מרים את הטלפון, מחייג להורים, "מה קורה?", "הכול בסדר", "מה שלום אבא? לחץ הדם ירד לו?", "כן, אפילו יותר מידי. מה איתך, כבר הייתה אצל הרופא?" "קבעתי תור למחר, תמסרי לו ד"ש, נדבר...".
רק אתמול נחתנו והדברים לא ממש ברורים, שבוע שלם אחד במחיצת השני השאירו את אותותיהם ברורים ונעלמים מ עין.
עבורי המסלול היה משני עם כי הבעתי בקשה אחת, לבקר במוזיאון BMW במינכן. בעצם גם על בחירת הרכב לא וויתרתי. לאוטובנים בגרמניה ואוסטריה מגיע הכבוד והרכב המתאים, ולנו ללא ספק את חדוות ההנאה והאדרנלין. את כפפת תכנון המסלול הרים אבי, שניווט אותנו למקומות עוצרי נשימה. אני שרוב הזמן הייתי אמון על ההגה, הכנסתי מדי פעם שינויים למקומות שנראו לי חובה על אף שלא היו בתכנון. לשמחתי, התברר שגם אבי העדיף לחוות ולטייל בנוף הפתוח על פני ביקור במוזיאונים (או קניות :).
נחתנו עשר דקות מוקדם מהמתוכנן במינכן, עושים דרכינו מהטרמינל המרוחק והמאובטח לעבר עמדת השכרת הרכב. לאחר מספר דקות, כאשר אנו מצוידים בשלט (ללא מפתח) הנושא את האותיות הכסופות BMW ומספר חניה, אנו יוצאים להכיר את השותף בעל הגלגלים לשבוע הקרוב.
כבר מחוץ לעיר על סובב מינכן, עצירה ראשונה לקפה והצטיידות לדרך. ה GPS האינטגראלי מגויס כנווט משני, ומספק את החברה בעלת הקול הנשי במסע. במהרה כישורי הניווט שלה באים לידי ביטוי והופכת לדומיננטית יותר ויותר, אך גם מושא להקנטה וצחקוקים כאשר הדברים זורמים פחות.
את חניית הלילה הראשונה אנו עושים על שפת אגם קטן ומקסים, במקום בשם Fuschl Am Sea. לאחר ארוחת ערב וטיול רגלי לספיגת השלווה האין סופית הסוררת במקום, אנו עולים לחדר המרווח בצימר שלא מזמן מצאנו.
מתעורר מוקדם, תופס את המצלמה ובשקט יוצא לסיבוב בוקר קצר. הנוף ההררי מסביב לאגם עדיין מכוסה בעננות, מבין כול הפסגות באזור, אחת תלולה מאד וגבוהה מושכת את תשומת ליבי, גבוה, צוקי, מסתורי ומעניין (אחד המקומות "חובה"). מקום שלאחר שנצליח להגיע אלו, יראה כפסגת העולם: אגמים, נחלים, כפרים פסטורליים נשקפים וירוק אין סופי במאות גוונים.
הצימר בו העברנו את הלילה שכן בפאתי עיירה בשם Ober-Traun , מקום שעל פניו נראה כשכוך אל, אך בעונת השלג והסקי בוודאי היה מבוקש ביותר.
עשרים דקות לאחר מכן כבר התחרדנו בשמש עם קפה של לקראת צהריים, בודקים את האפשרויות להמשך. לא פעם קרה שגררתי את אבי להליכות רגליות ארוכות ולא קלות, הרבה מעבר למה שתכנן. אך, אין ספק שעמד בכך הרבה מעבר לרבים ממחצית גילו.
את שני הלילות הבאים העברנו בחדרון, קטן וצפוף על שפת אגם ב- Zell Am Sea . ע"פ המלצת בעל הבית, אבי החליט שכדאי לשנות את סדר התוכניות של היומיים הקרובים בשל תחזית מזג האוויר.
כך יצא לגמרה במקרה, מצאנו עצמינו באחד המקומות המדהימים, עולים לסיור מאגרי מים באלפים, מקום בשם Kaprun . הצטופפנו באוטובוס שעשה דרכו במנהרות צרות ומפותלות, עד שהגענו לרכבל תחתי (נמשך על מסילות קרקעיות) ושוב קטע נסיעה באוטובוס דרך מנהרות צרות בתוך ההר. הגענו. נוף מהמם, סכרים אימתניים יוצרים מאגרי מים בערוץ. לאחר דרך שטיילנו, טיפסנו, צילמנו ואכלנו צהריים. לקחנו שוב את סדרת ההסעות למטה, לחניון.
אמנם השעה הייתה מאוחרת אך לא רצינו לוותר על מפלי המים ב Krimml . הגענו בסביבות ארבע אחה"צ, המפל התחתון הוא המרשים והחזק מתשעת המפלים.
התחלנו לעלות, מהר מאד התפצלנו, לי נדרש זמן מה לכוון את המצלמה ובמקרים רבים בגלל תנאי התאורה וצורת הצילום הייתי צריך להיעזר בחצובה. את קטעי ההליכה בין המפלים עשיתי בהליכה מהירה. במפל הרביעי אבי החל לרדת ואני הייתי נחוש להגיע למפל העליון. יש דברים שגדולים ממני, דברים שלא מסוגל להתכחש אליהם, לעמוד בפיתוי או באתגר שהם מציבים. העלייה למפל העליון הייתה קשה ומעייפת, עליה תלולה מאד.
חזרנו, ארוחת ערב, אנו מטיילים כבר מספר ימים יחד, לא זוכר, ממש לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה בה יצא לנו לשהות אחד במחיצת השני יותר מעשר דקות בלי שמישהו יכנס או יתערב. האם אני מנצל את הזמן המיוחד הזה בצורה יעילה / נכונה?
אבי שהיה מצויד במכשיר קומפקטי למדידת לחץ דם, נראה מוטרד כיוון שכבר מספר ימים המכשיר מראה על לחץ דם לא נמוך ולא מבוטל, התרופות שלקח לא ממש מצליחות להוריד את הרמה או המדידה. לבסוף כדי להוכיח לו שהמכשיר שלו לא אמין במיוחד, אני מסכים למדידת לחץ הדם שלי.
אנו אורזים את הדברים ונפרדים מ Zell Am Sea , מכוונים ל- Grossglockner , דרך אגרה. אם ישנו מקום בעולם הראוי להכתרה "גן עדן לרוכבים" זה המקום ללא ספק. נופים מהמים, כביש משובח ולא צפוף, עשרות רבות של קילומטרים פניות ועקומות בכול וריאציה אפשרית. נוכחות הרמונית של רוכבי אופניים, רוכבי אופנועים וכמובן מכוניות, ספורטיביות וחלומיות. משום מה היום הספציפי הזה היווה את נקודת השיא עבורי, צילמתי מעל ל 130 תמונות תוך מספר שעות, המון נוף, פסגות, אופנועים, סיבובים ורוחחחח....
את הישורת האחרונה אנו עושים במוזיאון BMW בפארק האולימפי במינכן. הדבר המדהים שם הרבה מעבר לכלי הרכב, אופנועים, מכוניות ואף יכטות שהחברה מובילה שם פעילות. הוא האיכות וההתייחסות לאיכות. הרצון להמחיש להדגים ולהראות למה הבחירה במותג היא הבחירה הנכונה, כן, רגשית ורציונאלית גם יחד.
אנו יוצאים להתאוורר ולאכול משהוא מחוץ למוזיאון, מזג האוויר סגרירי משהוא, אבי שוב מעיר משהוא על שכדאי שאלבש משהוא נוסף. חושב לעצמי, יש דברים שלא משתנים.... |
