כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מכּרִיוֹת האצְבּעוֹת

    שיטוט אמיץ בנבכי עצמי.
    בגילוי לב, בחולשה, בעליצות ובכאב.
    מביאה אותי אל המילים ומניחה אותן כאן,
    מקטעים מחיי.

    0

    קשויית קשב וריכוז

    23 תגובות   יום שני, 2/7/07, 09:42

    ככה אני.

    מופרעת.

    לא נורמלית.

    לא יכולה לקרוא רצוף רצוף בלי לרווח נשימה. לא יכולה לקרוא בלי מאמץ. לא מצליחה לשבת ללמוד יותר מעשר דקות רצופות. בכל נקודת זמן יש לי עשרים דברים מתרוצצים בראש ועוד מספר דומה של דברים מתרוצצים בגוף כולם רוצים תשומת לב כולם חשובים כולם שלי. לא מתרכזת.לא מתרכזת. לא מתרכזת. מן רכבת הרים תמידית משולבת בקרוסלה בתוך הדבר הזה שבין האוזניים. שומעת את השיפוצניקים ברחוב המקביל, את האוטוזבל ברחוב המקביל, את הציפרים על הברוש, את האוטובוס בתחנה, את הדלתות של האוטובוס נפתחות ונסגרות, את העוברים ושבים, את העוברים ולא שבים, את השכנה מנערת שטיח, את המקרר, את צליל הסוללות הנטענות.

    והכל עכשיו. ואין רגע של בהירות נחוצה כל כך.

    כל כך חסרת יכולת להתרכז, שההוא יודע שכדי שתבקר אצלי גברת אביונה צריך להיות שקט מוחלט. היא כמו חיית בר, אם היא שומעת רחש היא בורחת. הוא מכבה את השעון המעורר שמכוון לצלצל בזמן שצריך להוציא את העוגה מהתנור. הוא מנמיך את המוזיקה וסוגר כל חריץ שממנו יכול להיכנס צליל מבריח אביונות. ממש סרט טבע.

    ביום ראשון אני צריכה להגיש את התיזה שלי. סיכום מחקר דו שנתי. נהניתי ממנו עד מאד ועכשיו אני יושבת כבר שבועות ולא מצליחה להפיק שום משפט בעל ערך. ואני ישובה שעות ארוכות,  מלאת חשש שמא לא יצא ואני אמצא את עצמי חסרת תואר שני (לא שזה כ"כ משמעותי, אבל בכ"ז הקרבתי עצמי למדע למשך שנתיים...). וכל זה מביא תסכול ומביא אשמה ומביא תחושה מחורבנת לאללה. ובא לי לברוח. בא לי לסגור עיניים. בא לי שמישהו אחר יכתוב בשבילי. בא לי לצעוק אני פרחה. כן כן, ניסיתי ריטאלין. הוא עושה לי שקט במח. הוא עושה נס קטן בכל פעם. הוא מציל אותי מעצמי, מה"פוטנציאל הלא ממומש" מתחושת ה"אני לא שווה כלום". ונהדר שהמציאו אותו.

    ועם כל זה, יש הרבה דברים טובים באיך שאני.

    רק שבאקדמיה זה לא כל כך נחשב.

    (למה באקדמיה, בעולם המערבי...)

    טוב, שאלה מתבקשת כמובן היא למה אני באקדמיה, כי אני אוהבת.

    כי חדוות הגילוי והלמידה ממלאות את המצברים שלי.

    אבל היום אני יודעת שאין מצב שאני נשארת שם.

     

    אני יודעת שבסוף היא תיכתב.

    למה בפאסיביות, אני אכתוב אותה.

    אבל עד שערמת הדפים הללו תונח על שולחנו של המנחה שלי אני אשנא כל יום.

    דרג את התוכן:

      תגובות (23)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/7/07 22:45:

       

      צטט: hkatsman 2007-07-03 13:16:08

      גם לי יש בדיוק אותה בעיה, בחיים לא הצלחתי ללמוד למבחן בהסטוריה או משהו.

      אני גם קורא מהר מדי.

       

      שמתי לב שאת ביולוגית ימית, זה ישר הזכיר לי את הפרק ההוא של סיינפלד, שג'ורג' אומר שהוא ביולוג ימי. 

       

       

       

      גם אני נזכרתי בסיינפלד כשקראתי זאת.

       

       

      הינה קישור באתר " חורים שחורים" לעיסוק בניהול זמן ובניהול תשומת לב

        3/7/07 13:16:

      גם לי יש בדיוק אותה בעיה, בחיים לא הצלחתי ללמוד למבחן בהסטוריה או משהו.

      אני גם קורא מהר מדי.

       

      שמתי לב שאת ביולוגית ימית, זה ישר הזכיר לי את הפרק ההוא של סיינפלד, שג'ורג' אומר שהוא ביולוג ימי. 

        2/7/07 23:14:

      הכתיבה שלך ממש שיקפה לי את ההיסטריה...

      מקסים

      לי אין את הבעיה הזו, אבל כמובן יש לי אחרות...

      בהצלחה רבה

       

       

        2/7/07 20:17:

       

      צטט: shulamit 2007-07-02 18:00:23

      שלום הדס

       אולי תנסי קומפלקס ויטמין B. אצלי זה עובד. בנוסף, תחלקי את המשימה לפרקים. אין כוונתי לפרקי התזה אלא למשימות קנות, ממוקדות. חשוב ביותר, העיזרי במישהו אחר לעריכה. זה תחום ידע שונה מן התחום המקצועי.

      וכעת , אני אגש לעשות את הדברים שאני אמורה לעשות בדרך שבה הצעתי לך לפעול.

       

      חישבי. כתיבת תזה היא לא דבר אנושי מהותי אלא המצאה של אקדמאים המאופיינים בחשיב ליניארית שאפשר לממשה על פי הכללים שהם המציאו.

       

      בהצלחה

      שולמית

       

       

       

      אני לוקחת קומפלקס B. וחילקתי לפרקים קטנים. והייתי יעילה היום (שונאת את המילה הזו). ולגבי מה שהדגשתי בדברייך -  כל כך נכון. חבל שלא נותנים "מניואל" של כללים והפעלה (-:

        2/7/07 18:02:

      וכמו כדי להדגים את העניין הצטיינתי בשגיאות כתיב שנבעו הפעם מהתמקדות יתר בתוכן ובהזנחת הצורה

       

      לא יותר טוב, במקום לומר שאני מאותגרת כתיבה .

       

      שולמית

        2/7/07 18:00:

      שלום הדס

       אולי תנסי קומפלקס ויטמין B. אצלי זה עובד. בנוסף, תחלקי את המשימה לפרקים. אין כוונתי לפרקי התזה אלא למשימות קנות, ממוקדות. חשוב ביותר, העיזרי במישהו אחר לעריכה. זה תחום ידע שונה מן התחום המקצועי.

      וכעת , אני אגש לעשות את הדברים שאני אמורה לעשות בדרך שבה הצעתי לך לפעול.

       

      חישבי. כתיבת תזה היא לא דבר אנושי מהותי אלא המצאה של אקדמאים המאופיינים בחשיב ליניארית שאפשר לממשה על פי הכללים שהם המציאו.

       

      בהצלחה

      שולמית

       

       

       

        2/7/07 17:09:
      * ה * צ * ל * ח * ת * י * ! *
        2/7/07 16:55:

      מזדהה עם מה שכתבת

       

      וכתבת יפה

        2/7/07 15:05:

       

      צטט: הדס מצוי 2007-07-02 14:13:04

      שלמה- ברור שמחשב. ולגבי העברית - כבר עליתי לכולם על העצבים עם ה"אופניים זה זכר" שלי. זו אני פלצנית עברית

      לא לזה התכוונתי. אם כי  בשיבוש הלשוני את מכוונת לדעת גדולים גם עגנון שיבש בכוונה את המין של העט....

      אני התכוונתי לפרופסור  לארכיאולוגיה קלאסיתלשון

        2/7/07 14:58:

      גם אני ADD

      ואני נוטלת ריטלין ותופעות הלואי הופכות להיות שוליות בהשוואה ליתרונות העצומים .

      תופעות הלוואי הנלוות לכדור הינן כאין וכאפס בהשוואה לתופעות הלואי הנפשיות שנושא איתו כל

      מי שלוקה בהפרעה. והנזקים לטווח ארוך...או..ספרו לי על זה :-)

       

      אפשר לעקוף את הבעיה, להתמודד בדרכים אחרות אבל הזמן קצר לנו ומלאכת החיים רבה

      ולכן מבחינתי פתרונות אינסטנט הם בדיוק מה שאנחנו צריכים.

      מצער אותי שלא הובחנתי בילדותי וכך היו נחסכים ממני מצבורי התסכול והאכזבה,

      משפטי המורים וההורים על פוטנציאל לא ממומש ועוד, ועוד

      ועוד. 

      ועוד. 

       

       

        2/7/07 14:13:

      שלמה- ברור שמחשב. ולגבי העברית - כבר עליתי לכולם על העצבים עם ה"אופניים זה זכר" שלי. זו אני פלצנית עברית...

      עדי- אני מסכימה עם זהמהיש. עבורי אין שום תועלת בהכרחות. אם מפעילה כח ישר קופצת התנגדות. אצלי שולטת ההקשבה לקצב הפנימי הנכון שלי. במקרה הזה אין מנוס מלאנוס אותי להיות בקצב אחר וזה גורם לי סבל מסוים.

       

      רויטל- את צודקת. אבל ממש ממש לא בא לי עכשיו. אני גונבת זמן כאן.

       

      רם- בפעם הבאה תרשוםקורץ 

        2/7/07 14:06:

       

      צטט: עדנה ויסלר 2007-07-02 10:04:18

      את כותבת נפלא. נפלא או נהדר? עוד לא החלטתי..ושכחת את הרעש הנורא מכל (בעיניי..באוזניי) והוא קול מכונות הגיזום, כיסוח, מפוחי אויר- של הגננים בחצרות הבתים, שעיקר העבודה שלהם היא לעשות רעש ורוח, הרבה רוח, כי מאוד חשוב להעביר את העלים היבשים מצד אחד לצד השני, כדי שכעבור יומיים הם יוכלו לשוב ולהעביר אותם לצד אחר, אחרת לא תהייה להם עבודה, ואז לא יהיה להם כסף ואז לא יהיה להם שקט.

       

       

       

      לשמחתי הם לא נופחים היום.

      רק זה היה חסר לי...

       

      חכי חכי עוד שבוע.

        2/7/07 14:05:

       

      צטט: מקס ביאליסטוק 2007-07-02 11:17:30

      כתבתי לך תגובה.

       

      יצא ממנה פוסט....

       

      קבלי כאן:    http://cafe.themarker.com/view.php?t=67143

      יש לי הרבה מה לומר על ההתעקשות לתייג אנשים ולהכניס למשבצות ועל ההתמודדות עם קשיים, אבל לא היום.

      תודה, וכנראה שאתה צודק, דקה לפני אני אתיש את עצמי ואגיש הכי טוב שאפשר. ואין רצוני במצויינות. אני רוצה להיות אני. לא פחות לא יותר,ואני מרוכזת זה פחות מאני.

       

      ומישהו אמר לי פעם שתיזה מצויינת היא תיזה גמורה.

      i'll drink to that

      מגניב

        2/7/07 13:33:

      היה לי משהו חשוב להגיד לך בתגובה.

      אבל שכחתי.

      קחי אויר.

        2/7/07 13:23:

      תגובה מקסימה, מקס.

      גרמה לי להזדהות.

       

      הדס,

      בתור מופרעת ריכזו וקשב במידה זו או אחרת, 

      אני ממליצה לך לנסות שחיה, סיבוב באופניים, תוציאי אנרגיות, תהיי בתנועה וזה יבוא

      [ככה זה אצלי ] 

      ב ה צ ל ח ה! 

        2/7/07 12:31:

      מגיעה כאן תגובה רצינית, בכל זאת, ה- ADHD החלוצה של הקפה נחשפת כאן לפנינו.

      גם אני בהפרעת קשב, תמידית, בכל קנה מידה, אני מאבד את הריכוז, העניין והסבלנות בכל דבר רגע אחד לפני שהוא משלים את המהלך שלו.

      אני גם מצאתי פתרונות נפלאים, למדתי להשתמש ב"הפרעה" הזו כדי לצור לי עולם יצירתי שמחדש את עצמו בכל פעם מחדש, נכון, הפסדתי משרה קבועה ובטוחה כשכיר במוסד כלשהוא ובתמורה הקמתי לי עסק עצמאי מיוחד ומשגשג שבו אני יכול להעסיק אנשים "רגילים" שלא קורסים מול פעולות משמימות.

      בדרך כלל היכולת שלנו לבצע משימות מרגשות ומאתגרות גבוהה מהרגיל כל זמן שהן מרגשות אותנו, אפילו אותו "רעש לבן" ("רעש לבן" עבור כולם, לנו הוא צבעוני מאוד...) הופך להיות שולי מול האתגר הגדול, הבעיה כאמור, נמצאת בהמשך הדרך בשלב שבו כבר אין התלהבות בפעולה. לפעמים אני רוצה להודות לאלוהים על זה שהוא המציא אנשים אחרים ונתן להם את היכולת להתמודד עם שיגרה של פעולה רציפה.

      בהתלהבותם הרבה מהגילוי, פיספסו קצת תומכי התרופות הנרקוטיות את עיקר העניין שבהפרעת הקשב הזו, כמו בכל עניין, גם כאן אצה רצה הרפואה המערבית לטפל בסיפטום, אבל פתרון ארוך טווח ורציני אין באופק, אם תשאלי אותי הדס, גם לא צריך פתרון כזה.

      האנשים ש"סובלים" מהפרעות הקשב לא באמת סובלים משום דבר, אולי ההפך. אנשים כמוך הדס הם אלו שמניעים את היצירתיות של העולם, הם המעיזים לחתור ברוחם לכל כיוון גם אם הוא לא זה שאליו סוחף הזרם, לזה שמיטב היוצרים בכל התחומים "סובלים" מ"הפרעות" קשב יש דוגמאות רבות, דוגמאות שאני ממש לא נזקק להן, את וכמותך מספקים לי ראיה נפלאה לכך!

      ברור שתסיימי את התואר, הלחץ של הרגע האחרון יספק לך את ההתרגשות הנדרשת לכך, ברגעים האלו שום דבר לא יעמוד בדרכך, אולי ההפך, אולי כל אותם דברים שאת הבחנת בהם רק בגלל שהם סרבו לאפשר לך להתעלם מהם ובכך הם עשו אותך לאדם חכם ועשיר בהרבה, הם עשויים להעשיר את עבודת הגמר שלך ולהפוך אותה מ"מצויינת" ל"מעוררת השראה".

       

      אני אאחל לך הצלחה למרות שאני בטוח שגם בלי ברכתי את תצליחי בקלות.

        2/7/07 11:17:

      כתבתי לך תגובה.

       

      יצא ממנה פוסט....

       

      קבלי כאן:    http://cafe.themarker.com/view.php?t=67143

        2/7/07 11:00:

       

      צטט: הדס מצוי 2007-07-02 10:19:34

       

      צטט: זה מה יש 2007-07-02 09:59:19

       

      בדיוק כמו ב'אביונה'....

      אל תכריחי את עצמך...זה יבוא לבד

      כל מאמץ מאולץ רק יבריח את זה

       

      ב ה צ ל ח ה !

      אהה יקירי,

      לאביונה אין דד לין.

       

       

       

      לתיזה ישעצוב

       אני חושב בדיוק ההיפך

      את צריכה להכריח את עצמך כל בוקר - לא לאכול ארוחת בוקר עד שתשבי  מול השולחן ותכתבי לפחות דף אחד.

       

      לכל סופר יש "מחסום כתיבה"

       

      ואפרופו אביונות - גם שם את צריכה להשקיע כדי שיקרה.אז זה אותו דבר :-) 

        2/7/07 10:30:

      הצעות ופתרונות

      1. מן רכבת .......צליל הסוללות הנטענות.

      אוזניות 

      2.   אבל עד שערמת הדפים הללו 

      מחשב

       

      3. גברת אביונה ....

      מילון לעברית מדוברת
        

      4. הדוקטוראט אל תשכחי צריך להיות על בורות הסיד והשפעתן ...

        2/7/07 10:19:

       

      צטט: זה מה יש 2007-07-02 09:59:19

       

      בדיוק כמו ב'אביונה'....

      אל תכריחי את עצמך...זה יבוא לבד

      כל מאמץ מאולץ רק יבריח את זה

       

      ב ה צ ל ח ה !

      אהה יקירי,

      לאביונה אין דד לין.

       

       

       

      לתיזה ישעצוב

        2/7/07 10:05:

      מה הסיפור עם הכוכבים?

      למה אין...?

        2/7/07 10:04:

      את כותבת נפלא. נפלא או נהדר? עוד לא החלטתי..ושכחת את הרעש הנורא מכל (בעיניי..באוזניי) והוא קול מכונות הגיזום, כיסוח, מפוחי אויר- של הגננים בחצרות הבתים, שעיקר העבודה שלהם היא לעשות רעש ורוח, הרבה רוח, כי מאוד חשוב להעביר את העלים היבשים מצד אחד לצד השני, כדי שכעבור יומיים הם יוכלו לשוב ולהעביר אותם לצד אחר, אחרת לא תהייה להם עבודה, ואז לא יהיה להם כסף ואז לא יהיה להם שקט.

       

       

       

        2/7/07 09:59:

       

      בדיוק כמו ב'אביונה'....

      אל תכריחי את עצמך...זה יבוא לבד

      כל מאמץ מאולץ רק יבריח את זה

       

      ב ה צ ל ח ה !

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      הדס מצוי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין