מה אתה שומע כשאני אומרת לך: "אני זקוקה לך"? האם אתה שומע: "אני כל-כך רוצה אותך, אתה הגבר שלי, אני סומכת עליך"? או שמא אתה שומע: "עד עכשו לא היית פה בשבילי, למה אתה לא מסוגל לעזור לי ולהיות איתי?" מה אני שומעת כשאתה אומר לי: "נגמר הקפה"? האם אני שומעת עובדה יבשה, רשימת מכולת? או שאני שומעת "איזה מין אישה את? את לא מסוגלת לדאוג שלא יהיה חסר קפה בבית?" מה אתה מבין כשאני לא שואלת? האם אתה חושב "היא נותנת לי מרחב. היא לא לוחצת עליי. היא מחכה בסבלנות עד שאוכל"? או שאתה אומר לעצמך "זה לא מעניין אותה. אני לא מעניין אותה"? מה אני מבינה כשאתה לא מתקרב? האם אני חושבת: "הוא מרגיש דחוי/ לא רצוי. הוא לא יודע איך להתקרב"? או שמא אני חושבת: "הוא לא רוצה אותי, הוא לא אוהב, אני לא רצויה"? כמה מסובך זה לתקשר. כמה אנחנו שומעים מתוך עצמנו, מתוך הפחדים שלנו, השריטות שלנו. כמה אם רק משנים שניה את זוית האוזן, הכל נשמע אחרת והכל היה נראה אחרת. |