בפעם האחרונה דיברנו על שילה פרבר, אז הפעם נדבר על עוד רוקרית צעירה שאהובה עלי מאוד - רונה קינן.

את רונה קלטתי כבר כששמעתי את קולה המקסים בפרוייקט "אתה חברה שלי" של ערן צור. לא היה לי מושג מי זו הזמרת הזו ששרה כ"כ יפה, ואפילו הלחינה את "קסיוס" כשהיא כולה בת 18. אחר כך, כשגיליתי, התאהבתי לחלוטין במה ששמעתי וראיתי.

הייתי שם וליוויתי את קריירת הסולו שלה ממש מההופעה הראשונה שהיא נתנה בתיאטרון תמונע. פעם בחודש (במשך מספר שנים) הייתי הולך ורואה איך היא לאט לאט בונה את עצמה, בסיועם ובגיבוים של שני מוסיקאים מוכשרים להפליא - אדם שפלן (שניגן אצלה בס) ועומרי הנגבי (המתופף).

אבל על הסט-אפ הזה עברו כל מני דברים, ובשלב מסוים הוא ירד מהבמה, ורונה יצאה להקפאה של כחצי שנה מהופעות.

כשהיא חזרה, עם נגנים חדשים, זה לא היה אותו הדבר. הרגשתי שזה כבר לא זה. בהתחלה עוד נלחמתי בהרגשה הזו, ובכל הופעה אמרתי לעצמי שבסך הכל היה טוב (גם אם לא כמו פעם) ושזה בטח ילך וישתפר. סימני האזהרה המשיכו להגיע עם צאת הסינגל הראשון, אבל עדיין קיוויתי שזה לא מדגם מייצג.

אבל אז הגיעה הופעת ההשקה של אלבום הבכורה שלה, בבארבי. באיזשהו שלב, כשקלטתי שכבר עברה חצי הופעה ואני עדיין לא ממש נהנה, הבנתי שזה כבר לא זה, שמשהו השתנה. כשאחד השירים החלשים ביותר שלה הפך לגולת הכותרת של הערב - הרמתי ידיים.

יום או יומיים לאחר מכן שפכתי את מה שאני מרגיש בפורום שניהלתי. זה לא היה קל לכתוב בפומבי טקסט כזה על אמנית שאתה כ"כ אוהב, שיצא לך גם להכיר טיפה באופן אישי, ושאתה יודע שהיא תיקרא את זה. אבל הרגשתי שאני חייב להגיד את מה שאני מרגיש.

מאז, לא ראיתי כמעט אף הופעה של רונה. היתה אחת בפסטיבל הפסנתר הלפני אחרון בה נכחתי, אבל למיטב זכרוני - זהו.

עכשיו יצא לה דיסק חדש, ואפילו עוד לא קניתי אותו. זה בטח יקרה בימים הקרובים. אני עדיין סקרן לגביה, גם אם לא להוט כמו פעם. לגבי הופעות - לא יודע מתי אחזור.

בראיונות שרונה נתנה בזמנו, וגם ממש עכשיו, היא דיברה על אלה ש"האשימו אותה שהיא התמסחרה", ונתנה להבין כמה קשה ומבאס היה לה לשמוע את הטענות האלה. אני לא יכול שלא להרגיש אחד מאלה (גם אם דעתי על מה שקרה לפרוייקט המוסיקלי הקרוי "רונה קינן" קשורה בעיקר לעניינים של איכות, אמנות ונשמה), והאמת שקצת צובט לי בלב שהיא מן הסתם רואה אותי כאחד מהפוגעים האלה. אבל גם היום, כשאני קורא את הטקסט הזה, שבאמת נכתב ישר מתוך הלב, אני מרגיש שאני עומד מאחוריו.

לינק בונוס: ניצן שורר, שכתבה יפה על שילה פרבר, כתבה פשוט מקסים על רונה קינן.