סגרה את החלונות, הגיפה את התריסים, נעלה את הדלת אחרי גבו של האיש משנכנס פנימה, ולא נראתה מזה יומיים ומחצה. רק הצצה קטנה שלחה לו באתר, בקיטור משמעותי, הדגישה בצהוב, העירה את ההערה שלה בשני מילים, וזהו, הס, שקט. שוכבת בחיקו של האיש, מרעיפה עליו אהבה אין קץ, ולרגע לא חושבת, או כן חושבת. שיש כאן, במקום הזה מאחורי הקיבורת, איש כואב ומיוסר, שנתן את כולו באהבתו אליה.
והוא, כל מה שנישאר לו לעשות זה, לכתוב . . . ולכתוב . . . ולכתוב . . . |