(לאחר ניקיון הבית קפצה עליי ההשראה) פורט על מיתרי הלב את לי ככינור ישן כמוך לא מיצרים יותר מהדהדת כפעמון כנסיה רחוקה מרטיטה עינבל בחדרי ליבי אני לך כאביר הסוס כבר לא לבן והשיריון מעט חורק האביר האחרון שעוד נשאר לחמתי בכל הדרקונים ואני עייף רק רוצה ללגום מכד אהבתך איספי אותי תשוש שם אנוח בתוך מיתרי נשימתך הקצובה המרגיעה שם אני בטוח יש מקום לאבירים להניח את חרבם כל הזכויות שמורות מרקוזין דב |