|
אקטואליה. רוני בראון - רע? טוב? בריא!
אברהם בורג.
בכל פעם ששר חדש נכנס לתפקידו מתחילה מיד חרושת האנליזות. "זה טוב", "זה רע". "זה שניהם" ו"אולי הוא משהו אחר לגמרי". פתאום מתגודדים ליד כל מיקרופון, חברים מגן הילדים ועד בית האבות של ההורים ומפריחים הגיגי הבל לאוויר. האמת, היא שאי אפשר לדעת אם השר הנכנס הוא טוב או רע, או סתמי. כל זה יקבע בכל מהלך כהונתו ויוכרע רק ביום האחרון שלו בתפקידו. רק אז, מהסוף אפשר יהיה להביט אחורה אל ההתחלה ולדעת האם זה היה נכון או לא. היום ביום הראשון אלה סתם ספקולציות נבובות ותו לא.
אז מה כן אפשר לומר על שר האוצר החדש, הנכנס? אפשר לומר שכניסתו, של אדם כמו רוני בראון לתפקיד שר האוצר זה בריא, לכולם; לפוליטיקה ולעסקים. לא רק בגלל שהוא רהוט, ומדויק - והוא כזה. לא רק בגלל חוש ההומור הנפלא שלו ויכולת הביקורת העצמית שלו ואפילו לא בגלל ניסיונו כמשפטן פלילי שימנע ממנו, ללא ספק, להסתבך במלכודות שרעיו וקודמיו קפצו לתוכן בהתנדבות ובלב חפץ.
זה בריא כי רוני בראון הוא אחד השרים היחידים בממשלת ישראל הנוכחית (כמו גם ברבות מקודמותיה) שבא אל החיים הפוליטיים מהסקטור הפרטי. הוא יודע מה זאת מצוקה תזרימית. הוא מבין בספקים, הוא יודע לקיים משא ומתן על דחיית תשלומים, פריסה, שיפור תנאי עסקה, הקדמת לקוחות, ניכוי צ'קים, פאקטוריניג, הון חוזר, ebidta . במילים אחרות הוא היה בחזית האמיתית של השוק החופשי. הוא הרוויח והפסיד, לא קיבל משכורת אלא הרוויח אותה. זהו ההבדל התהומי המהותי בין משרת ציבור לאזרח הקהילה העיסקית. הראשון, לא צריך מאזן אלא תקציב, הוא לא מחוייב להישגים ולא נמדד בכל רבעון. והשני - חי בין סיכוי לסיכון, יוצר ויוזם. נאבק, קונה ומוכר ובייחוד אחראי לכל מעשיו.
כבר יותר מדי שנים החיים הפוליטיים הישראלים סגורים בפני חברי הקהילה העיסקית. להוציא מעטים שאינם מעידים על הכלל (שלמה אליהו, סטף וורטיהמר ועוד כמה בודדים) הפכה הפוליטיקה להיות מועדונם הנעול של פוליטיקאים מקצועיים, יוצאי צבא או אחרים שבאים לכנסת כפקידי פוליטיקה ולא כיזמי ציבוריות. וזה לא בריא, זה סגור, מנוון, חד מימדי ובייחוד לא תחרותי ולכן לא ממש מתחדש ומתעדכן. אני מאחל לבראון הצלחה רבה, לא רק למענה של הכלכלה הישראלית המשוועת ליד חזקה של קברניט נחוש אלא בעיקר כדי שיהווה דוגמא לרבים מחבריו לשעבר לבל יהססו לעבור מכלכלה לפוליטיקה ובחזרה. נקווה שהשמועה על מינויו תהיה לעובדה. ואם לא? נחפש נקודות זכות אצל מי שיזכה.
|