| "האמן בעצמך,שמור על מוסריות,התנהג בחיוניות. שמור על mind דומם.הרהר בלימוד,תתרגל הרגלים טובים ועמידות". From The Dhammapada The Buddha תורת הזן התפתחה במאה השמינית בסין כאשר מבשרה היה המסטר ההודי בודהידהרמה. לאחר נפילת הבודהיזם בהודו, בודהידהרמה נדד לסין, שם לאחר התבודדות של תשע שנים החל ללמד מספר מצומצם של תלמידים את דרך הבודהה להתעוררות והשחרור מהסבל. מסין נדד הזן אל יפן ומשם אל רוב אסיה הדרומית ובמאה שנה האחרונות יש מיזוג שהולך ומתגבר אל עולם המערב.כאשר הבודהיזם פגש את הטאו הסיני (שמייסדו היה לאו צה, כתב את הספר "טאו טה צינג") נוסד זרם חדש שנקרא "זן". הייחודיות של זרם הזן היא בשלילת הלימוד התיאורטי ומתן דגש לחוויה הישירה של המציאות. בזן דוחים את השקיעה בעבר והתקווה לעתיד ומכוונים את התלמיד אל הממשות שקיימת תמיד ברגע הזה. התרגול המרכזי בזן היא המדיטציה, על כל גווניה. בכלליות ניתן לומר שהמדיטציה היא כלי שעוזר למתרגל לדעת את עצמו. ללמוד את דרכי הפעולה של "הראש החושב" ושל הרגשות המתחוללים בנפשו ובכך להביא מרגוע לחוסר הנחת הבסיסי שמלווה אותו. בסין ממשילים את התרגול לאילוף נמר, כאשר הנמר מסמל את המחשבות והרגשות שנעים ללא רסן (לא מאולפים), בעוד שהתרגול מאפשר אילוף הנמר ושימוש בו לצורכנו. האימון צמח מיתוך מיזוג של עולם הפסיכולוגיה ועולם העסקים. הגישה של האימון היא פרואקטיבית וקצרת מועד כלומר עבודה על שינוי מתוך ההווה ומתן פחות דגש על הסיבות שנהוג לחשוב שמצויות בעבר/בילדות. האימון מתרחש ב"כאן ועכשיו" ובכך תואם את גישתו של הזן. כמו כן האימון על פי תפיסתי נועד לקרב את האדם למימוש עצמו ולהגשמת הפוטנציאל הטמון בו. תוך כדי שימוש בכלים מעולם הפסיכולוגיה האימון מאפשר מרחב שבו המאמן והמתאמן נותנים את תשומת ליבם למטרה הרצויה ושואבים את הכוח והמוטיבציה מתוך הרגע הזה. על פי תפיסתי את האימון הדרך והתוצאה מתמזגים זה בזו ולא ניתן להפריד בין השניים. לא משנה לאן חפצה נפשנו להגיע אנחנו תמיד נתונים ב- צעד הזה. האימון משלים את הזן בכך שהוא "לוקח" את התובנות שעלו בזמן ההתבוננות והחקירה העצמית ופורט אותן לצעדים ממשיים וקונקרטיים לקראת השינוי המיוחל. הזן מוסיף לאימון את מימד העומק, והאימון מוסיף לזן את מימד הפרקטיות וההתאמה לעולם המודרני. |