אותו יום שהפך אותי ל"רותם שאחרי".
הייתי ילדה, עוד לא בגיל תיכון, היה קיץ. חם, ממש חם. אני זוכרת את השביתה הזאת, מאז, אני שונאת שביתות. אם רק לא הייתי יורדת למטה - אולי כל זה בכלל לא היה קורה. זה קרה. והיום ? היום אני "רותם שאחרי". נראית אותו הדבר בדיוק, שום דבר לא השתנה. משהו בי בפנים, הוא שהשתנה.
מיותר לציין במקום כזה מה בדיוק קרה. מיותר. 4 שנים של מצוקה. 4 שנים של שתיקה. אף אחד לא ידע, אף אחד. ימים ארוכים ולילות עוד יותר, חוזרת שוב ושוב בדימיון- מעולם לא שאלתי את עצמי למה דווקא לי. אני יודעת שאין תשובה. אחרי 4 שנים רציתי לדבר. אח"כ, כולם כבר ידעו. כולם תמכו, כולם עזרו, לפחות ניסו.
היום כשאני פתוחה לדבר, כולם שואלים אותי "איך התמודדת, איך שתקת?" אני עונה שלא באמת שתקתי, פשוט. . . רקדתי. 4 שעות של ריקוד, 4 שעות של ריקוד ביום, העיקר להגיע ממוטטת הביתה, ולישון. אהבתי את זה. כולם אמרו שיש משהו שונה בריקוד שלי, שאני רוקדת כל כך יפה, כל כך מהנשמה. אף אחד לא באמת הבין. זה היה הרגע שהבנתי שלא צריך מילים כדי להוציא, כדי להביע.
לקראת אמצע שירותי הצבאי נאלצתי להפסיק, תפקידי לא איפשר לי. הייתי חוזרת להופעות בלבד, מתמלאת אנרגיה וכוחות חדשים, ואז, שוב מתרוקנת. אוי הריקנות, באמת הרגשתי שלקחו לי משהו, לקחו לי אותי. הרגשתי שאני שוקעת.
חשבתי שזה עזב אותי, שהתגברתי. האמת ? מעולם לא התגברתי - תמיד חלמתי על הרגע שבו שוב אזכה לעלות שוב לרקוד. הניסיונות לרקוד מידי פעם לא צלחו, זה אף פעם לא הספיק. לאט לאט איבדתי את האמונה שאני עוד מסוגלת בכלל. היום, הוכחתי לעצמי. כן, אני מסוגלת.
שבוע של מחשבות, שהתחיל מבדיחה בתוך שיחה עם מכר. הוא גרם לי לתהות. בחרתי שלא לתהות, בחרתי להתמודד. היום, אחרי 4 שנים, הלכתי לסטודיו. המדריכה שלי נדהמה. עכשיו חזרתי משיחה ארוכה איתה, ואני זו שהמומה. עשיתי את זה. התגברתי. רקדתי. זה הרגיש כאילו מעולם לא הפסקתי.
אני מודה לך, על מה שעשית, ועל מה שלא הספקת לעשות, אבל יותר מכל, אני מודה לך על זה שגרמת לי לתהות. התהיה הביאה לעשייה, והעשייה לאושר רב. עכשיו אני שלמה, סגרתי מעגל.
עכשיו, אני שלמה.
|
X1
בתגובה על מרגישה שלמה
MR BIG
בתגובה על יפה וכל כך קשה
MR BIG
בתגובה על
אדם אדם
בתגובה על Time is Money...That's what They Say...
מי אני ?
בתגובה על
תגובות (19)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אמן.
תודה.
שתצליחי בדרך בה בחרת.
ניתן להתווכח על "מהי הדחקה" ?
היות ואני ממושבעיה של הפסיכואנליזה, אטען כי היא אכן קיימת, למרות שאני מכירה כאלו שיבחרו לסתור אותי.
בכל מקרה, אני בחרתי לא להדחיק - אני בחרתי להתמודד.
הלוואי ורבות אחרות היו בוחרות להתמודד גם הן.
שבת שלום,
רותם
חויה קשה, המותירה את רישומה לכל החיים. אכן, אין תשובה ל"למה לי". שמח שאת מצליחה להדחיק.
היי אורן,
תודה רבה. כיף לקרוא את דברייך ולהחכים מהם,
בין היתר גם לדעת איך זה עובר אצל אחרים.
הגבתי בהודעה אישית.
סופ"ש נעים,
רותם.
רותם היקרה ,
אהבתי איך במה שכתבת במחשבות הכביכול יום יומית העלית פה את הסוגיה שבתהייה הקיומית,
אהבתי איך שינויים בנפש האדם , בתוך נבכי נשמתו מניעים את גופו למעשים מוחשיים ומאד יצרתיים ,
אהבתי איך זה כל כך נוגע לכולנו ברמה הכי כוללנית , ההתבוננות הזו יצרה תהליך שלא יכל לקרות בפורמט אחר
וכך הכל בא לידי ביטוי , הכתיבה שלך , איך שאת בוחרת לתאר את החוויה , וכמובן החוויה עצמה שהיא מאד עוצמתית אם היא מופיעה ואנחנו מזהים אותה , אז השינוי הוא הופך להיות משמעותי, הוא עולה לתודעה ולהכרה שלנו ואנחנו בעצם הופכים אותו למציאות מוחשית .
המסקנות האישיות שלך הן תהליך של הפנמה ויצירת קשר בין החיבור שבין כל מה שקורה סביבנו ,
עירות מלאה ורגישות כלפי הסביבה שנרקמת סביב המציאות שאנחנו משרתים בעצם קיומנו וגם יוצרים .
החיבור הזה עמוק , אפילו שיש בו משהו שקשור יותר לווידוי , החלק השיתופי הזה נותן עוד יותר אישור לחוויה הכמעט רוחנית הזאת שאת מתארת שמתרחשת בשיגרה שלנו , אבל במבט אחד שונה וקצת אחר וקצת לעומק
זה מקבל פתאום פרספקטיבה אחרת אפילו תהומית .
שלך,
אורן.
אכן.
תודה . . .!
הסוף הוא כבר התחלה חדשה
לפעמים צריך לוותר על משהו
סוף טוב - הכל טוב
לצערי אני מכירות בנות רבות שלא הצליחו לסגור מעגל, אכן חויה לא פשוטה.
מאחלת להן את מה שאני מאחלת לעצמי, ויותר-
תודה !
שמחה שהבנת, גם אם לא עד הסוף.
רותם.
סגרת מעגל וזה הכי חשוב
תארי לעצמך כמה כאלה שלא הצליחו לסגור מעגל ונשארו עם טעם רע בפה.
אז מכל הלב רק שמחה ובריאות וכל עקבה לטובה חג שמח וכוכבית
תפקידו של אדם - גדול ממנו
הנאה ומשמעות
כל הכבוד
תודה על
תשומת ה♥
עם גשם ראשון ,גשם ברכה
"לשבת ולחג"
לחיים טובים,
ומתוקים,
בהבנה, במסירות,
ובחמלה, ובאהבה.
"FOR LOVE"
PEACE, HAPPINESS, AND UNDERSTANDING
"♥"
יפה תל אביב שלנו , לשנה החדשה .
"גשם ראשון"
רח' גורדון: אוסף תל אביב 100 :שאול נמרי.
תודה רבה !זה אכן. . .העיקר.
כתיבה מאוד יפה ★
עולות בי תהיות ומחשבות .....
והעיקר שסגרת מעגל ובתוך כל זה יצרת אותך מחדש שלמה.
אני
ניר,
המון תודה.
אין ספק שהייתי זקוקה לאיזה חיבוק.
:)
ריגשת....!!!
מחבק אותך מרחוק