטה. הרי, אחרי הכל, ההחלטה נשארת שלו, המומחה הוא רק כלי עזר. השופט מוסמך הרי תמיד שלא לקבל את המסקנה בחוות הדעת. הוא רק יצטרך לנמק מדוע.
הייתי מתחיל בהגשת חוות דעת של מומחה. שהאחרים יצטדקו. אתה צודק...
מאחר שהפתיח של חוות הדעת אמור לכלול את כל הסיבות מדוע המגיש הוא אכן המומחה וראוי שדעתו תישמע - הרי שדבריך בנושא כבר נאמרו על ידי המומחה.
זו הנקודה החשובה כאן, לצורך ההתלבטות:
כידוע, מי שהחליט עד היום על "כוונת המשורר", בכל טקסט ובמיוחד בצוואות (ע"ע ספרו של ברק על פרשנות, המייחד מקום נרחב לפרשנות צוואה) הם השופטים. לשופטים אין ידע מקצועי בלשני להוציא מתוך הטקסט את הכוונה - ויש למרבה ההפתעה מקצוע אקדמי שלם שעוסק בכך. מה שאני מציע הוא לבוא לפני השופט, ולטעון משהו כזה: שמע, אדוני השופט. אני מכיר את הספר של ברק, ואת עשרות ומאות פסקי הדין שכתבו על יכולתם המופלאה של השופטים להבין תוכן מסמך, ולהמציא את כוונת המשורר כפי שהם מבינים אותה, וכפי שהיא מתאימה להחלטה השיפוטית שהחליטו להוציא תחת ידם. יחד עם זאת, אני מבקש ממך לקבל חוות דעת של בלשן, ולסגת מפניה, ולקבוע שחוות דעת כזו - במידה והיא מתקבלת על הדעת כמובן, עדיפה על פני דעתו של אדוני. כמו ששופטים מקבלים את חוות הדעת ההנדסיות בלי שינסו לחוות דעה בעצמם, כך אני מבקש שתעשה גם בנושא פרשנות הטקסט."
אני לא בטוח ששופט ישמח לעשות דבר כזה, בטח לא להיות הראשון שעושה זאת.
ומכל מקום, אין לי ספק שצריך לעשות את זה, ויש לי כבר את חוות הדעת. ואני מזמין את כולם לקרוא את ספרו המרתק של פרופסור משה אזר על הבנת הנקרא במשפט. ביקורת כזו על בתי המשפט, ובעיקר העליון, לא קראתי כבר הרבה זמן.
מועדים לשמחה,
עורך דין אריה שורץ
www.sa-lawyers.co.il
הייתי שואל תחילה את השאלה ההפוכה, מה יש לך להפסיד?
ככל לזכרוני מגיע, נושא הבנת הנקרא עלה כאשר הסתבר שילדים למדו לקרוא, אבל לא מבינים מה הם קוראים. (לנו הרי לא היו כאלה בכיתה, נכון? רק שאז קראו להם בשמות עממיים ומדוייקים יותר) עשו מזה סיפור גדול, והחלו ללמד "הבנת הנקרא" בבתי הספר.
נו, מישהו הרי צריך ללמד את המורים להורות, לא? אז רק סביר שמישהו כבר ישתחל לנישה.
אני שומע פעם ראשונה על מומחה אקדמי לנושא, אבל, כמו שכתבתי לעיל, מישהו צריך ללמד את המלמדים.
אז מכינים תבנית חוות דעת של מומחה, המפרטת את פרטי השכלתו והתמחותו, שלא לדבר על שנות הנסיון שלו, וכמובן, מפרטת שאין לו כל ענין בצוואה, להיפך, הוא כמעט נרדם בעת קריאתה - וקדימה.
אם תזכה, זכור שאני הדרכתי אותך.
אם לא - מה אתה שועה לעצות באינטרנט?...
קריאה מצויינת לערב החג, תודה אריאל.
ואני רוצה להעלות עוד שאלה לדיון: מה דעתכם על הבאת מומחה בתחום שלא נהוג להביא בו עד מומחה - בלשן, מומחה להבנת הנקרא (להפתעתי גיליתי שיש התמחות אדקמית כזו), שיתן חוות דעת על כוונת הכותב של טקסט מסויים, כשאין אפשרות להביא את הכותב (למשל, אם הוא נפטר)?
יש לי כוונה להביא עד מומחה כזה בתיק של התנגדות לקיום צוואה, ואני יותר משועשע מהרעיון ככל שעובר הזמן. להוציא מידיו של השופט את האפשרות להחליט למה התכוון המשורר, לסמן את הבול ורק אחר כך לכתוב פסק דין מסביב להחלטה מוקדמת. מה דעתכם? יעבוד?
חג שמח לכולם!
עורך דין אריה שורץ
www.sa-lawyers.co.il
זה לא נושא חדש. אני זוכר לפני שנה או שנתיים כתבות בענין בנושא של פרופ' אירית חביב סגל שהייתה אמורה לתת חוו"ד בענייני חברות בתיק מאד גדול, והנושא הזה - של חובת ה"אובייקטיביות" של המומחה, עלה במפורש.
בחוות דעת המוגשת לבית המשפט, חייב המומחה להצהיר כי אין לו ענין בנכס וכו'.
קצת קשה להצהיר 'אין לי ענין בנכס', כאשר התשלום תלוי בתוצאת המשפט.
למעשה, התוצאה המתבקשת מהסרת הצהרת האובייקטיביות המקצועית, היא, שבכל מקרה ייקבע מומחה מטעם בית המשפט.
על פניו, לא בטוח שזה רע כל כך:
א. הדבר נעשה גם כיום.
ב. אם זה יהיה ההליך המקובל, הצדדים יחסכו מחצית מהוצאותיהם על מומחים.
מאחר ששום שיטה לא מנטרלת את האופי האנושי, הרי כיום, כאשר מתמנה שמאי מטעם בית המשפט - הוא נוטה "לפשר" בין חוות הדעת שהגישו הצדדים. אחרי הכל - הוא לא רוצה להסתכסך עם אף אחד.
מאחר שהנושא מספיק חשוב לדיון - מציע שתעלה זאת לדיון בפורום.
אז זהו, שלדעתי, הנשוא של "אובייקטיביות" המומחה הוא פיקציה.
אני אקבל מהמומחה שלי את אותה חוות הדעת גם אם הוא מקבל שכר כאחוז מן הזכייה וגם אם הוא יקבל שכר שנקבע מראש, ובכל מקרה, אני אקבל את חוות הדעת שאני רוצה (להסרת הספק, אפשר להחליף אם המילה "אני" במשפט הזה גם ב,אתה" וגם ב"הוא").
המומחים שהצדדים מביאים לעולם אינם אובייקטיביים, ולצורך הענין, הם בדיוק כמו עורכי הדין.
תודה רבה, ועל הכוכב גם.
ברור שמומחה שאינו חושב כמו שהצד רוצה - לא יישכר על ידו, ובכל זאת - מומחה אינו עו"ד.
עו"ד נשכר מראש כדי לייצג אינטרס של הקליינט. מומחה אינו עט להשכיר. אם הוא מתנהג ככזה - אמינותו בבית המשפט נעלמת.
ראיתי מספיק כאלה. רופא, שמאים, ...
בית המשפט פשוט דחה אותם בזלזול.
באזני שמעתי: "אדוני מצפה שנתייחס לח"ד של ד"ר ______?"
הדוגמה השלישית שהבאתי בסיפור מציגה את הסוג הראוי. מאחר שהפסיקה מכירה באומדנא של עד 25% מן הערך, זהו תחום המשחק הלגיטימי המירבי של השמאי. מעבר לכך, או שהשמאי טועה - או שהוא מטעה.
ברגע שנאשר שכר לפי תוצאה - אין יותר הבדל בין המומחה לעוה"ד. והאחד יהיה פסול לעדות כמו משנהו.
כרגיל, יופי של טור.
לגבי סוגיית המומחה שמקבל שכר מותנה בתוצאות, אני יכול לומר שלדעתי, תקנות השמאים בענין זה והאיסור לקבלת שכ"ט מותנה בתוצאות, הן ארכאיות ומיותרות. גם אם נניח ששכרו המומחה נקבע מראש, המומחה שצד מסויים מביא הוא תמיד אינטרסנט לטובת הלקוח שלו, והלקוח הוא זה שמשלם את השכר.
אותו שמאי היה נותן בדיוק את אותה חוות דעת אם היו משלמים לו את שכרו מראש או אם שכרו מותנה באחוזים.
תראה לי את התובע שישלם שכר לשמאי מטעמו שנותן חוות דעת שתהיה מקובלת על הנתבעים...