על סליחה וקבלה
אחרי שנים שבהם התרגלנו בצורה מכאנית משהו להגיע לבית הכנסת, ולהתנצל בפני כ-ו-ל-ם על ה-כ-ו-ל, על ש"חטאנו, עווינו, פשענו". סוף סוף נפתח לנו פתח להביו ש"סליחה" היא הזדמנות לשינוי שאנו צריכים ויכולים לעבור.
כל העניין הזה עם חשבון הנפש שאנו עורכים לכאורה ביום כיפור, תמיד הטריד אותי. נראה לי מוזר, שכל השנה אנו פועלים לפי רצוננו החופשי, איש איש לפי דרכו, ורק יום אחד בשנה מתחשבנים איתנו על כך. זה מרגיש מאולץ משהו, כאילו מישהו פקד עלינו ש"כך צריך לעשות".
ובכלל, הנושא מציף שאלות רבות: חשבון נפש על מה? מה זה תורם לי? האם זה יביא שינוי אמיתי לחיי? וממי אני אמור לבקש סליחה, מההורים? מהחברים? מאלו-הים?
הרי שתי דקות לאחר בקשת הסליחה וניקוי המצפון שלי, אני ממשיך לפעול כפי שפעלתי קודם. כאילו שיצאתי ידי חובה, ועכשיו אני יכול להמשיך לעשות מה שבא לי, אז מה הטעם בכך?
|