המשיח הוא מטאפורה לאמת. איך אתם רוצים לתאר את האמת שתשתכנעו שהיא אכן האמת? כל אחד היה בונה אמת אחרת, אמת אידיאלית מטאפיזית, נפלאה, מרטיטה מלאת אהבה,כל אחד וחלומותיו הוא, המשותף לכל האמיתות שלנו שהם צריכים להיות יותר , עם מס ערך מוסף, משהו מעבר לחיים הרגילים, כי החיים הרגילים הם לא מספיק טובים, יש רגעים משעממים ורגעים דלים בהתרחשויות ורגעים מעצבנים, מי מתעניין ברגיל בשגרתי , זה לא מעניין לא מביא רייטינג. ומה אם האמת הי הכי שגרתית הכי רגילה , הכי בנאלית , הרי לא תקנו אמת זאת , תרצו אמת אחרת , שונה יותר מרגשת יותר. אבל מה לעשות האמת היא הכי רגילה שיכולה להיות, בדיוק כמו החיים שלכם, החיים שאתם רוצים שיהיו טובים יותר. אבל האמת היא לא אחרת מאשר אתם חווים, מה לעשות , זה הפרדוקס אתם רוצים יותר ממה שיש, וזה לעולם לא יתקיים, זה הקושי, שמה שיש זה הרגע הזה, עם כל מה שהוא מביא , זה לא בשליטתנו, לעולם לא יהיה בשליטתנו, ולעולם לא יהיה מרגש.

העולם הזה איננו אמיתי הוא משחק , הוא חלום, הוא איננו אמיתי, זה מה שאנו לא מוכנים לקבל, אנחנו רוצים שהעולם יהיה אמיתי ואחר, שיהיה כמו החלום ההוליוודי , או כמו חלום אחר, כל אחד בונה לו חלום אחר, לפי הרקע שלו, אבל מה לעשות, העולם לא יכול להשתנות, העולם עם כל המחשבות , רגשות, אנשים, חפצים וחיות, הוא לא אמיתי , הוא לא באמת, אבל אנחנו רוצים שהוא יהיה משהו, שיהיה מושלם , מלא באהבה במשהו לפי מה שלמדנו איפהשהוא. שהיינו קטנים בבית הספר המורה שאלה איזה חלומות אנו רוצים , ומאז זה מה שאנו רוצים , ולעולם נחפש ולא נמצא, מה לעשות אין מה למצוא, פשוט אין, כל מה שאנו מוצאים זה הנאה רגעית, ומי שנבון בסוף מבין ומפסיק לחפש ופשוט שוקע בדכאון אחרי שנואש להשיג את הבלתי ניתן להשגה, מה שמחפשים איננו. מה שישנו זה הרגע הזה השגרתי הבנאלי, ובאשר הוא, כן הוא , אין משהו אחר. רק בוויתור, בהסכמה לוותר בהסכמה לקבל את האמת, המציאות כפי שהיא, המשעממת, ריקה מריגושים, ריקה , ריק. זוהי האמת ריקה מאחורי כל המחשבות והריגושים ישנו ריק , מלא באהבה שגרתית, בשקט שגרתי, זוהי האמת ולעולם לא תהיה אחרת, רק בקבלנו את הרגע הזה , נמצא את המנוחה והשלווה במה שיש, לעולם לא משהו אחר ממה שיש, לקבל את החצ'קון, את הזקנה, את העצבים, השיעמום, הריקנות, לקבל את הרגע כמו שהוא, כי לעולם לא נקבל רגעים אחרים, לעולם לא נחווה רק טוב, תמיד הרגע יביא איתו  בדידות, ריקנות, שמחה, מכל קשת האפשרויות, להיות כמו הטבע, כמו החיות, הכלב לעולם לא רוצה את הרגע להיות שונה מהרגע הנוכחי, אם זה כאב , אם זה יבבה, אם זה אוכל טעים הוא לעולם לא רוצה משהו אחר, הוא לא רוצה להיות אחר ממה שהוא, לא יפה יותר , לא צעיר יותר ולא מהמין הנגדי ולא אריה, הוא פשוט חווה, רגע אחרי רגע, כמו שהיינו ילדים לפני שההורים לימדו אותנו לרצות להיות יותר , להיות נינט טייב. גם פריס הילטון רוצה להיות אחרת, בדיוק כמונו, מה שאנחנו לא, אנחנו רוצים אחרת, ואין אחרת, כי זה הכל חלום, ריק ואין אחרת זולת מה שיש.