| רקפות יש רקפות שאנו אוהבים, ומוקירים,אבל לראותן בלבד אנו מצווים,כנרות הללו שאנו מדליקים,לראותם בלבד ואינם שמישים. והן כארזי הלבנון מתחת לסלעים,וורודות, לבנות, כארגמן של שחקים,בערבו של יום בין העננים,כשהשמש מפנה מקומה לירחים. גבעולן זקוף וגאה כעמודי המקדשים,ומי יתננו בינות אותם קודשים,שחומי הגוון, נאהבים ולמגע נעימים,אך קדושים המה ובמגע אסורים. ואני בכבלי תשוקתי שותק ומשלים,כי רקפות הן ורק לראותן מבקשים,לחייהן סמוקות, וחיוכן כצחור השלגים,וראשיהן בכתר של נוי עטורים. מי יתנני סלע איתן, ראשי לשים,ורקפת בודדת למרגלותיו רואים,רקפת אחת ולא שלושים,שאין כמוה בעולם החושים. אראה, אתבונן, אערוג, מבלי משים,כי רקפת כמוה בין כל הנשים,יש רק אחת ויחידה, האמינו לי השומעים,ורק לה ואין בלתה, נפשי עורגת מכל הפרחים. הרצליהסתיו 2008 |