כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    המאורה

    היה עסקי נשאר אישי.

    0

    מובי ג'יב

    3 תגובות   יום שני, 13/10/08, 11:18

    סיפור ראשון שבחרתי להציג בפניכם הוא מובי ג'יב.

    זהו גם סיפור ראשון בסדרת הסיפורים על מיסטיקה, ומלחמה בגורל.

     

    ***

     


    כולם מכירים את הסיפור שלי.
    עם העושר והפרסום המלווה אותי, לפעמיים ישנה הגזמה רבה, ותמיד נשאלה השאלה לגבי, האם באמת אני האיש הצעיר העשיר בעולם ?


    אבל בחודשים האחרונים דברים הללו הפסיקו לעניין אותי, ואני יושב ותוהה האם הכל באמת כל כך ברור ?
    כשאני יושב כותב את הדברים האלו ביד כבדה, טשטוש חושים מציף אותי והווה מבלבל
    ואם לא תבינו עד כמה לקויים מעשי ברגעים אלה רק אסביר, ששכחתי מה מזגתי לכוס הוויסקי מולי.
    כבר שבוע שאני חושב למזוג רעל בוליבייאני חסר טעם, לתוך הכוס וויסקי האחרון.
     

    אני מבטיח להרים כוס אחרונה זאת לחייכם ולחיי מובי-ג'יב.

    ***

    חמישה ימים בלגוס, זרוק במלון חשוך, כשהמלווה שלי קטוע הרגלים, מתגולל אחת לכמה שעות על כפות ידיו המחזיקות בקרשים מרופדים, בגומי גזור של צמיגי מכוניות.
    " עוד מעט, תהיה סבלני." , אמר הוא, שתה מים מינרלים מהבקובוק שברשותי והלך.
    בערב, שוב הוא דופק בדלת... " היי ישראלי... תפתח "
    אני רואה אותו שתוי מתנדנד על ידיו, והעארק האפריקאי המכחיל את לשונו הנפוחה, המקנה לו חיוך של ליצן חנוק.
    " אני אפסיד את האוניה... אני לא אוכל להישאר ", אני אומר מכסס צפורני בזעם.
    הנכה השחור, גומר לי עוד בקבוק מים מנרליים, מגחך, ומדדה החוצה.

    כמו במזל של מהמרים, הוא מגיע באמצע הלילה, ממש לפני הבוקר, חמש שעות לפני שהספינה יוצאת.
    "בוא ישראלי, מובי ג'יב הגיע" אומר זאת ברצינות רבה, ואני מתעורר כמו קפיץ.
    בקבלה, אני מוסר את המפתח, ורץ אחרי הליצן, חצי גוף הרץ ברחובות לגוס העתיקה, באמצע הלילה.

    ***

    הסמטא מסריחה מלפידים בוערים, התקהלות של הרבה אנשים.
    צרפתים, גרמנים אנגלי אחד... וכמה מליונרים אפריקנים בקדילקים ארוכים ולבנים.
    אני רואה כמה ספסרים, עומדים בכניסה, טווסים בבגדים של מכשפים, עם עצמות תרנגולות על הידיים... הנכה שלי חצי גוף מנסה להידחף.
    ראשונים להיכנס, חבורה של מליונרים ליברים, שמנים, חנוטים בחליפות עסקים לבנות.
    הליצן הגמד שלי, נדחף לאחור.
    אח"כ מכניסים את הצרפתים, שמחייכים כמנצחים. המלווה שלהם היא זקנה עם גולגולת של קוף חנוטה, על שרשרת.
    הגמד שלי מנסה להידחף ועוד שלושה אחרונים נכנסים, רק אני והגרמני, בחוץ יחד עם הגמד הזועם, הקופץ על ידיו הארוכות וצועק בשפה לא מובנת מול שומרי הסף.
    הרבה מוותרים והולכים - נשענתי בזעם, על חבית ישנה, מעניק לה בעיטות קטנות וקצביות.
    הדלת נפתחת, וקוראים לגרמני האדיש... הוא יורק את הסיגר מהפה, ונכנס באדישות.
    הגמד רב שם עם מישהו, לפתע מסתובב וצועק לי " בוא "

    ***

    זקן מטורף, מופיע מאחורי הוילון, נושא איתו שק. רק העשרה יושבים מולו.
    הוא פותח את השק שולף את האגוז הענק, מלא בשורשים חומים מזילי ריר דביק.
    הוא מקלף אט אט, את השורשים חושף את הציפוי הפנימי הצהוב והשמנוני - לפתע דוחף קרס, ומושך משם תולעת ענקית. הצרפתי לידי מקיא.
    אט, אט אנחנו סופרים איתו את התאים : 1, 2 , 3 .. הצרפתים צוחקים בקול... בתשע הוא עוצר.
    "מישהו צריך לצאת " אומר המנחה, ומסמן עלי ועל הגרמני.
    אני והגרמני מביטים אחד בשני - אני בטוח שהוא מסתכל עלי בפעם הראשונה.
    המבט שלו קשה ואדיש.
    מישהו שולף שני שקים קטנים - " עכשיו הוא צורח ", ואני והגרמני מזנקים על השקים, שומעים את שקשוק הנחשים מבפנים.
    הגרמני שולף ראשון את היד עם ראש הנחש, ואני שולף יד ריקה - אין טעם להיות מוכש, ולהסתכן באובדן יד.

    יצאתי, רועד כולי בזעם, אבל מרגיש קצת משוחרר מהטירוף הזה.
    הדלקתי סיגריה, עומד רועד בסמטה הריקה - איפה הגמד שלי, לעזאזל ?
    הספינה תצא עוד שלוש שעות, אני בחוץ, מושפל ומחכה לחצי איש.
    שאלתי את השומר בכניסה על הנכה עם הקביים - הוא מהנהן, כאילו מבין, אבל לא עונה, בסוף בצרפתית מחורבנת, הוא מבקש ממני שאתעופף משם.
    חולפת לה שעה.
    אני לא אשם! הספינה תצא, ואני אפילו לא קיבלתי את הג'יב.
    אני חייב לו את הכסף, ובמילת כבוד, באלוהים,אני אתן לו את הכסף. אבל הוא צריך לדעת שהספינה תצא.
    לקחתי את השק שלי, והלכתי לנמל.
    עליתי לסיפון הספינה, והשחר הכתום מנומר בעניים שחורים זרח. הרגשתי אותו רגע טעם מר של אכזבה מלגוס, ולא רציתי לראותה בשנית.
    לפתע, שמעתי את הצעקות מלמטה - ראיתי את אותו, כמו צפרדע קטנה מקפצת על המזח.
    הייתה לי חצי שעה, בטרם יסגרו את השער.
    ירדתי אליו, ונתתי לו את ה 500 דולר " מצטער, אבל הספינה הייתה צריכה לצאת, חיכיתי לך עד הרגע האחרון"
    האיש גלגל בעיניו, מצקצק בלשונו " רצית לברוח לי, ישראליי ? אההה? "
    רציתי לתת לו בעיטה, אבל אז הוא צחק לפתע, והרחתי את האניס שבעארק הכחול.
    " סתם צוחק... אתה גבר! ישראלי, אמרו לי שחיפשת אותי... ויש לך מזל שירדת מהספינה, תראה מה הבאתי לך !"
    ראיתי את שלושת בקבוקוני הג'יב.. " מה זה ?" שאלתי.
    " זה הג'יב... מובי ג'יב אמר שהגרמני מת מהכשת הנחש, וזה שייך לך... יש לך מזל שהג'יב בחר אותך... אפילו הגרמני כבר שילם על הג'יב שלך... יש לך הרבה מזל ישראלי"
    אחזתי בסלסלת הקש בתוכה היו קשורים הבקבוקונים הקטנים.
    דמעות עלו בעיני באותו רגע.
    " אל תשמח. אל תשמח... הג'יב חזק מאוד. הג'יב יותר מידי חזק "
    " המובי ג'יב ביקש ממני, למסור לך, שאתה קובע מהו הג'יב שלך, ושתבחר את הדברים בהם אתה חזק מספיק... כל חולשה קטנה, והג'יב ימחץ אותך"
    האוניה צפרה, ומלמעלה ראיתי אותו מקפץ ונעלם אחרי המכולות.

    ***

    בנמל חיפה היא חיכתה לי - אהובתי היחידה.
    כשהנפתי אותה לאוויר, נחרדתי. היא הייתה כמו נוצה.
    ביקשתי ממנה להפסיק לבכות, שגם טיפות אלה מורידות ממשקלה.
    הגעתי לקן האוהבים שלנו, עשרות תמונות נשענות על הקיר - אני חושב שציירה עוד עשר תמונות חדשות, בחודשים האחרונים.
    בשלוש מהן אני מופיע.
    פתחתי את המקרר, והוא היה ריק - כל הכסף הלך לרכישת בדי הקנבס ושפורפרות השמן.
    מלאתי את המקרר, באוכל שרכשתי בדרך - כבר ניחשתי את המצב.
    מבטי היה קשה, והיא הסתכלה עלי בבהלה " את צריכה לאכול, נסיכה שלי "
    היא חקרה את פני, ובבהילות השיבה " כמובן, כמובן... אני אוכל הכל "
    היא זינקה על המקרר, ובחרה לה גבינת שמנת 30%,,, מרחה אותה על פיתה ערבית והתחילה ללעוס במרץ " אתה רואה ? אני אוכלת... "
    אחרי שבוע, נעלמו העצמות הבולטות, והיא נראתה יותר ורדרדה, ועליזה.
    היא הפסיקה לצייר, כולה שלי. אוהבת ללא הרף.
    טרם חשבתי להשתמש בג'יב.


    ***

    המצב היה מצוין, כשהיא סיפרה שמכרה חמישה מהציורים שלה, לגלריה בתל אביב.
    אהבתי אותה קשות, והחופשה הארוכה גרמה לשנינו להרגיש מאושרים, אלא שגופי בער לחזור לים.
    כשסיפרתי לה שמפליגה ספינה לברזיל היא נבהלה.
    אני נבהלתי יותר מתגובתה, מיד ביטלתי ונשבעתי לה שלא אסע יותר... זהו, נתחתן.

    התחתנו, ועבדתי בנמל, בעבודות סבלות.
    אחרי שנה, חשבתי להשתמש בג'יב, אהובתי לא יכלה להיכנס להריון.
    עברנו רופא רופא בחיפה, אח"כ נסענו לתל-אביב... למעט הכסף שנשרף.. לא השגנו מאומה.
    הייתי שבור מהעניין, או יותר נכון מודאג מאוד בגללה.
    היא הייתה עטופה במרירות ומצב רוח עכור, עד כי בלילות הייתי שומע אותה, מקללת ובוכה מתוך שינה.
    היה שבוע, קשה מאוד אחרי שחזרנו מרופא נוסף בירושלים - הוא אמר שאין סיכוי במצבה הגופני.
    חזרנו לחיפה, היא נפלה למיטה בוכה ומותשת, ונרדמה עם הבגדים על המיטה.
    הטלפון צלצל מהנמל - תפסו מישהו קטוע רגלים מלגוס שהזכיר את שמי.

    ***

    ראיתי אותו, אבל הפעם פחות מחייך - היה לו קשה בתא המעצר במשטרת חיפה.
    מישהו חקר אותי, וסיפרתי סיפור חלקי.
    אח"כ נתנו לי לדבר איתו.
    " באתי להזהיר אותך ! בעצם מובי ג'יב אמר לי לבוא... הוא אמר שאמות עם מצפון נקי, אם אספר לך את האמת"
    הייתי בהלם, אבל כמה אירוני שבאותו רגע, הייתה לי הרגשה שמשהו רע יקרה, וכל הדרך עד תא המעצר דמיינתי דברים אפלים ביותר.
    עתה ששמעתי את תמצית העיקר, הרגשתי איך האמת המחרידה צצה.
    " אני רצחתי את הגרמני, וגנבתי את הג'יב... אתה לא יכול להשתמש בו. "
    הייתי קצת מופע " למה רצחת אותו ?"
    " הוא היה חלש אחרי שהנחש הכיש אותו, ונפל בסמטה.. מישהו אחר היה רוצח אותו, ולוקח את הג'יב או זורק אותו בלי לדעת מהו הג'יב "
    "אז אם הנחש הכיש אותו, והוא נפל.. ובסוף הוא מת... של מי הג'יב ?" שאלתי מקווה לתשובה המיוחלת.
    הוא הזדקף על הידיים ונדחף לסורגים " ישראלי! זה לא הוגן,,, אבל אין ברירה.. הג'יב לא שלך.. זרוק אותו לים, ואם אתה מאוד רוצה יש אפשרות אחת, והיא לנקום את מותו של הגרמני "
    " מה? " לא הבנתי.
    הוא הצביע על סכין, מתחת לרפידה הגומי של הקרש עליו הילך " קח את זה ותקע לי אותו בצוואר... חזק ומשוך הצידה... ככה תהיה לך חזקה על הג'יב שלי "
    לא הסכמתי.
    קיללתי את הבן זונה, ואת הג'יב.
    אמרתי לו, שאני עכשיו צריך את הג'יב, בשביל אשתי.
    ניסיתי להסביר לו עוד, אבל השוטרים לקחו אותי משם.
    השתוללתי מזעם, ועוד הספקתי לקלל אותו שיטבע בים.

    הוא אכן טבע אחרי יומיים, כשניסו לשלוח אותו חזרה לניגריה - הוא הצליח לקפוץ למים מהכבש של האוניה, וטבע.
    הייתי חרד, שמא אני אשם במותו, שמא קללתי עבדה.
    שוב נקראתי לתחנת המשטרה לזהות אותו. לפני שיצאתי השוטר קרא לי ומסר לי מעטפה, אומר כי הניגרי ביקש להעביר אותה אלי.
    ישבתי על ספסל באמצע העיר פותח דפי עיתונים צרפתיים מניגריה.
    דבר ראשון שעיני קלטה, זה את תמונתו של הגרמני - " אזרח גרמניה נשדד ונרצח הלילה בלגוס "
    אותו רגע הבנתי שקטוע הרגלים שמר את כל העיתונים כמו כל רוצח, אבל כותרת אחרת משכה את עיני " תאונת מטוסים מחרידה! מטוס ליברי ובו אנשי עסקים, התנגש בדרכו להמראה במטוס מטען.. המטוס נשרף ושישה נוסעים נספו ".
    ראיתי את שלושת התמונות של הליברים שהיו איתי באותו לילה.
    דפדפתי במהירות, ואכן גזיר עיתון של שני ימים מאוחר יותר בישר על מותם של שני הצרפתים, באגם מוגולה - שניהם טבעו. התמונות שלהם היו ברורות מאוד, ויכולתי לזכור את אותו אחד שהקיא לידי.
    כך עברתי על הדפים, הפעם זה היה קל יותר, כי מישהו סימן באיקס קטן, כל כתבה ותמונה הקשורה לשרשרת המיתות המסתורית הזאת.
    ספרתי פעם אחת את המתים. ספרתי פעם שנייה, ואכן אני האחרון ברשימה.
    עכשיו הבנתי מדוע הגמד חצי גוף הגיע.
    היה לי את הג'יב הקטלני ביותר - ג'יב של ג'ומו קנייתה, או קואנדה מג'ורה- הגנרל שנבלע בג'ונגלים אחרי שהחריב את כל סנגל, ורצח מליון ושלוש מאות אלף אזרחים.
    ואולי ג'יב חזק כמו של אלפרד שומכר, מי שחשף את מכרות היהלומים בנמיביה.

    ***

    פחדתי מהג'יב, אבל יותר פחדתי לבריאות אשתי, שהדיכאון שלח אותה למיטה - כל היום מהרהרת בקול, שאקח לי אישה אחרת שתעשה לי ילדים. היא הפסיקה לאכול, שוב... ושוב, אני משדל אותה, מאיים עליה.. אבל, זה לא עזר.
    בלילה שלפתי את הג'יב בבקבוק עם הפס הצהוב.
    בעוד היא קודחת מתשישות, הזלפתי טיפה על לשוני, נותן לג'יב לחלחל ולהתערבב על לשוני. נישקתי לה בלהט, היא התעוררה, נבהלה קלות, אח"כ התמסרה ללשוני ולרעל הג'יב.
    הקשבתי לה למשך חצי שעה - מסתבר ששקעה לזיכרונות עבר, ובמשך חצי שעה הפכה לילדה.
    זה לא עזר הרבה, בבוקר קמה תשושה.
    בלילה הבא, שוב חזרתי על הפעולה - ושוב שקעה לימי ילדותה.
    כך בלילה השלישי והרביעי אני שוכב לידה מיואש. רק בלילה החמישי, הקשבתי לה, ניסיתי לדבר איתה... ניסיתי להזכיר לה את הימים בהם צחקנו. להפתעתי היא ענתה, ונזכרה בדיוק בימים, ובמשך דקות ארוכות פטפטה מתוך שינה - מתארת בדיוק את כל מה שקרה.
    כך אני משתמש בג'יב, לא יודע אם יביא על שנינו את חורבננו.
    אשתי לא רצתה ללכת לפסיכולוג, ואני והג'יב נשארנו לבד עם רוחות העבר, להם קראנו בלילה.
    הרגשתי שאני מתמכר לזיכרונות שבסיפוריה, עד שיום אחד בטעות שאלתי אותה מהורהר - מה יקרה מחר ?
    היא ענתה כמו שהיא עונה תמיד, וסיפרה שמחר יבוא מישהו לקנות תמונות.. כך היא מפטפטת עם אותו אחד, משכנעת אותו לקנות את אחד הדיוקנאות שלי, ובסוף הוא קונה שתי תמונות נוף.
    למחרת, הגיע בעל גלריה מצפת, ואכן הוא יצא אחרי שעתיים עם שתי תמונות... היא הייתה שמחה, בעוד אני מהרהר, במקריות.
    באותו לילה שאלתי אותה מה יהיה כתוב בכותרת עיתון מעריב. בהתחלה ענתה שטרם קראה את העיתון.
    ניסיתי להזכיר לעצמי שלא לשכוח לקנות את העיתון מחר על הבוקר.
    לפתע היא דיברה, וסיפרה כי הכותרת תהיה שביתת הסטודנטים.
    מייד בבוקר המחרת, הלכתי לחפש את העיתון - ואכן הכותרת הייתה שם.
    כל הבוקר חשבתי על האפשרויות השונות ובצהרים נגשתי לבנק, ופתחתי חשבון למסחר במניות.

    ***

    אלה היו ימים מבולבלים... כאב בלילה ושמחה ביום.
    דומה כי צברתי עושר, של נסיכים. כספי הוכפל מידי שבוע. כל מה שהייתי צריך לעשות זה להקשיב לתחזיות שלה, ולוודא כי אשתי תקרא את מדוריה כלכלה באופן קבוע, וצופה באינטרנט. היא עצמה לא הבינה מדוע אני מבקש שתציץ בתשואות המניות, ולשנן שמות., אבל הצלחתי בתחום, משכה אותה לשתף פעולה, והיייתה מאמינה כי היא קמע המזל שלי.
    זאת הייתה שנה מוכת שכרון חושים, ורק אחרי שמס הכנסה הכריח אותי, לפתוח עסק עצמאי התחלתי לרכוש, חברות שונות - בהתחלה חברות השקעה, ואח"כ חברות רגילות.
    לא היה אדם שכוכבו זרח בכזאת מהירות.
    אומרים שהכסף קונה הכל... זה אולי נכון אם היה אפשר לרכוש לאשתי רחם חדש.
    בכל מקרה, הסתובבנו בעולם, עוברים מרופא לרופא, ומתקווה לתקווה ולעיתים גם ייאוש.
    בשלב כלשהו, נגמר הג'יב עם הפס הצהוב, ואשתי יכלה לחזור לצייר לה כאוות נפשה.

    ***

    הכסף צמח לבד, לא התעסקתי איתו בכלל. היינו נוסעים למקומות אקזוטיים, רוכשים את המקום, עד שאשתי הייתה מואסת בו, ואח"כ הייתי מוכר אותו.
    רק בדירתנו הקטנה והישנה שעל הגג, היא הייתה ממשיכה לצייר, אז קניתי לה את כל הבניין.
    דומה כי רק דבר אחד מעבר לטירוף להביא ילד, שמר על רוחה, ואלו היו הציורים.
    במיוחד כשניסיתי להשתמש בג'יב השני, השחור - הג'יב של הרוחות והטרוף.
    ציוריה החלו לפרוח בסורייאליזים, וקוביזים עמוק, ומהפנט.
    תוך חודשים ספורים רדפו אחריה מגלריות בכל העולם, ורשימת המוזיאונים, שהמתינה ליצירותיה המופלאות הלכה וגדלה.
    אותם ימים, שמה נישא בכל מגזין בעולם, ואפילו התמונות הישנות שלה נמכרו במחירים מופקעים.
    זה נתן לה קצת נחמה, ואילו אני, עומד בצד מתפלל שהמשבר עבר.
    כשהיינו במוזיאון המטרופוליטן שחנך שתי תמונות חדשות שלה, זה קרה בפעם הראשונה.
    היא נכנסה לשירותים ולא רצתה לצאת.
    לקחתי אותה לבית חולים, שם הובהר לי כי בלעה, 20 כדורי שינה.
    שבוע לפני כן, נגמר הבקבוק עם הפס השחור.
    כבר באותו לילה, עליתי על המטוס סילון, ישר לניגריה.
    בדרך, ביקשתי משר המסחר הניגרי לאתר לי את מובי ג'יב.

    ***

    פגשתי אותו בפעם האחרונה, בכפר המרוחק מאה ק"מ מלגוס, על גבול הג'ונגל.
    הוא לא אהב את המהומה סביבו ואת השוטרים שהגיעו. רק כשהגעתי, והראיתי לו את שני בקבוקי הג'יב הרייקים, הוא נרגע והתיישב על גזע עץ. שלפתי את בקבוק הג'יב האחרון, והנחתי אותו בידיו.
    הוא אחז אותו חזק, והציץ בי בפליאה " אני שמעתי עליך! אכן, אתה מחזיק את הג'יב החזק ביותר שיצרתי - מה אתה רוצה, והג'יב לא נתן לך? "
    סיפרתי לו עד כמה אני אוהב את אשתי... "אני רוצה שתבריא"
    הוא הרהר בעניין, ושאל מה עשיתי עד עכשיו, ומה נתן לי הג'יב.
    אח"כ הביט בי בעצב, ואמר " הג'יב שלך חזק מאוד, אני בטוח שמה שתבקש ממנו, יתבצע. "
    החזקתי את הבקבוק חזק בידי, ועיני דמעו בלי בושה - הייתי כל כך מלא תקווה.
    לפני שנפרדנו, והשארתי לו שני בקבוקי ויסקי, הוא נראה קצת נסער, ואמר " אולי הג'יב, לא רוצה שאשתך תבריא "
    התפלאתי, " למה ?"
    הוא חשב, וניער את ראשו " אני לא יודע... אבל אני הייתי לוקח בחשבון עובדה זאת ".
    נפרדנו, כשאני מלא תקוות.

    ***

    אז היום, אני נאלץ לסיים את הסיפור... כן, כן, מובי ג'יב צדק.
    אני לא הקשבתי לאזהרתו, והג'יב השלישי עבד.
    הוא עבד בדיוק כמו שרציתי - אשתי הבריאה.
    הרחם הבריא, הסכיזופרניה הפסיכודלית שלה עם הציורים חלפה, גם האנורקסיה התקופתית שלה חלפה.

    כל זה קרה לפני חודשיים... ממש תוך חודש, אשתי הבריאה.
    בין היתר היא הבריאה מאהבתה אלי.
    כעת, רק נותר לי להרים כוסית לחייכם, ולחיי מובי ג'יב.

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/10/08 12:03:

      יופי של סיפור

       

        14/10/08 01:04:

      Is it a good idea to start with the best you've got? Only if you got something better to match it later on

      I love this story. I forwarded it long ago to a lot of people 

        13/10/08 15:45:

      מודה, לא קראתי שוב,

      אבל זוכרת את הסיפור היטב, סיפור נהדר, והרעיון של הספר מצויין בעיני.

      מעניין מה יהיו הבחירות הבאות.