0
נעלים לבנות בועטות באבק מקצבי לכת נעים הגוף הרדום מתנער בפחדיו חלונות פרוצים לאורך הדרך.
ידיים שחורות נוברות בערמת ניירות לקסם הזה אין רגליים זאת היא מכאניקה פשוטה מסילה ברורה על ציר הדעת.
סחלבים בוורוד מעטרים מדפים של עץ רוח הלילה שוזרת אנשים בעצמם המוזיקה מנשבת אהבה בעיניים הפרחים האלה קמלים מעצמם.
גופי האוויר זעים ברוח לשעות ארוכות במעטפת הזמן אני נאחז ברעשים הקטנים של הדרך כדי למסמר את עור האשליה. |