כותרות TheMarker >
    ';

    ארכיון

    0

    הקריסה הגדולה – מה אנחנו עדיין לא לומדים מכל זה?.

    35 תגובות   יום שני, 13/10/08, 19:29

    הקריסה הגדולה של בורסות העולם היא 'הפתעה בסיסית' לכולנו -  הפתעה שחושפת מערכת תפיסתית שגויה לפירוש ולהתמודדות עם המציאות.  ובהעדר מערכת תפיסתית רלוונטית, התחושה היא שהכול מתמוטט. כל הצעדים שנוקטים בחיפזון רב מייד לאחר האירוע המפתיע לא יכולים לפתור את הבעיה שנחשפה. הם מטפלים רק בסימפטומים שלה, שכן הם מתבצעים על פי אותו הגיון שיצר אותה. וכך גם ההסברים על הסיבות שגרמו לקריסה. אותם הסברים שממהרים לתת אותם מייד לאחר ההתרחשות של האירוע המפתיע.

     

    אנחנו מוצפים עתה בהסברים כאלה.  יש שמסבירים את מה שקרה  בתיאורית הגלים, לאחר גאות יש תמיד שפל, לאחר שבע שנים טובות יש תמיד את שבע שנים רעות, כבסיפור יוסף המקראי. ההפתעה נגרמת מאחר ואיננו יכולים לחזות בדיוק מתי המעבר יתרחש. ההפתעה היא בעיתוי לא בתופעה עצמה.

     יש הטוענים כי הקריסה התרחשה מאחר ואיבדנו  את האיזון שבין ההעזה ונטילת סיכונים שקולים ובין הרדיפה חסרת המעצורים אחר רווחים קלים. ויש הרואים במשבר תוצאה של איבוד האיזון בין הגישה הקפיטליסטית הגורסת שהשוק יודע לתקן את עצמו ובין הגישה הסוציאל דמוקרטית הגורסת רגולציה ופיקוח ממשלתי על השוק.  

    ויש גם הטוענים כי התיאוריות המוניטאריות עצמן הכזיבו והן מחייבות עדכון. לא יחלוף זמן רב וימצאו תיאורטיקנים כלכליים שיציעו לנו תיאוריות מוניטאריות חליפיות לאלה שהכזיבו. 

    אולם להרגשתי ולהבנתי כל אלה אינם מספקים הסבר  להבנת עומק משמעותה של הקריסה שאנו חווים עתה ומה שנדרש הוא בחינה של רובדים עמוקים יותר, וראשוניים יותר של מהותה.

    כשהשיטה קורסת, ואין עוד מודל על תפיסתי שניתן לסמוך עליו כמפרש טוב של המציאות, אנו נותרים עם עצמנו ועם יכולתנו לנסות ולהבין את משמעותם של הדברים דרך התחושות האישיות וההבנות האישיות. זה הוא הרגע בו צריך להוריד את התיאוריות הגדולות וההנחות המקובלות לגובה העיניים ולבחון אותם בעיניים האנושיות. ושלא יאמרו לכם  שתחושות אישיות אין להם מקום בהבנת תופעות גלובאליות. אולי זו היא שורש הבעיה שהוליכה לקריסה -  התנוונות היכולת האישית שלי ושלך להבין ולפרש מחדש את מה שמתרחש.  זה הוא הרובד העמוק והראשוני של מהות המשבר. 

    הלקח הבסיסי שאנו צריכים ללמוד ההפתעה הבסיסית הזו שאנו חווים עתה הוא בצורך להחזיר את השפיות האנושית לשיטה. להחזיר את השפיות האנושית לשיטה משמעותה לחזור לממדים  הבסיסים המאפשרים לנו להפעיל את האינטליגנציה שלנו כבני אנוש – הממדים האנושיים של  'מהירות', 'גודל'  'שונות' ו'הקשר'.

    מהירות.  הטרנסקציות העסקיות מתנהלות במהירויות שהמח האנושי לא יכול עוד לתפוס אותם. זו היא מהירות בה המחשבים נוטלים ומחליפים את יכולת השיפוט של האדם. סיכוני הסאב-פריים גולגלו לצד שלישי, רביעי, חמישי וכך הלאה ומהלוואות לאגרות חוב שם הם נמהלו בהלוואות אחרות ומאגרת חוב מהולות אלה לאגרת חוב אחרת ומהם לחברות ביטוח שהעבירו את הסיכונים לחברות ביטוח אחרות וכל זאת במהירות מחשבית מסחררת.  

    המחשבים הם שמציעים לנו את "התמונה  הנכונה"  של המצבים  המתחלפים במהירות על אנושית. האדם מאבד את היתרון העיקרי שלו על המחשב - יכולת התחושה האנושית באמצעותה הוא משיג את מה שקוראים לו 'ידע סמוי' – ידע שאין לו עדיין את המושגים או המילים המדויקות לתיאורו, אך הוא כה חשוב להבנתם של השתנויות ומצבים חדשים המתהווים שלא על פני אותו עקומה בגרף שמציג לנו מסך המחשב. 

    הכלכלה מתנהלת כיום על פי כלים מוניטאריים שתוכננו על ידי מיטב המתמטיקאים והסטטיסטיקאים ושהם כל כך מתוחכמים, שכשאנו מנסים להבין את מה שמתרחש, עלינו לבטל את יכולת השיפוט האישית שלנו ולפנות למומחים על מנת שהם שיגידו לנו מה מתרחש על פי אותם מודלים מחשביים שהם עצמם לא מבינים אותם. יצרנו מודלים וכלים פיננסיים מתוחכמים שיעשו זאת עבורנו ואלה מתגלים לנו עתה כגולם שקם על יוצרו.  

    גודל. מוסדות הענק שאמורים היו למנוע מאיתנו את ההפתעה הבסיסית – החל מהבנק העולמי, עבור לבנקים המרכזיים וכלה בבנקים הפרטיים הגדולים, כל אלה הכזיבו. ארגוני ענק מבססים את הצדקת קיומם על כך שיש כללי-על המסבירים את כל הסיבוכיות הזו ושהם יודעים את אותם כללים ושומרים על המהלך התקין של העניינים באמצעותם. האומנם?. 

    האם במציאות הסבוכה בה אנו חיים ופועלים עתה, המערכות האפקטיביות הן לא המערכות שאינן מונעות על ידי תיאוריות ומודלי-על, אלא על ידי מודלים חלקיים, זמניים ומתחלפים, שאינם מתיימרים להסברי על של ההתנהלות, כפי שאנו בני האדם הרגילים חושבים ומפלסים באמצעותם את דרכנו בחיים?. והאם לא למדנו מהעבר כי כשמודלי העל של הארגונים הגדולים קורסים, האנשים וההתקהלויות הקטנות המתארגנות מלמטה, ללא תיאוריות על גדולות, הם העושים את השינויים הבסיסיים הנדרשים במצב?. 

    יש גודל שהוא 'גודל אנושי'. זה הוא הגודל המאפשר לנו את יצירת אזורי הרגישות וההתפתחות האישית והחברתית המשותפים שלנו. יכולת זו נפגמת מעבר לגודל מסויים וכך גם יכולת  ההתמודדות עם עולם שבו מתרחשים שינויים בסיסיים מהירים. אם כך, למה אנו ממשיכים להישען על אותם ארגוני ענק בלתי אנושיים?. ולמה אנחנו ממשיכים לבחון את ההצלחה של הארגונים הקטנים על פי מידת "הצלחתם" להפוך לארגונים גדולים?. למה אנו ממשיכים לסגוד לגודל  ולבסס את הכלכלה הלאומית על טיפוח הטייקונים הגדולים, שעה שהכלכלנים עצמם יאמרו לך שהגורם העיקרי לצמיחה של המשק הלאומי היא העסקים הקטנים?. היום גם הארגונים העסקיים הגדולים כבר מכירים בכך והם מחפשים דרכים לקיים את  מה שמכונה Community of practices בתוך ולצד המבנה הארגוני שלהם. אפילו הצבאות מכירים  כבר בכך שזה כבר לא עולם של אוגדות, חטיבות וגדודים. זה עולם של צירופים קטנים וזריזים. מדוע אנו לא מצליחים להסיר את החסמים המונעים מאיתנו לחזור ולהיות קטנים וגמישים?. 

    שונות. אנחנו דומים אך לא זהים ולשונות זו יש חשיבות עצומה לשרידותנו והתפתחותנו. השונות מאפשרת התגוונות וההתגוונות היא שמקטינה את ההסתברות של התרחשותן של הפתעות בסיסיות גדולות וקריסות  מונוליתיות דוגמת זו שאנו חווים עתה ומשפרת את יכולת ההתמודדות עם הפתעות כאלה כאשר אלה לא נמנעו.  

    הניהול בעידן התעשייתי גרס בהגיון פעולתו  את הדומות והאחידות, מחיקת ההבדלים וייצור במספרים גדולים לצרכנים חסרי פנים ייחודיות. הוא לא יכול היה להתעלם מהשונות וקיבל אותה רק כהכרח מכביד. עידן הידע אמור היה להחזיר את השונות וההתגוונות למקומם הראוי ולהתבסס על שונות והתגוונות מתמדת, אולם השיטה שקרסה הראתה שעדיין אנו מתבססים על טכניקות שונות של מיצוע השונות במודלים סטטיסטיים המתבססים על הגיונו של 'חוק המספרים הגדולים'.  

    אנחנו מדברים רבות על שונות ועל חשיבותה ליצירתיות, אך בפועל משליטים משטר של הגיון כלכלי המוחק אותה ומתייחס לכולנו כמספרים במשחק הסטטיסטי של גלגל הרולטה הגלובאלי. 

    ההקשר. מניע חשוב ביותר של התודעה האנושית הוא חווית ההקשר. איננו יכולים להבין ולהפנים גם את הדברים שבאים מבחוץ לנו אלא על ידי הבנת משמעותם להקשר שלנו. ודרך הבנת ההקשר אנו חשים בפער הרלוונטיות של החוקים, התיאוריות  והידע הכללי, למציאות כפי שאנו חווים אותה. ליכולתנו להמשיג את הפער הזה יש חשיבות עצומה למניעת הפתעות בסיסיות.  

    בשיטה שקרסה ההקשר הלוקאלי נמחק בפני הגלובאלי. עצם מהותו של הגלובאליזים נתפס כמצדיק את ההתגמדות של חשיבות ההקשר הלוקאלי. ההקשר המקומי של הכאן ועכשיו נתפס כמה שאין לו מקום בהבנת תופעות גלובאליות. האם אובדן היכולת שלנו להבחין בפער ההולך וגדל בין הבדיות  שהלעיטו אותנו בהן ובין המציאות המתהווה לא קשור  בחוסר רגישותנו לאחריות האישית של כל אחד מאיתנו להבחין בפערים מתרחבים אלה מתוך הקשרי ההתנסות המגוונים שלנו?.    

     

    ומה ההשלכה של כל זה עלינו כאן בישראל?.  

    ישראל היא המדינה הקטנה המגוונת ביותר בעולם. כה קטנה ובכל זאת  יש בה גם שלג וגם מדבר, גם הרים וגם שפלה. גם ים וגם  נהרות. יש בה עושר ומגוון אנושי גדול של דתות, עדות, קהילות, וגישות. זו היא ארץ של פרדוקסים שלמי שמנסה לבחון את הדברים על פי עקרון-על, היא נראית כבלגן שאיך שהוא עובד ומגיע להישגים מדהימים.  

    הישראלים יודעים כיצד לתרגם את השונות, המודעות להקשר, הגדלים האנושיים ואי הכניעה למה שמכתיבה לנו הלוגיקה של המספרים הגדולים, ליצירתיות מדהימה בכל התחומים. לא מקרה הוא שישראל היא המדינה המובילה בעולם במספר הסטארטאפים העסקיים, החברתיים והתרבותיים, לנפש. זה הוא בלגאן שמארגן את עצמו ומתפקד יפה דווקא כשהכול מתפרק. כך היה בהפתעה הבסיסית של מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973 וכך יכול להיות גם עתה, בהפתעה הבסיסית של אוקטובר 2008.

    המשבר הנוכחי הוא הזדמנות לשנות את הכוון ולעצב מדיניות המטפחת את פוטנציאל היכולות הפנימיות  של ישראל המבדלות אותה  מחברות רבות אחרות. אלה הם יכולות שמדיניות נבונה תוכל להפוך את המשבר למנוף לקפיצת מדרגה שתעניק לנו יתרון ייחודי במרוץ הגלובאלי.

    אך האם הממשלה לא תטשטש את התכונות והיכולות האלה  על ידי פתרונות ממלכתיים ותאגידיים שיאפשרו שוב את ריכוז ההון והכוח בידי משפחות מעטות שכולנו הפכנו, מבלי שנשאלנו, למושקעים ביוזמות הכלכליות שלהם ובסדר הגודל הלא אנושי של הגיונם?.

    מה דעתכם?. 

    צבי לניר

     Praxis©

    דרג את התוכן:

      תגובות (33)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/11/08 13:30:

      לדניאל זיסקינד, נועז גולן, אובובה בוליס, ניצה צמרת, meirk11, אלי כהן, רועי פולמן, בועז22 ו-דה מלי.

       תודה לכולכם על המחמאות ובעיקר על התובנות שהעליתם כאן לאחרונה כזרדים למדורת השבט שמסרבת לדעוך. התובנות שהעליתם גירו אותי לחשיבה נוספת ול...כתיבת פוסט נוסף בנושא... 

      אתם מוזמנים להתייחס אליו

       http://cafe.themarker.com/view.php?t=708562

        4/11/08 13:25:

      צטט: לניר 2008-11-04 07:48:51

      צטט: רועי פולמן 2008-10-30 12:42:02

      שלום צבי,

       

      גודל. התאגיד מהווה מכשול לשוק החופשי, בעיקר בשל גודלו. הגודל מאפשר השפעה גדולה מדי החורגת מעקרון השוק החופשי ובו פרטים, אשר די שווים בגודלם, דואגים לעצמם ובכך יוצרים שיטה יעילה. למעשה בתאוריה המקורית של השוק החופשי לא קיים התאגיד.

       

      הקשר. לאדם הסביר שחי בג'ונגל הכלכלי, אין די ידע להחליט. הפרמטרים החשובים נסתרים מעינו. 

       

       

      רועי

      אכן הגדלים העצומים והעל אנושיים של התאגידים עיוותו את ההנחות הבסיסיות של השוק החופשי לא רק משום שיחסי הכוחות אינם שווים ועל כן אין כאן תחרות חופשית, אלא גם משום שהתאגידים הגדולים השליטו את הגיונם הם על המערכת כולה והאדם הקטן איבד את היכולת להפעיל את כושר השיפוט שלו במסגרת הגיון זה.

      מה דעתך?

       

       

       שלום צבי,

      תרשה לי להסכים עימך ולהוסיף מספר דברים.

       

      האדם הקטן מקבל את קיום התאגיד ללא עוררין. התאגיד נתפס כדבר טבעי, כהתפתחות אבולוציונית של החברה האנושית. אולי כאן טמון הסבר לחוסר הביקורתיות ל"יצור" המשוקץ.

       

      אני נזכר במרקוזה שטען שכל אדם שמבקר את המערכת הדמוקרטית המודרנית, נתפס כלא רציונלי. 

       

      במידה ומחבל יצא לכיוון מקורות המים של ישראל עם משאית במטרה להרעיל אותם, הצבא יפעיל את כוחו לעצור אותו. כאשר מדובר בתאגיד נדמה לאדם הקטן שהתנהגותו של התאגיד עבריינית לכל היותר.

       

      ההגיון העיסקי הוא במידה רבה הגיון שסוגד לאלילים כגון יעילות, סדר, ארגון, אשר גוברים על רגשות הומנים. כל עובד בתאגיד מקבל את ההנחה שכל אלה חשובים מרווחתו של העובד בארגון.

       

      התאגיד הוא אנטי-הומני. הוא משתמש באדם כאמצעי ולא כמטרה. הדבר מקובל על כל מי שמשתתף בארגון כעובד והופך לשיגרה יומית.

        4/11/08 09:14:

      צטט: ransom stark 2008-10-14 01:14:03

       

      .....בכל אופן, הנקודה הייתה שהכלכלה היא נגזרת של החברה ושל האדם, היא מן תת-ז'אנר שלה. היום העולם התהפך. הכלכלה "כאילו" נפרדה מהחברה והפכה לכאורה למדע מדוייק. הפונדמנטליסטית מירב ארלוזורב אף אמרה ש"להכחיש שהכלכלה היא מדע זה כמו להכחיש את השואה". כלומר, משהו שהוא אפילו מעבר למדע - כי לא ניתן להפריך אותו (מנוגד לכלל האמפירי הבסיסי של פופר), משהו אלוהי. הקיצוניות הגיעה במה שמרגרט ת'אצ'ר אמרה פעם: "אין דבר כזה חברה". 

       

      .....זהו סימפטום של משבר חברתי, שמי שראה את "הסמוייה" (The Wire) יכל לראות את זה מגיע, או מישהו שסתם קרא קצת בודריאר.

       

      הבעיה היא שהכלכלנים הפכו לסמכות העל להכוונת המדיניות הציבורית של הממשלות בניסויונתיהן להתמודד עם הבעיות החברתיות  והאנושיות.

      הסטטיסטיקה הפשטנית שלהם המנסה הכליל את כל הסיבוכיות החברתית והאנושית במימדים מספריים, המרדדים את משמעותם היא שנתפסת לא עוד רק כהמייצג האולטמטיבי של האמת המדעית אלא כהאמת הכניסיתית. 

      בכוונתי לעסוק בכך בפוסט הבא שלי

      צביקה לניר

        4/11/08 07:49:


      צבי,

      כרגיל ניתוח מבריק חד מדוייק ושכלתני. מתובל באינטליגנציה רגשית, תבונה ורגישות.

      יש לך יכולת הפשטה נדירה של מצבים ורעיונות מורכבים במיוחד לכדי סינתזה מזוקקת של תובנות.

      אין ספק שהחמדנות של הגורמים החזקים, ממלכתיים כפרטיים הובילה לקריסת המערכות

      שניכסו לעצמם כאילו אינן של כולנו.

      כמו בטבע כך גם בחיים, כל מערכת שואפת לאיזון ולתיקון וזאת ע"י צמצום פערים.

      הצמצום והתיקון הזה משיק לכל מעגלי החיים מטבע הדברים.

      ויפה אמרת שיש לתת ביטוי ליכולות שונות ולייחוד התרבותי שלנו. לגוון האישי ולמצויינות.

      השאלה היא רק כמה זמן יקח התיקון. אילו משאבי ידע וזמן יגזול. ואיזו צורה ילבש.

      כולנו תקווה שהלידה מחדש תהיה לכיוון חיובי.

      תודה. מלי

        4/11/08 07:48:

      צטט: רועי פולמן 2008-10-30 12:42:02

      שלום צבי,

       

      גודל. התאגיד מהווה מכשול לשוק החופשי, בעיקר בשל גודלו. הגודל מאפשר השפעה גדולה מדי החורגת מעקרון השוק החופשי ובו פרטים, אשר די שווים בגודלם, דואגים לעצמם ובכך יוצרים שיטה יעילה. למעשה בתאוריה המקורית של השוק החופשי לא קיים התאגיד.

       

      הקשר. לאדם הסביר שחי בג'ונגל הכלכלי, אין די ידע להחליט. הפרמטרים החשובים נסתרים מעינו. 

       

       

      רועי

      אכן הגדלים העצומים והעל אנושיים של התאגידים עיוותו את ההנחות הבסיסיות של השוק החופשי לא רק משום שיחסי הכוחות אינם שווים ועל כן אין כאן תחרות חופשית, אלא גם משום שהתאגידים הגדולים השליטו את הגיונם הם על המערכת כולה והאדם הקטן איבד את היכולת להפעיל את כושר השיפוט שלו במסגרת הגיון זה.

      מה דעתך?

       

        31/10/08 12:24:


      הניתוח שלך חכם, גם אם הוא מגרד

      את פני השטח...

      התהליכים האמיתיים הרי נחתכים מעלינו

      בחדרי ישיבות של תאגירי ענק וממשלות,

      שם, בחדרי חדרים, אנו מצפים שילקחו החלטות

      חכמות. ומדבריך עולה התמיהה: האומנם?...

      אם יש לי לקחת ולו תובנה אחת ויחידה מדבריך,

      וישנם רבות כאלו במאמרך, ובכל זאת, אחת ויחידה:

      אנחנו, בני האדם, לא הסתגלנו לשינויים המהירים

      שחלו בעולמנו במאה השנים האחרונות.

      למעשה, המצאנו המצאות מופלאות העוזרות לנו

      להסתגל. אך, אנו, בני האנוש - לא הסתגלנו דיינו.

      מוזר הוא הדבר בעיניי שאנשים, שקשה לי לחשוד

      בהם שהם כלכלנים מבטן ומלידה, או אנתרופולוגים

      מדופלמים, יקלעו לרוחי במידה רבה כל כך, והרי

      לך שתי דוגמאות:

      "תרשה לי לחלוק איתך התגלות שהייתה לי במן שהותי כאן.

      זה התברר לי כאשר ניסיתי לסווג את המין שלכם. הבנתי שאתם

      לא באמת יונקים.

      כל יונק בכוכב זה מפתח, באופן טבעי, שיווי משקל עם הסביבה

      שלו, אבל אתם בני האדם - לא. אתם עוברים לאזור מסוים, מתרבים

      עוד ועוד, עד אשר כל המשאבים הטבעיים נוצלו.

      הדרך היחידה שלכם לשרוד היא שתתפשטו לאזור אחר...

      יש עוד צורת חיים נוספת על כוכב זה שפועלת על פי אותו

      דפוס התנהגות - וירוס". (הסוכן סמית' לניו, מתוך המטריקס)

      והנה עוד דוגמא:

      "על ארבעה דברים עומד עולם:

      חוכמת הנבונים, צדק האדירים, תפילת הצדיקים ואומץ הגיבורים.

      אך כל אלו אינם ולא כלום באין שליט היודע את אמנות הממשל".

      (חוכמת חולית, מתוך חולית, פרנק הרברט).

      ואין לי, אישית, להוסיף ולו מילה אחת יותר...

      אין לי ספק שאירועי המאה האחרונה ישמשו כר פורה לכלכלנים

      ולאנתרופולוגים בעוד..., בוא נאמר..., מאה שנים?...

      שלך

      בועז

        30/10/08 12:42:

      שלום צבי,

       

      גודל. התאגיד מהווה מכשול לשוק החופשי, בעיקר בשל גודלו. הגודל מאפשר השפעה גדולה מדי החורגת מעקרון השוק החופשי ובו פרטים, אשר די שווים בגודלם, דואגים לעצמם ובכך יוצרים שיטה יעילה. למעשה בתאוריה המקורית של השוק החופשי לא קיים התאגיד.

       

      הקשר. לאדם הסביר שחי בג'ונגל הכלכלי, אין די ידע להחליט. הפרמטרים החשובים נסתרים מעינו. 

       

       

        29/10/08 13:29:
      קראתי בהנאה את הפוסט ואת התגובות היוצאות ממנו. פשוט מרתק. תודה רבה.
        18/10/08 11:59:


      הצפוי ביותר הוא הבלתי צפוי, ולכן הפתעה היא בעיתוי בלבד. כתבתי כבר על גורמים ואירועים שהיוו פעמוני אזהרה שכולם שמחו להתעלם מהם.

       

      אני להבדיל ממך חושב שהצעדים שננקטים או ננקטו היו איטיים מידיי ובאיחור ניכר ולא בחיפזון רב.

      צעדים, גם אם לא הכי נכונים, שהיו ננקטים בחיפזון היו אולי מונעים את ההיסטריה ששפכה דלק למדורת המשבר.

       

      אני לא חושב שהבעיה היא בתורות כלכליות, תיאוריות למיניהן או תפיסות עולם של כלכלה נכונה.

      בסך הכל מדובר על שילוב של היעדר בקרה מינימאלית בשוק שמזמן פיתויים לנוכלים ולבעלי כוח המנצלים את היעדר הבקרה ומנגנוני הפיקוח והם מתחילים לגלגל כדור שלג ההולך ותופח ותופס מהירות ועוצמה, עד למפץ הגדול.

       

      אני לא מצפה מממשלה בישראל למנף משבר זה לתועלת עתידית מעבר לצעדים בסיסיים (כמעט אוטומטיים). את הנאיביות איבדתי זה מכבר.

       

       


      ההפתעה היא בעיתוי ולא בתופעה? הפתעה היא הפתעה, ללא קשר לתופעה.

      לשמחתי אינך עוכר שמחות פנאטי. אתה מציע הסבר ומנתח את המצב.

      אתה גומל לקורא בהמלצה.

      קפיצת המדרגה שהצעת צריכה לצאת מגרם המדרגות שהאתר הזה מאפשר ולהרעיש עולמות בחוץ.

      תודה צבי.

      זו גם הזדמנות פז לאחל לך שנה טובה ובריאות.

      ניצה

        15/10/08 17:22:


      צבי,

      תמיד בהיר לקרוא אותך והפוסט הזה במיוחד מעורר השראה. על כך תודה.

      הנושא שטיפלת בו מעסיק גם אותי כאזרחית העולם, בקצרה:

      הגיע הזמן שהכסף כמשאב השרדותי יחולק באופן יותר שווה וינוהל באורח אחראי ושאינו קפריזי.

      לא ייתכן שאליטות "נבחרות" "יישחקו" בכסף של האדם הקטן בכל מדינה שהיא.

      האי מוסריות בחלוקה הנוכחית של המשאבים היא אם כל חטאת והיא היא שמביאה לעולם בין היתר מלחמות ותמותה "טבעית".

      אני אומרת:  כן! לכלכלה גלובלית פרו-סוציאלית!

      אם אפשר להחיל גם בארץ מדיניות כלכלית סוציאלית ודאי שאפשר! צריך לרצות.

      * לא כל תפיסה והחלה של מדיניות כלכלית סוציאלית פירושה קומוניזם.

      בברכת מועדים לשמחה ושנמעד הלוואי להתחשבות בכולם.

      ממני,

      אור

        15/10/08 07:44:

      צבי

      לא יפה, באמצע החג להורידנו מאוטוסטרדות נוחות לשבילי העפר:)

      למרות ניסיוני ורצוני אינני רואה את ההקשר התרבותי שאתה מקווה שהוא האחראי לפגיעה הקלה יחסית בחברה הישראלית וליכולת ההתאוששות המהירה שלה.

      למיטב שיפוטי הלקוי הפגיעה היחסית קלה שספגנו (עד כה) היא תוצאה של רגולציה גבוהה שמונעת "הליכה עד הסוף" וקפטיליזם מלא בצירוף לוח השנה ש"תקע" לנו חגים משביתי בורסה.

      מאחר ובחרת להשוות או להתבסס על מלחמות ותוצאותיהן הייתי משווה את המצב היום למלחמת לבנון השניה.

      במלחמת לבנון השניה ראינו שהצבא אינו מוכן באמת למלחמה, שהקונספציות ששלטו היו שגויות וזיהינו סדרה שלמה של כשלים קיימים במוכנות של הצבא ,של מקבלי ההחלטות ולא פחות של העם למלחמה.

      מזלנו או מה שעמד לזכותנו היה שהמלחמה היתה נגד ארגון/צבא שבכל מקרה ועל אף הכשלים שלנו לא באמת היווה סיכון אמיתי למדינה ומה שיותר חשוב המלחמה פרצה בטרם סיימנו לחסל סופית את יכולותינו הצבאיות ולהשקיען לתוך תפיסות מעוקמות שהוכיחו את חולשתן.

      כך גם המשבר הכלכלי הנוכחי.

      למזלנו, וזה אך ורק מזל הוא תפס אותנו רגע לפני שהמדינה ויתרה סופית על אחיזה כלשהי בכלכלה. בטרם קרנות הפנסיה שלנו הופקרו סופית בידי בעלי עיניין, רגע לפני שהמערכת הפיננסית משלימה את הכלים הכל כך אמריקאים להם היא סוגדת.

      אילו משבר המשכנתאות האמריקאי היה ממתין עוד שנתיים שלוש היינו סופגים אותו מלא עוצמתו משום שלא מעט ישראלים ולאו דווקא "עמך" התקנאו במצב שם והטיפו ואף החלו לעשות על מנת להביא למצב דומה גם אצלנו.

      עוד קצת הינו מחכים נטולי משבר ונהנים הגלובליזציה המופלאה והיינו מוצאים את קרנות הפנסיה ככלי נפלא להזנקת הכלכלה ללא רגולטור שמגביל אותן ומכאן ברור שגם חשופים בהרבה לאפקט הדומינו.

      אינני מוצא תפיסה כלכלית או לאומית שמנעה את הפגיעה הקשה, אלא אם מזל מחד ותאריכי החגים (בהם הבורסה סגורה והפעילות הכלכלית במינימום) מאידך הם בגדר תפיסה לאומית, אינני רואה את ה"מיוחדות" שלנו כבלם לתהליכים שקרו.

      איננו רק האוכלוסיה הכי משופעת בסטרט-אפים כלכליים וחברתיים, אנחנו גם האוכלוסיה הכי משופעת בניסים.

      אני מצטרף אלייך בתקווה שהנס האחרון יהווה מנוף לשינוי חשיבתי ותפיסתי אבל מצטער להניח שאם יהיה שינוי כזה לא ממשלתנו הוא יגיע. ממשלות ישראל כמו פירמות כלכליות נמדדות על ידי "בעלי המניות" ברבעונים ואף פחות ולכן נטייתן היא להראות הישגים לטווח המיידי/קרוב ולא לפעול במהלכים ארוכי טווח.

      נועז

       

        15/10/08 07:06:


      הפוסט מציג דרך לניתוח הכשל הארגוני המתאים לתחום מומחיותך. מענין מאוד. כאחד שכלכלה אינה בתחום מומחיותו ונאלץ להשתמש בכילים האנליטיים של השכל הישר, נדמה לי שהמשבר היה צפוי מראש.  


      לפני כשבע שנים למדתי מחברי החי בארה"ב שקנה במשך תקופה קצרה מספר דירות להשקעה, על אפשרויות מדהימות של  100% מימון  הקנייה על ידי משכנתא. מאחר וידוע לכל שאין ארוחות חינם, ובהבנה שתנודתיות היא חלק מהכלכלה,

      היה ברור שהחשיבה  הגורסת שמחיר הנכס תמיד יעלה, לא יכולה להיות נכונה.

      איני בטוח שהכלכלה על פי אדם סמית' הביאה בחשבון את ההשלכות הכלכליות הנובעות מיצריהם וחמדנותם של חלק ממנהלי בתי ההשקעות (בנקים?) שלא היו תחת פיקוח.

        15/10/08 07:06:


      נפלא !

       

      כל הכבוד ותודה רבה.

       

        15/10/08 06:49:

      ידידי

      שוב אני עומד בפני הדילמה של הרצון לכבד ולהתייחס לכל אחד מכם ולתגובותיכם, כשלעצמו, ובין הצורך להיות מדוייק ומכוון לטיעונים והרעיונות שבהם ניסיתי לחדש ולשתף בפוסט זה.

      במתכוון התרחקתי מהאוטוסטרדה של הווכוח שהתעורר בעקבות הקריסה הגדולה והתערבות הממשלות בכלכלת השוק. יש לי מה לאמר, כמו לרבים מכם,  על 'הקאפיליזים החזירי' מחד ועל הבירוקרטיה והפוליטיזציה של הכלכלה מאידך. אולם זו לא היתה כוונת הפוסט הזה. אני מנסה לפלס את דרכי במה שהיא עדיין דרך עפר ולא להצטרף לזרם התנועה באוטוסטרדה.

      'הפתעות בסיסיות' וקריסות הן הזדמנויות להבחין בסדקים ורבדים עמוקים של השיטה שאינם נראים על פני השטח ואין ערנות לקיומם ומהותם בימים כתיקונם.

      רציתי לנסות ותפוס את ההפתעה הבסיסית כהזדמנות של מבוכה ונכונות לבחון רובדים עמוקים יותר של של דברים בטרם יופעלו אותם פתרונות שהנגידים מציעים אותם עתה ויטייחו שוב את הסדקים שיכולים להצביע על מה שהוא פחות מוחשי, אך לא פחות חשוב ועמוק. וכוונתי היא להשפעת השיטה על החשיבה והיצירתיות החברתית והאנושית. 

      בכך עוסק הפוסט וככל הניתן רציתי להיות מדוייק ומרוכז בו. מניתי ארבעה ממדים שהם חיוניים לחשיבה וליצירתיות חברתית ואנושית כזו 'מהירות אנושית', 'גודל אנושי', 'שונות אנושית' ו'הקשר אנושי' וניסיתי להראות כיצד השיטה מתעלמת מהם ומחשיבותם להתפתחות איכות החיים ורמת החיים של החברות בכלל ושל ישראל בפרט.

      זו היא לא הגות כשלעצמה. המטרה שלי היא פרקטית. הטענה שבה אני מסיים את הפוסט היא שבישראל ובישראליות יש את אותם איכויות ועליהם צריך לבסס את קפיצת המדרגה החברתית, הכלכלית, התרבותית והערכית שלנו (ובעיני - קפיצת מדרגה כזו מקיפה את כל ארבעת הממדים האלה). פתרונות מונטיריים הם חשובים, אך הם לא הצעדים המהותיים היחידם, ובוודאי לא העיקריים, שהמשבר הזה צריך לעורר אותנו לעשייה פעילה בהם.

      צביקה לניר

        14/10/08 23:48:

      בהחלט ניתוח מצב עכשווי בהיר  שנון  ומאיר
      אני צופה קריסה מוחלטת  של הדמוקרטיות המערביות

      והתעוררות כוחות הרסניים  מהאיסלם המאיים וממזרח

      אסייה , כוח שטלטני  שימחק את חירויות האדם .

        14/10/08 19:59:


      קראתי בעיון את הסקירה הרחבה שהצגת. יש שאני מכירה, בעיקר מהתקשורת.

      אני חושבת שהכי טוב לי למתוח כמה ערוגות, לקנות תרנגולת אחת מטילה, ולשכוח מהכל רגוע

        14/10/08 18:16:

      ראשית ,

      תודה על המאמץ והנסיון להתבטא בעומק ובתחכום . שאפו .

      שנית ,

      תפסת מרובה לא תפסת . לעיתים , הנסיון להיות "אובר חוכם " יוצר מסך עשן ,

      גורם לספירלה מחשבתית וניסוחית ובמיוחד , מעוות את המיקוד .

      נניח שהיו מזמינים אותך לישיבת ממשלה  ואומרים לך :

       צבי , יש לך דקה להעביר את המסר .

      בשלושה משפטים : פרט , נמק הסבר .

      מה הם שלושת המשפטים ש- מסבירים , מייצבים ומתקנים ?

      או שמא , ובסופר מקרו, אנו בסה"כ עדים לתיקוני שוק מתבקשים ?


       

        14/10/08 14:55:
      *
        14/10/08 14:22:

       

      השוק איננו משוכלל.  התיאוריה הכלכלית מביאה זאת בחשבון, אך בבתי האולפנא לומדים רק את המבואות.

      צירוף של אינטרסים לטווח קצר של התאגידים, המנהלים, הממשלות, יחד עם אמונה דוגמטית בגירסא הוולגרית של התחרות המשוכללת הנאו-קלסית, ובעקר האמונה הבלתי מציאותית ב"תורת הציפיות הרציונלית" , שלפיה ערכי נכס כלכלי מגולמים בנכס הפיננסי. 

      תוסיף לזה:  אמונה עיוורת ב"יד הנעלמה",  פוליטיקת סטטוס בין המנהלים, ניהול פיננסי לא שקוף, דחיית תוצאות על סיכונים,  חוסר רגולציה ואי-התערבות, אדישות לעניים ולמעמד הבינוני, ואדישות לחוסר תיכנון, שכן השוק הוא "המתכנן".

       

      בקיצור, זה ההבדל בין קפיטליזם חזירי לבין משטר אחר, כפי שראינו כבר במשברים הכלכליים הסוף המאה ה19, שנמשכו כ6 שנים.  

       =======================================

      דווקא בישראל, כשהפיקוח הוא יותר אינטגרטיבי, יש יותר חוסן.

      בזמנו, כדי למנוע מהבנקים לחסל את שוק אגרות החוב הקונצרניות (כדי להגדיל את תלות התאגידים באשראי בנקאי),  יזם נתניהו את וועדת בכר. 

      התוצאה, השוק החופשי הביא ללקיחת סיכונים ע"י בתי ההשקעה הפרטיים, שאין עליהם פיקוח, שהתעלמו ממינוף התאגידים הלווים כדי להתחרות על כספי הציבור בתשואות קצרות טווח, .

      מסקנה:  לא משטר קומוניסטי, אבל יד חזקה של כל ממשלה על הדופק;

      תנו לעשירים להתלונן על הרגולציה, זה רק סימן שמישהו אולי מונע מהם לחמוס כסף קל.  

       

       

        14/10/08 13:30:

      מחכים ומעניין למרות שיש עוד רבדים

      שכנראה נמנעת מלהיכנס אליהם בגלל ההתמרכזות בעיקר

      אהבתי ומסכים, שאוליי זה הזמן למנף את המשבר ולהתמקד בעשייה המיחדת אותנו

       

      "המשבר הנוכחי הוא הזדמנות לשנות את הכוון ולעצב מדיניות המטפחת את פוטנציאל היכולות הפנימיות  של ישראל המבדלות אותה  מחברות רבות אחרות. אלה הם יכולות שמדיניות נבונה תוכל להפוך את המשבר למנוף לקפיצת מדרגה שתעניק לנו יתרון ייחודי במרוץ הגלובאלי"

        14/10/08 11:44:

      תודה לך, צבי, על המאמר המרתק.

      אהבתי את הניתוח, שניתן להשתמש בו בהתמודדות עם סוגיות נוספות הניצבות מעל סדר היום.

      אני לא חושבת שאפשר לסגת לאחור, ה"הקידמה" שתיארת הפכה לחלק מחיינו, לדעתי החוכמה הינה למצוא את אותו מנהיג שיידע לשלב את ה"ידע הסמוי" שלו בניהול מצבים, סוגיות, ומשברים תוך כדי שימוש בכלים המתקדמים שפותחו.

      בעיקר, לפקוח עיניים ולראות.

      להשתמש באינטליגנציה ריגשית.

      לא לאבד את הלב, כי בלי זה, מה אנחנו.

      תודה. גם על האופטימיות.

      חג שמח

      אן

      *

        14/10/08 11:44:

      צבי

      איכשהו בבורותי (שהרי אינני כלכלן) לא ברור לי מה מסובך.

      לחברות כלכליות אין מחוייבות ואין תפישה חברתית ולבטח לא אחריות לחברה בתוכה הן מתקיימות.

      מנהלי חברות נמדדות על פי מאזן רבעוני ולכל היותר שנתי ומחוייבים לו באופן בלעדי.

      מדינות וממשלות מחוייבות חברתית אבל שמחות לעצום עין ולהינות משקט יחסי כל עוד הוא מתקיים.

      כשמדידה מתנהלת רבעונית ומנהל מצדיק את קיומו כל רבעון מחדש האינטרס של מנהלים בשוק הוא רק העלאת ערך מניותיהם וכשהצלחתו של מנהל א' מחייבת הצלחתו של מנהל ב' אנחנו מקבלים תהליך של שמור לי ואנפח לך.

      עד כאן מסובך כי זוהי כלכלה :)

      כעת בוא נלך לעולם הרבה יותר פרמיטיבי ופשטני ונראה מה קורה בבתי סוהר או אם תרצה גם בחברה שלנו.

      מנהלי בית הסוהר רוצה שקט

      את השקט הנדרש הם משיגים על ידי מתן כוח לאסירים חזקים יותר שבעצם עושים עבורם את העבודה.

      כך הם קונים שקט תעשייתי, יש להם "מי שפותר בעיות" שקצרה ידם מלפתור מבחינה ערכית ומוסרית והם מראים "לבעלי המניות" שהם טובים בתפקידם.

      כעבור תקופה קם הגולם על יוצרו והשלטון עובר פשוטו כמשמעו לפושעים החזקים יותר בבית הסוהר וקם שלטון שלמעשה מנהל את בית הסוהר ומחוייב ופועל רק עבור עצמו (אם תרצה, עולה להם השתן לראש).

      כשזה קורה ויוצר אנומאליות חריפה מידי קמים השלטונות החוקיים, לוקחים את השליטה לידיהם בכוח ומשתלטים על העיניינים על ידי רגולציה מגבילה.

      כעבור זמן מה אנחנו חוזים בחזרה לתהליך הקודם וחוזר חלילה.

      כאן גם כאן אנחנו רואים שלטון שרוצה תמורה בלי להיות מחוייב לדרך השגתה.

      נראית לי מטוטלת קלסית שתתקיים תמיד ולא ממש חשוב מה התיאוריה הכלכלית שמאחוריה.

      אני יודע שזה פשטני להחריד,

      אבל לא בטוח בכלל שאני רחוק מהמציאות הכלכלית שבתחילת הפוסט הצהרתי שאיני מבין בה.

      חג שמח

      נועז

        14/10/08 11:39:


      צבי יקר,

       

      היכולת שלך לתת ביטוי פשוט, בהיר, אנושי ואפשרי למערכת סבוכה כל כך מעורר השתאות.

      היותך איש צנוע החושב במונחים של כאן ועכשיו,  ומתבונן בארועים הגלובלים דרך אמות מידה לוקאליות, בלי להכנס לפאניקה, מאפשרת לי להתבונן לרגע דרך פריזמה אחרת במה שקורה ולחשוב שאני יכולה,  להבין מה קורה והשליט סדר בבלאגן הפנימי והחיצוני שהמשבר יצר. כולי השתאות על הבהירות הפנימית שלך, על היכולת לפרק את הדברים ולהרכיבם מחדש ולתת כותרות למרכיבים השונים שיוצרים את הכאוס ובטח ובטח על היכולת שלך לתרגם את זה למילים פשוטות.

       

      ולעניין, אני חושבת שהצדק איתך. השאלה הנשאלת היא איך מתרגמים את המהירות, גודל, שונות והקשר לקפיצת מדרגה.

       

      באופן אישי הייתי שולחת את הפוסט הזה לאנשים כמו סטנלי פישר. נראה לי שהיה לכם מה להגיד אחד לשני, ואולי לקחת את הסדר שלך ולתרגם אותו לעשייה שתיטיב עם כולנו.  

       

      חג שמח.

      סיגל

        14/10/08 11:31:

      מאמר מרשים ביותר.

      קראתי ואשוב להתעמק בו.

      נטולת *


      מעניין ומלמד. אני לא מהתחום, אבל אין ספק שיש בעייתיות בהתרחקות מהדברים הבסיסיים והפשוטים והקטנים.

        14/10/08 10:48:

      תודה

      מכל מלמדי השכלתי

      חג שמח

      דודו

        14/10/08 10:36:


      קראתי ברפרוף ואחזור לקרוא בעיון,

      אבל כיוון שזה נושא ראשון שבו אני עוסק

      להלן תגובה ראשונית.

      לצערי, איני מסכים לחלוטין הן עם העובדות (האיסוף ) והן עם המסקנות (המחקר)

      אין כאן 'הפתעה בסיסית' יש כאן מערכת פשוטה, שיכולה לעמוד במס' תרחישים וסיכונים בסיסיים.

      תרחיש קיצון בו בעל המכונית מכניס מים במקום דלק אינו אחד מהם.

      מיכה גייגר שהיה נציג שמרוק בדירקטוריון כור היה נוהג לומר שמיזוג בין שתי אבנים

      לא ממש יאפשר להן לצוף מעל פני המים.

      ( כאן האבנים היו הסיכון הגבוה הגלום במשכנתאות שנתנו לאנשים שמעולם לא הייתה להם יכולת החזר )

      החיים, צבי היקר, הרבה יותר פשוטים ממה שמנסים לצייר אותם.

      רוב קרבות השיריון בשיריון לא היו מטווחים רחוקים.

      חלק הארי שבהם היה מטווח קרבי של 800 מטר. צוחק

      חג שמח,

      נעם.

       

        14/10/08 10:33:

      חומר מעניין למחשבה.
        14/10/08 10:12:

      שלום צבי

      תודה ששלחת

      כתבת מרתק  ומעניין ומאוד

        14/10/08 01:14:

      לפני כמה שעות קראתי על כלכלן אחד שקיבל פרס נובל. איזה אבסורד. מעניין איך דניאל כהנמן זכה בפרס נובל והוא טען שמעולם לא קרא ספר בכלכלה.

       

      הכלכלה הקלאסית התפצלה לשניים - אדם סמית' וקרל מרקס. עם כל הביקורת שיש לי לגישתו של סמית', הבסיס שלה היה האדם עצמו, המוסר של האדם העצמו. לעומת זאת, גישתו של מרקס נבעה מהחברה האנושית עצמה. מה שהתרחש כעבור הרבה זמן זה מה שאיתמר ניתן ושימשון ביכלר תיארו בספרם "מרווחי מלחמה לדיווידנדים של שלום" על איך אליטות פועלות. 

       

      בכל אופן, הנקודה הייתה שהכלכלה היא נגזרת של החברה ושל האדם, היא מן תת-ז'אנר שלה. היום העולם התהפך. הכלכלה "כאילו" נפרדה מהחברה והפכה לכאורה למדע מדוייק. הפונדמנטליסטית מירב ארלוזורב אף אמרה ש"להכחיש שהכלכלה היא מדע זה כמו להכחיש את השואה". כלומר, משהו שהוא אפילו מעבר למדע - כי לא ניתן להפריך אותו (מנוגד לכלל האמפירי הבסיסי של פופר), משהו אלוהי. הקיצוניות הגיעה במה שמרגרט ת'אצ'ר אמרה פעם: "אין דבר כזה חברה". 

       

      המקום שבו התהליך הזה קרה במלוא עוצמתו זה ארה"ב, ויש הטוענים שמבסיסה היא בנוייה על חברה וירטואלית. דוגמא שממחישה את זה, זה שהמשקה הלאומי שלה זה קולה - משקה סינטתי ורעיל. ולא סתם ארה"ב היא המקום שבו אדם נתפס ברדוקציה הכי בסיסית שלו - לפי הערך שלו בשוק. לכן בארה"ב הפורנו פורח - כי זה מה שהבחורות האלו שוות בשוק, והן "יודעות" את זה.

       

      זהו סימפטום של משבר חברתי, שמי שראה את "הסמוייה" (The Wire) יכל לראות את זה מגיע, או מישהו שסתם קרא קצת בודריאר.

       

      על ההשלכות:

      Exposing the Un-Democratic Face of Capitalism

       


      ניתוח בהיר ומדהים.

      היקפת תחומים ונושאים רבים, ובכולם החוקיות נשמרה להפליא.

       

      הגלובליזציה על היבטיה השונים היא פשוט משמידה חברות ותרבויות קטנות ולוקאליות.

       

      הנוגע לישראל, הפוטנציאל הוא אדיר, אם כולנו נטפח את השונות והגיוון.

       

      תודה על רשימה המחזירה אותנו לגודל האנושי.

      מיכאל

        13/10/08 20:43:
      אם זה היה אפשרי, הייתי משמיע לך מחיאות כפיים

      הבלוג של צבי לניר

      על החשיבה, ה- Web ומה שמסתתר ביניהם. ועל מה שרואים משם ולא רואים מפה.

      פרופיל

      לניר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הפוסטים שלי כולם

      פוסטים