אסף, שהוא חבר שלי מכיתה ג' התחתן אתמול. אומנם אני מהטיפוסים ש"גוררים" אחריהם חברים רוב חייהם, אבל אסף הוא אחד מארבעה חברים שאני "סוחב" איתי מתקופת הילדות. (זה הפתיע את הבחורה בקבלה - חברים? כן - מסלקום? לא. מהלימודים? - לא, צבא? - לא. אז מאיפה - כיתה ג').

על אף שרוב היום הייתי די "קול" בנושא אני כנראה די התרגשתי כי:

1. כשהתארגנתי אצל הורי לפני החתונה לא שמתי לב ונתתי ליולו (זה הכלב) לברוח החוצה).

2. שכחתי את המפתחות לדירה שלי אצל הורי. (ותודה לרועי שפתח לי את הדלת בשתיים לפנות בוקר ולאביב שחיכה למטה).

3.  הבוקר, מצאתי את הברכה לחתונה שלהם אצלי, ולכן לפי דעתי יחד עם הצ'ק הם קיבלו את הסילבוס שלי ל"מבוא לזיהוי פלילי" או משהו באיזור. .

זה די מוזר, על אף הניסיון הרע שלי עם נישואין אני די סאקר לחתונות. וזה האירוע היחיד פחות או יותר שבו אני רוקד על אף חוסר חיבתי בגדולה לקום ולנענע את עצמותי בבוגי. (או - כפי שהוידאו מאמש יעיד - מנסה בחוסר סינכרון מושלם לרקוד צעד תימני). ולא, לא הייתי שתוי.

אני תמיד מגיע לסוף פוסטים ומרגיש שאין לי פואנטה, אז אם כבר אני אסיים בברכה (שהיא אומנם לא מה שכתבתי בברכה אבל שיהיה)

אסף ומאיה - שיהיה לכם המון בהצלחה. אוהב אתכם. חגי.

וכמובן, יש בעיה עם לינוקס/פיירפוקס בלשתול קטעים בפוסטים, ולכן שוב אני אספק - קישור לסצנת הנישואים מתוך "הנסיכה הקסומה" (the princess bride)