אני בשביל נשים את כל חיי אשים - יומנו של גבר נשוי אתם יודעים, אני לא ידעתי מהו האושר האמיתי עד שהתחתנתי, רק שאז זה כבר היה מאוחר מידי. בכלל כשהתחתנתי חשבתי שמתחתנים מתוך אהבה, הבעיה שאצל נשים אהבה היא כמו שפעת אתה פוגש אותה ברחוב אך נרפא רק במיטה. למה?! כי אצלן המראה והגוף זה טקס. כל בוקר התארגנות!, חצי שעה בשירותים, חצי שעה לבחור בגדים לעבודה, חצי שעה להתלבש ועוד חצי שעה למרוח את כל הסופר-פארם על הפנים!, אולי תסבירו לי פעם אחת ולתמיד מה יש לאישה לעשות חצי שעה בשירותים. ואם זה לא מספיק שידור חוזר בערב להוריד את כל המשקל מהבוקר. הנה לפני שבועיים היא יצאה מהמקלחת בעירום, חשבתי לעצמי "הו, קרה נס", אבל איפה! במקום למיטה הלכה ונעמדה מול המראה ואמרה "אוי תראה יש לי איזה קמט בבטן התחתונה, ונראה לי שעליתי קצת במשקל, אולי תגיד לי איזה מילה טובה כדי ארגיש טוב עם עצמי", אז אמרתי לה "טוב, לפחות את יודעת שהראיה שלך מעולה"וחוץ מהגוף כל השאר זה רק ניקיונות ניקיונות, התחתנת עם אישה צעירה ויפה ומה קיבלת התוכנית לעוזרת בית. ניסיתם פעם לעשות קניות עבורן קמח, אורז, פסטה צריך דוקטורט כדי להבין, ועוד לא דיברנו על החומרי ניקוי, בשביל זה צריך מילון אבן-שושן. נשים עשו לנו טובה ובקשו בדיוק מה שאתן רוצות. בואו נהיה ברורים בעניין הזה, רמזים עדינים לא עובדים, רמזים עבים לא עובדים, רמזים ברורים במיוחד לא עובדים. פשוט אמרו את זה. ואם זה קשה לכן אז פעם הבאה תביאו בעצמכן!. וחס וחלילה אם הבאת משהו שגוי, אל תדאג התגובה תגיע ותמיד אחרי השעה תשע בערב. נא תראו אתה יושב ורואה טלוויזיה משחק כדורגל או מבט לחדשות, ואז היא מגיעה, תוך שנייה אתה חלק מהתכנית, במקרה הטוב עובדה!, במקרה הרע ה-סיפור האמיתי. בכלל נשים ופלאפונים זה אותו הדבר! הן מתחילות לצפצף בזמן הכי פחות מתאים, אבל אז כבר מאוחר מדי לנסות לכבות אותן, והכי חשוב, רצוי להחליף אותן מדי פעם בדגם מודרני יותר. מתי כבר תבינו נשים שאתן צריכות לבוא אלינו עם בעיה רק אם אתם רוצות שנעזור לכן לפתור אותה. זה מה שאנו גברים עושים, באשר לאהדה או הזדהות בשביל זה יש לכן חברות. ואם כבר אתן עושות את זה ובאות, אז עדיף אחרי השעה אחד-עשרה בלילה ובלי בגדים. תהרגו אותי לא מצליח להבין! מה יש לנשים נגד סקס, אין להם צרכים. בהתחלה הן מרשימות, יודעות מתי להכין אוכל, מתפשטות לבד, פותחות את הרגליים בעצמן ותמיד הן שם צרות!. אחרי ילד אחד או שניים נשארים לך רק הצרות!, ממש צרה כי צריך להתפלל עד שהן פותחות רגליים. וכשהן כבר פותחות, זה צר?! הצחקתם אותי!, בשקט אפשר לתלות להן על התחתונים את השלט "הכניסה לציבור הרחב". בכלל, אם גברים רווקים היו שואלים אותי היום מה אני יודע בקשר לנשים הייתי אומר שרק אחרי שמתחתנים איתכם מבינים את כל סיפור תולדות האישה: גיל 7 - מכניסים אותה למיטה ומספרים לה סיפור. גיל 17 – מספרים לה סיפור ומכניסים אותה למיטה. גיל 27 – נכנסת למיטה ולא עושה סיפור. גיל 37 – מספרת סיפור כדי להיכנס למיטה. גיל 47 – נכנסת למיטה ואחר כך עושה סיפור. גיל 57 – מספרים לה סיפור כדי לא להיכנס למיטה. גיל 67 – נגמר הסיפור. האמת שאתמול בעבודה הסתכלתי בהורוסקופ, היה כתוב שם בריאות - הכוכבים מחייכים אליך, כסף - גם הכוכבים מחייכים אליך, סקס - הכוכבים מתפוצצים מצחוק. צחוק-צחוק אבל אני כנראה מיציתי את ההורוסקופ שלי, קיבלת אחת עם דלי ביד, בתולה בין הרגליים שאפשר לקבל ממנה רק סרטן. מזל שסקס אינו כסף אחרת היינו מתחת לקו העוני. האמת עם הקניות שלהן מגיעים לקו העוני גם בלי סקס. לפני שבוע נאבד לה הויזה, התקשרה אליי בלחץ ואמרה "יו יגנבו לנו הכסף מהחשבון", הרגעתי ואמרתי "עכשיו אני רגוע, כי כמה שהגנב יתפרע עם הכרטיס הוא בחיים לא יצליח להגיע למה שאת מוציאה בשבוע". והקניות מכל צבעי הקשת נעלים, בגדים, תחתונים, חזיות כל מה שרק מפריע בדרך ליעד, אצלן זה סקסי. ערב אחד שאלתי אותה "יש לי בשבילך שאלה!, אם לא היו לך רגליים היית נועלת נעליים", "וודאי שלא!" היא השיבה, "אז למה את לובשת חזייה?" עניתי. התחילה לבכות "מה אני אשמה שיש לי תחת גדול וחזה קטן. הלוואי והייתה איזו דרך מהירה וזולה להגדיל את החזה!". "שפשפי את החזה בנייר טואלט" הצעתי. "וזה יצליח?" ביררה, "בטוח, תראי איך זה הצליח עם התחת שלך?". לסיום, קראתי בעיתון שיש ארצות באפריקה שהגבר מכיר את אשתו רק לאחר החתונה!, אך למעשה זה המצב בכל העולם!, למרות שתדעו לכם שבישראל זה בדרך כלל שונה!, כי אחרי החתונה הגבר מכיר את אמא של אשתו. אוי אוי אוי, קשים חיי הנישואין של גבר נשוי, קשה בלי אישה וקשה עוד יותר בלעדיה. תראו את הסטטיסטיקה ותבינו לבד, נשים חיות יותר זמן מגברים, ואתם יודעים למה?! כי הן לא מתחתנות עם נשים.
ברית הזוגיות - יומנה של אישה נשואה אני אישה נשואה, רואים לא?! שמו עליי טבעת לא רק באצבע, גם בין הרגליים. טבעת זה חשוב, זה נותן סמכות ומעמד מול הילדים, זאת שבאצבע מול הקטנים, וזאת בין הרגליים מול הילד הגדול. אני, יש לי ארבעה ילדים קטנים, שנתיים, חמש, תשע, והגדול שלושים ותשע. למה ילד כי יש לו ולהם אותם צרכים, אוכל, כביסה, מחשב, טלוויזיה, והרגליים של אמא. זה מרגיז, לא? התחתנת עם בעל וקיבלת גן ילדים. בהתחלה הם נחמדים יש רגש ואהבה, פרחים ורדים שושן צחור, נשיקות צרפתיות חיבוקים וכן מין מסעיר והרבה, בהמשך זה מתקצר תחילה נעלמים הפרחים אח"כ נעלם הרגש ובסוף ונעלם גם האיבר. והיום אחרי מס' שנים כל נשיקה מלווה ביד בתחתונים, כל מקלחת מלווה במגע בתחת, ומכל השושן צחור נשאר רק חור וטחור. והכי מרגיז, זה שאני באה מהעבודה ויש לי עסק עם חבורת הזבל. אלוהים!, מתי כבר אני אזכה להגיע הביתה ולמצוא אותו כמו בית מלון ולא כמו בית מרזח. נא תראו, שלשום חזרתי הביתה בערב אחרי קניות, הגדולים משחקים כדורגל במטבח, הקטנה משחקת בנייר טואלט בשירותים, וכבודו רואה טלוויזיה בסלון, התעצבנתי ואמרתי "הגעתי הביתה עם קניות בשבילך ולא תבוא לעזור, הכלים בכיור צועקים הצילו, הרצפה מלוכלכת ורק היום הייתה לי עוזרת, הילדה בשירותים יכולה למות, ואתם אוקס גדול יושב רגל על רגל שערות על הספה ולא מזיז את התחת מהטלוויזיה! בעצם לפי הריח כן מזיז את התחת. אח גברים-גברים, איפה הייתם ביום שחילקו את ההיגיינה והניקיון? כנראה שעמדתם בתור הלא נכון". אז החוצפן צועק לי "עכשיו את מבינה למה המציאו את האישה, בשביל לפתור לנו את הבעיה הזו", עניתי לו "ועכשיו אני מבינה למה המציאו את מטהר האוויר". ורגע, עוד לא דיברנו על מתי שהם חולים, כאב ראש קטן והם צריכים נט"ן. אבל גם כשהם חולים התרופה היחידה היא הרגליים של אמא כי אצלם התרופה היחידה לאנגינה זו רק הואגינה. רק רגע, יודעות מה המשותף לגבר וללב? שניהם מתים אם הם לא דופקים! ואצלם כאב הלב מתחיל תמיד בכאב ביצים. הנה לפני שבועיים הוא שכב חולה בבית, אני בסלון מנקה פנלים על סולם, פתאום הוא ירד,רק ראה רגליים גבוהות וישר בה לבדוק אם הם עדיין מחוברות. אמרתי לו "אתה משהו אתה!, חולה מת, אבל רק רואה את הרגליים שלי מתרוממות וכבר עומד על שלוש רגליים". והוא, בודק לי לחות, ואומר "אחרי 20 שנה אני עדיין מת על הרגליים שלך. אם רגל ימין שלך הייתה חנוכה ורגל שמאל פורים הייתי בא אליך עכשיו בין החגים". התעצבנתי ואמרתי לו "כל מה שאני זוכרת מהחגים שלך זה שעד שסוף סוף אתה מכניס אותו זה נס פורים, עד שאתה מתחמם זה ל"ג בעומר, ועד שאתה גומר שבועות". שלא לדבר על האורך והגודל שלו, אם פעם יהיה לי מס' שתיים אני אזכור שהאהבה היא כלכך עיוורת שמוטב למשש אותה קודם. זה משהו איתם כל הזמן הם רוצים ולא מבינים שלפעמים אין לאישה נשואה כח. אחרי עבודה, בית, ילדים הדבר האחרון שאני צריכה לעשות בשתיים עשרה בלילה זה לשחק דוק עם אטריות. ולא סתם אטריות, אטריות ביצים. פעם כשהערתי לו על הגודל הוא ענה "את נשמעת לי מאד מאוכזבת?", אמרתי לו "אם נדבר בגלוי, לפני החתונה לא ידעתי שיש לך חליל כלכך קטן", הוא כעס וזרק לי "לו לפחות היית מנגנת. אחרי כלכך הרבה חזרות עם הכלי שלי אל תתפלאי אם אקבל ממישהי הזמנה לאיזה פסטיבל", אז אמרתי לו "אם יהיה לך מזל, תקבל עם הכלי שלך אולי הזמנה לפסטיגל". בכלל, אם נשים רווקות היו שואלות אותי היום מה אני יודעת בקשר לבעלים הייתי אומרת שרק אחרי שמתחתנים איתם מבינים את כל סיפור תולדות הבעל: שנה ראשונה – נכנס למיטה, סיפור של שעה.שנה עשירית – שעה סיפור, אם לא נכנסים למיטהשנה עשרים – שעה סיפור במיטה, נכנס לדקה.שנה שלושים – נגמר הסיפור.לפני חמש שנים רבנו היה פיצוץ, חשבתי שכדאי להיפרד, אח"כ השלמנו וחזרנו. סיפרתי לאחותי והיא שאלה "אם כלכך רע לך ואת מחפש גבר, למה לא פרסמת מודעה בעיתון?", אמרתי "ניסיתי, קיבלתי עשרות מכתבים מנשים נשואות אחרות שאמרו את יכולה לקחת את בעלי. אחת מהן גם רשמה בעלי מלאך, אז עניתי לה, יש לך מזל, שלי עדיין בחיים". אחותי אמרה לי שבעלה זרק לה פעם "אני יודע שלא תתני לי להמשיך לחיות מבלי לסבול מעט" אז היא ענתה לו "ממוש, זאת ההוכחה שאני מאמינה בשוויון זכויות!". האמת שבחיים יש רק שתי אפשרויות או להישאר רווקה ולהיות אומללה או להתחתן עם גבר ולרצות למות, למה?!, כי גבר רצוי לא מצוי, גבר מצוי לא רצוי, וגבר מצוי ורצוי נשוי
|