"את פשוט מכורה לדרמות! אני לא יודעת מאיפה ירשת את זה! לא מהצד הזה של המשפחה בכל אופן..." אמרה לגונק דודה חנה, והיתה לחוצה כבר לסיים את השיחה ולחזור לריתוך. "אה, זה מזכיר לי שרציתי להגיד לך שתשתדלי לא לנסוע שוב לתוך עץ. את יודעת כמה זה קשה לצבוע ככה שלא יראו את התיקון? טוב. שלום."

מכיוון שהבלופרינט של חייה של גונק נעלם באורח פלא מהרשומות בכל הדרגים האדמיניסטרטיביים, והחיווט של הגורל שלה הלך והסתבך לפקעת של נסיבות שאינן ניתנות להתרה, היו לה למעשה את כל הסיבות המוצדקות שבעולם לבלוס בורקסים ועוגות, לעשן סיגריות וסמים קלים ולהתנהג באופן לא אחראי מבחינה מינית. אבל משום מה, היא החליטה לנסות את דרך האיפוק וכמובן שהיה זה עניין של זמן עד שמשהו יסתחרר משליטה. לא פלא שלבסוף היא נכנסה בעץ.

"מה היו הנסיבות?" שואלת סופי שלנו, "מה באמת קרה?"

"רגע, רגע," אומרת הסופרת הכול-יודעת ומתענגת על השליטה המדומה, "סבתא ברונקה עוברת תהליך מעניין כרגע... ואת עוד תשמעי יותר מאוחר מה קרה לגונק אחרי הקשר המעצבן שהיה לה עם דרור האנרכיסט. כן. היא התנערה ממנו. כמו כלב שמתנער מפרעוש. אבל יש לה כנראה עוד הרבה מה ללמוד בנושא של יחסים. חוץ מזה היא נשארה עדיין ייעודלֶס - מסתובבת בלי מטרה: קמה מאוחר, שורפת את הזמן, טלוויזיה, אינטרנט, ספרים. ויש גם את הסיפור הזה עם הארכיאולוג שהיא מאוהבת בו שידוע לה כבר מזמן שהוא נשוי. ואגב - מתברר שהיא בכלל לא היתה בהריון."