שלום לכולם.

כמובטח, לפניכם הפרק הראשון מספרו של אריאל ברמאני "קרוא וכתוב" (שם לא סופי). תרגום: רוני קלאוס. די קצר אמנם, אבל הפרק השני מגיע (כמעט) מייד אחריו.

מקווה שתהנו.

חלק ראשון

 לקרוא 

אחת 

באסיליו בארטֶל נכנס שוב לשירותים, עם ספר תחת זרועו. הוא נעל את הדלת, הפשיל את מכנסיו והתיישב על האסלה. הספר שהוא בחר במקרה ופתח אותו בעמוד אקראי, העסיק אותו במשך שלושים ושבע דקות. במהלך פרק זמן זה הוא שמע שיחות, ודעתו הוסחה על ידי הרעש של ברזים פתוחים, ברזים מטפטפים וברזים נסגרים; הוא שמע גם את המנהל שלו, שהסתגר בתא סמוך והניח לגופו להתרוקן בשטף ובמרץ. הוא שמע את המנהל מדבר לעצמו. באסיליו לא התרכז במילים, בשביל מה, אלה תמיד היו אותן המילים: תלונות על הממשלה, על אשתו של המנהל, על חוֹפְּיָה או על אחד העובדים האחרים בספריה. הדבר המעניין היה נימת הקול, הטון בו השתמש המנהל בעודו מסתגר בתא השירותים במכנסיים מופשלים. הוא נזכר, מוכנית, במשפט שכתב אחֵר; לא ניתן לערער על מילותיו, אך הן בלתי משכנעות לחלוטין. שירותי הגברים מהווים מקום מנוחה בספריה. באסיליו בארטל אוהב להעביר כך שעות: לשבת ולקרוא. הוא גם נוהג לקרוע חתיכות קטנות של נייר טואלט ולהכניסן לפיו. הוא לועס אותן ויוצר מהן פקעות קטנות. אחר כך הוא יורק אותן. מראה הרצפה המלאה בסימנים פעוטים אלו של נוכחותו גורם לו שעשוע והנאה.הוא פורש את רגליו, עוצם את עיניו. הדקות עוברות והיום חולף, העצבות מכרסמת בו ברכות: דבר לא מאיץ בו, אף אחד לא מחכה לו, דבר לא מטריד אותו, דבר לא מציק לו; אין שום דבר לעשות עכשיו. אין כאן כלום, כתב אחֵר, רק כמה ימים שעומדים לחלוף, רק ערב אחד שבו אפשר לנשום. באסיליו בארטל מרגיש שגופו נעשה רפוי ושתנומה קלה משתלטת לאט לאט על כל ישותו.

© כל הזכויות שמורות להוצאת בִדיונות | Hispánica