בס"ד

עברנו את תקופת הימים הנוראים, בתי כנסת מלאים, כל הארץ אמרה תפילה, תחינה ובקשה לשקט ושלווה.

היה הרבה על מה לבכות ולהתחנן אחרי כל מה שעברנו בשנה האחרונה, היה מרנין לראות "קבוצות תפילה" של כאלו שלא זכו עדיין להיות מבקרים קבועים בבתי כנסת, וכאן, כולם כאיש אחד בלב אחד מודרכים ע"י רב או גבאי- היכן נמצאים, היכן עומדים וכו' והם בשקיקה של הבנה ברורה שיש צורך כעת להתפלל לבורא עולם על שנה טובה ובריאה.

אין ספק שתפילותינו לא שבות ריקם, בפרט אותם נערים וילדים- לראותם בתפילתם ולהתרגש, הם מבקשים חיים מאושרים יש אבא שאפשר לפנות אליו ולקבל.

אשריהם ישראל.

האחדות הרוחנית הזאת חייבת להימשך, עוד לא נגמרו הימים הנוראים, הם בנויים משני חלקים של המצוה, יש את החלק של הבקשה, הבכייה, הסליחה והכפרה, ויש את החלק השני של "השמחה".

עברנו חלק א' ועכשיו יש את המצוה לשמוח "ושמחת בחגך...". שמחת החג איש וביתו בקדושה ובטהרה תתן לנו להשלים את הימים הנוראים שמסתיימים בהושענה רבה שאז בליל החיתום נזכה לחתימה הסופית - לחיים טובים, בריאים ושמחים אמן אמן והאמן.

תזכו לשנים טובות ומועדים טובים!