0
בראשית הייתי מקוננת באבל ש-בי את כל הזכרונות (של כל הנשים שהייתי) שרצעו חללים בנשמה שחתמו געגוע בגוף לכדי חור אחד גדול כתהום עמוק כשמש קופחת חיים הייתי מקוננת עקשות העולם הזה מאלימה מוצא פי חרפתו מבעירה לבי * בראשית הייתי מקוששת פתיתי ניצוצות שחור לבן על קלפים מצהיבים אות לאות תו לתו תא לתא סיב לסיב אבן לאבן אש לאש כפתור ופרח * בראשית הייתי מקננת כן מקננת אש קרה בפתח גשם חם רוחות רהב מקננת מתכוננת * אחר כך אהיה שוב מתבוננת |