| מתלבט בין אנוכי לאני. אתם נוטים לייחס לי לשון ארכאית משהו. וגם קדושה. יותר מדי לפעמים. באמת כשאמרתי על רחב שהיא זונה התכוונתי לזה. שהיא עושה את זה, נותנת יש שיאמרו, תמורת תגמול חומרי. כסף בעיקר אבל לא רק. לא מוכרת מזון כמו שטען הצרפתי ההוא שבאופן כללי עשה עבודה מצויינת. לפעמים זה גדי עיזים או צמיד. או טבעת יהלום או סופשבוע בצימר. עכשיו תגידו שאני מניאק שובניסט. אז אני אפסיק כאן. אבל אני לא קדוש כמו שאתם עושים אותי. זה די מחניק הלחץ הזה להיות קדוש. למרות שמהגובה שבו אני מתבונן בכם יש המון אויר. די צח. למעט מעל הארובות של רידינג שאם לא ידעתם פולטות לגובה השמיים לא רק את עשן הפחם המשמש לייצור החשמל. כבר יחזקאל שלי תאר אותי כמחשמל. אז אל תתפעלו מהיצירתיות שלכם. זה דווקא שלי. החשמל. אז תתפעלו ממני. את זה אני אוהב. אבל אל תעשו ממני קדוש. בכל אופן, ברידינג גם שורפים את כל הסמים שמשטרת ישראל תופסת ומחרימה. היא לא תופסת מספיק, לטעמי. אבל בסך הכל אני מרוצה. השילוב הזה של גראס, ג'אראס, חשיש, קוק, הרואין, קריסטל, אקסטות, ל.ס.ד. והביטלס לא התכוונו לזה כששרו על לוסי ברקיע היהלומים, אני בוחן כליות ולב כמו שאתם מזכירים לי השכם והערב, בכל אופן, אחת לזמן, כשהמשטרה שורפת את הסמים האלו אני מתפנה מכל עיסוקיי ועובר להתבונן בכם משם. אתם נראים הרבה יותר טוב כשאני מבוסם. בכל אופן קדוש אני לא. וגם לא כזה ארכאי בשפה שלי למרות שלא מזמן היה איזה פולמוס אצלכם על מפעל תרגום שיזם מורה בגמלאות. אני כבר אטפל בו אחר כך. אז כנראה שבחרתי. אני אדבר איתכם בשפת היומיום. לא התנ"כית. זאת שאתם מבינים. ומיד אני אתוודה. אבל עוד משהו לפני. סתם לשתף אתכם במה גרם לי להתוודות. אחרי הכל זה משהו שאתם עושים מולי בדרך כלל. אבל בבוקר, כשהשקפתי ממעון קודשי מן השמים, והיום עם GOOGLE-EARTH זה הרבה יותר קל, תודה לסרגיי ולחבר שלו, נתקלתי באחד שהלך עם הבן שלו והם החזיקו את הלולבים שלהם בדרך לבית הכנסת. האבא נראה לי מוכר כי פעם, כשהוא היה בצבא הוא זלזל בהשגחה העליונה. היה להם מסדר עם אלוף פיקוד הצפון ובגלל שהוא היה ביחידה נורא נוקשה אז נתנו להם הוראה לפרק את המחסניות ולשייף את הקפיץ הפנימי כך שהחלודה תוסר ממנו. אם אתם שואלים אותי גם אני חשבתי שזה מיותר. אם הקליע שפוגע באוייב טעם קצת חלודה לפני שנכנס אליו זה רק משפר את הקטלניות שלו. וכמו שאני ראיתי, האבא הזה, שאז היה חייל, צלף גדול לא היה. אז טטנוס יכול להשלים את המלאכה שהוא לא יכול היה לעשות. בכל אופן, טו מייק א בלונד סטורי שורט כמו שנוהגות לומר המלאכיות של צ'רלי - שנמצאות כאן לידי, ובימים של שריפת הסמים, הקרבה שלהן נעימה עוד יותר, הן אומרות שאני גדול, ואני מחייך ואומר להן, הכל כתוב הכל כתוב - מכל מקום החייל הזה פקפק בהשגחה ואמר לחברים שלו שאין סיכוי שאלוף הפיקוד יתעניין בחלודה של הקפיץ של המחסנית כי הוא, האלוף, עסוק בעניינים שברומו של עולם. אני יודע במה הוא באמת התעניין, אמרתי לכם, אני רואה דרך קירות. בואו נאמר, בשביל לשמור על הדיסקרטיות שלו ש. לא משנה אני סוטה מהנושא. גם הוא. בכל אופן החייל הזה שפקפק בהשגחה העליונה מצא את עצמו סוגר ארבעים וחמישה יום ביציאה. כמעט ספירת העומר. בגלל שאיתרע מזלו ואלוף פיקוד הצפון ביקש ממנו, דווקא ממנו, להראות לו את הקפיץ של המחסנית. אז הוא למד לקח ויותר לא פקפק. אבל דווקא היום, כשראיתי אותו הולך עם הבן שלו, בן חמש עשרה אומנם אבל גבוה כמעט כמוהו, הסכמתי איתו. הבן אמר שהלולב שהסבא קנה לא ממש מהודר כי הוא פתוח מעט באמצע והאבא אמר שלדעתו לאלוהים, שזה אני, לא ממש איכפת. ודווקא הסכמתי אותו. ועכשיו הוידוי שלי. נתחיל בקטן כדי לחמם את הקנה. יורג היידר? הסוף שלו בסופשבוע? זה אני. לא המוסד, גם לא יד הגורל. אומנם הוא קצת שתה וקצת עבר על המהירות אבל את הפאנצ'-ליין אני תרמתי. אני מתכוון ליד שנשלחה לעבר ברכו במהלך הנסיעה ופגעה לו בריכוז. אומנם היא היתה של גבר צעיר. נער בעצם שהוא אסף במסיבה. אבל בכל זאת אפשר לקרוא לה יד אלוהים. זה הוידוי הקטן. והגדול? שמשבר הסאב פריים זה אני. ותנו לי להסביר. אני ממש שמח לראות אתכם מתקדמים. חיים בבתים גדולים יותר. נוהגים במהירות רבה יותר במכוניות יפות יותר. גם הפריחה של כל הסרות השיער והאנטי אייג'ינג יפה בעיניי. ולא. אני לא נעלב מזה שאתם משנים את הבריאה. בכל זאת, אתכם בראתי ביום השישי. ואם תסתכלו על איכות הביצועים שלכם ביום השישי, תבינו שעייפות היא דבר אפשרי. אז באמת אין לי בעיה שתשתפרו. קצת מפריע לי הפערים בין העשירים לעניים. ליאונרד כהן כתב על זה יפה שהעניים נעשים עניים יותר והעשירים עשירים יותר. גם טולסטוי כתב יפה על האומללות והאושר. כן. זה מפריע לי ובגלל זה נתתי לכם הוראה להתפלל שלוש פעמים ביום במניין. יש לזה ערך סוציאלי מובהק. שהעשיר מבין שהוא תלוי בעני. אבל אני לא אאריך בזה כעת. אולי אני אכתוב פוסט ספציפית על זה. מה שהכי מפריע לי זה הקטנוניות הדתית שאתם מתדרדרים אליה בגלל העליה ברמת החיים. כשאומרים שאלוהים נמצא בפרטים הקטנים, ותודה למי שהמציא את הביטוי הזה, אני ממש אוהב אותו, תמשיכו בכיוון הזה, לא מתכוונים לדקדקנות מתישה. עד לפני, נגיד 30 שנה, ואל תגידו לי שוב שאלף שנים בעיניי כיום אתמול ואשמורה בלילה, אני מתכוון לזמן שלכם. בכל מקרה פעם יהודי טוב ששמר כשרות היה לו כיור מטבח אחד שבתוכו הוא רחץ את כליו. בשריים וחלביים גם יחד. עם התפשטות הניילון בעולם הוא כבר הפריד בין סקוטש ירוק לחלבי לבין סקוטש אדום לבשרי. ותאמינו, גם זה הפך לקדוש בעיני חלק מהיהודים. פעם נכנסתי לאיזה בית ושמעתי, לא באוזניי כי אין לי גוף, אבל שמעתי את האמא נוזפת בבת שלה על שהוציאה סקוטש חדש ירוק והשתמשה בו לכלים הבשריים. סידרתי לה התקף אסטמה קל שסתם לה את הפה ואיפשר לבת לשטוף כלים בנחת. בכל מקרה מה שקורה עם העליה ברמת החיים זה שעכשיו יש כיור בשרי וכיור חלבי. ומי שיש לו יותר כסף עושה מטבח גם לפסח וגם שם יש לו כיור בשרי וכיור חלבי. ולב לבייב למשל, שיש לו גם בית חדש בלונדון, עם מדרגות בכניסה שרק הן עלו מליון ומשהו משהו. בזמנו, בניתי שני בתי מקדש במחיר של דירת שלושה חדרים בלי חנייה בתל-אביב. ועכשיו יש לו ארבעה כיורים בישראל וארבעה כיורים בלונדון. אם פעם כדי לתת ליהודי ציון על כשרות המטבח הייתי מעיף מבט בכיור, שולח אצבע ובודק בחפיף בחיבור שבין השיש לכיור ששם בכל זאת, איש ירא שמיים נזהר בלהיכשל בשאריות מזון, היום אני צריך לבדוק ארבעה כיורים, לזכור את ההערות בראש, לחצות את הים הגדול ולהגיע ללונדון ולבדוק שם עוד ארבעה כיורים. פלא שאני לא מאפשר לכם לגדול כעם? אתם הורגים אותי בשיטתיות. אז כן. אני אחראי למפולת. בדרך כלל אחרי מפולות כלכליות אנשים חוזרים להתנהג בהיגיון. תחזרו לכיור אחד. ועוד משהו. די עם הכשרים מוזרים ל: ניילון נצמד, תבניות אלומיניום חד-פעמיות, מפיות נייר, נייר טואלט, והערות על שימוש לא תואם בגזר בשנת שמיטה. תשקיעו במה שחשוב. ביחסים למשל. ולא. היה באמת צ'רלי. אבל הן מעדיפות לעבוד אצלי. חג שמח לכם. אני חג שמח מעל רידינג. |