בזמן נהיגה במהירות מופרזת בנתיבי איילון, הנחתי את ידי הימנית על ההגה וביצעתי עקיפה פראית של נהג מפוהק ומופתע . בידי השנייה אחזתי במנת שווארמה נוטפת שומן ונגסתי בה בקולניות, בין האכילה לבין הנהיגה עלעלתי בעיתון השבוע ומהכותרת קפצתי ישר לטור שאני קורא כמעט כל שבוע.

מה שקטע את הקריאה של הטור שלך, הייתה זקנה שהתהלכה לה לאיטה במעבר החצייה .לא נרגעתי עד שאמרתי לה מה אני חושב עליה כמובן בצעקות מהחלון תוך כדי מהדורת צפצופים מחרישי אוזניים.והנה ביום שישי האחרון קצת אחרי חצות, כמה שעות לאחר שסיימנו את הטקס הפרימיטיבי של שתיית יין זול ושירת מזמורים עתיקים בשפה שמית עתיקה,התפנתי לקרוא את הטור שלך כמו שצריך בלי הפרעות. 

התחלתי לקרוא עוד שורה ועוד אחת בצפייה לקליימקס, לתפנית בעלילה לסוף מפתיע ומצחיק- שלא הגיע.

 "גזענות"???שמעתי על המילה הזאת פעם אם אני לא טועה ,כשהייתי קטן לפני שאבא שלי עזב את הבית הוא מלמל איזה משהו בסגנון.

אבל אמא שלי אמרה שזה סתם תירוץ של לוזרים שבמקום להתאמץ ,להשקיע ולהתמסר, מחפשים מילים גדולות שיפטרו אותם מעבודה קשה.מאז גדלתי, קצת עברו מעל 20 שנה, פגשתי הרבה אנשים, גדולים-קטנים וקטנים-גדולים עשירים ועניים מצליחים ומצליחים פחות.אבל את המילה המוזרה הזו, או את מה שמשתמע ממנה (לפחות כמו שאמא שלי הסבירה לי)לא פגשתי שוב.

ופתאום שוב חזרה אלי המילה המוזרה הזאת שחשבתי שכבר שכחתי.היא הדהדה לי בראש וצלצלה לי מוכר אז צלצלתי לאמא שלי לשאול אותה אם זו אותה מילה מאז שהייתי קטן .כמובן שהיא אמרה לי ש"זה שטויות ואין דבר כזה"... "זה כבר חלף מהעולם ובכלל לא קיים"..

אבל התעקשתי ואמרתי לה שרענן כתב ושתקרא גם.

אז היא קראה.

 היא התקשרה אלי אחרי שעה ואמרה לי "שהיא חייבת להתוודות שהיא שיקרה לי כשהייתי קטן, אבל זה רק כי היא האמינה שעד שאגדל זה כבר לא יהיה קיים".

אמרתי לה "אהה... זה כמו שהופתעת ביום שהתגייסתי כי כשנולדתי האמנת שלא יהיו יותר מלחמות?"..

"כן בדיוק ככה"..היא צחקה מעבר לאפרכסת בצחוק מריר ומעושן והוסיפה "כנראה יש דברים שלא משתנים"..

שתקתי אבל בתוכי הרגשתי שבתוליי בותקו, שהייתי תמים ונאיבי ,מין ילד שגדל בתוך בועה, שמאמין שכולם שווים וטובים ועכשיו אני בוגר שמתמודד עם החיים ומבין שגם מה שבסרטים נראה פשוט ומהנה במציאות קצת כואב ונגמר מהר.

לאחר כמה שעות כשהילדה שלי בכתה ורצתה לאכול, איבוד הבתולים (למרות הכאבים) נשכח מליבי. 

אך הבוקר כשהילדה שלי הביטה בי בעניים גדולות ותמימות, שאלתי את עצמי אם אספר לה את הסוד?

בינתיים עוד אין לי תשובה.

נחכה שהיא תגדל בטח אז זה כבר לא יהיה קיים.

 מזל שהיא עוד לא יכולה לקרוא עיתונים.

 בינתיים ,לבונטיני, פרימטיבי, יוצא עדות המזרח שכמוני, רציתי להגיד לך שעדיין אני חושב שאתה כותב מצויין ואמנם בטור האחרון ישנה קצת אווירה של "רטרו" (זה באופנה עכשיו)

רציתי להציע לך לחפש נושאים יותר עדכניים ומושכי רייטניג לכתוב עליהם כמו הכיבוש,בעיית ערבי ישראל ,או קשיי הקליטה של האתיופים...או שבעצם זה אותו דבר!!!!!!.. רק עכשיו אני שם לב איזה בעייתים אנחנו השחורים!!!.   

בברכה, גילי כהן

*מתוך מייל שנשלח לרענן שקד.