0
ומי יגן על מלאכי השמים מפני צריבת הרוח הגדולה מפחד החושך העצום הרושף מבעד לחללי העיניים.
הילדים נמסים אל מיטות הלילה החלומות נתחמים לגבולות הכרה כול המשתנים כעת מכווני דעת אני מכוון את השעונים לאחור.
יש מקומות בהם הייתי שהיו יותר חזקים מכול אשר אראה האור נושב ברוח מילים ארוכות של שכחה.
רקמות כסופות בערפל אוחזות ריסים ארוכים של דרך המסלול הזה מפוצל לאלפי קשתות של אור ברעד לא מובן של הבשר על ציר הנפש. |