י. היקר רציתי בשלב זה, לא לבלבל לך הרבה את השכל. מי כמוני יודע שאתה עסוק כל כך. וכולם עכשיו כועסים על היועץ המשפטי, וכולם עכשיו רוצים לתלות את הנשיא. אז גם אני קצת, אבל חלש יותר, כמו שרק אני יודע. השבוע הצלחתי לשבור את ידי השמאלית. 28 שנים של התעללות, והנה זה בא. קצת מטופש, אבל בהחלט לא בלתי אפשרי. אם בשבוע שעבר חוויתי חוויה מבגרת, שלא לומר גיריאטרית, השבוע חלה רגרסיה, משהו בסגנון של "זינוק לאתמול", רק שסם בקט הוא סוג של אידיוט. המראה שלי בגבס הינו פאתטי על פניו, אך כתלות ברצועת הבד המקבעת את ידי לגוף, יכול להעלות הבעה מודאגת גם על פרצופו של הקשוח שביניכם. ושוב, כרגיל,הכל מאוחר מדי. לקחתי את עצתם של חכמים ובעיקר יפים ממני, והחלטתי לשמור על שקט יחסי ופרופיל נמוך עד יעבור זעם והנאחס ייגמר. אה, וגם תקופת המבחנים האחרונה (בחיים) שלי.
וכמראה למצבי הגופשי (גופני+נפשי, לא אני המצאתי), בחרתי ללוות את דבריי בקטע המתאר את הלך רוחי בצורה הטובה ביותר. מעוך ונרפה, נשאב מטה וצולל, ובעיקר רואה הרבה דברים יפים כל הדרך למטה. רוצה להספיק לצחוק, להינות ולרכב על הג'ירפות, אבל הדולפין שלי בדיוק חותך עכשיו הביתה. Wanting to feel, to know what is real |