לבי, הגיגיי.
ליוויתי את אמי במלחמתה בסרטן,
את המטען - פרקתי כאן.
וחוץ מזה מתגנבים להם קטעים אחרים ממסע חיי.
פוסטים פופולאריים
-
i've got demoted
10/1/09 | 357 צפיות
-
שנה
1/9/08 | 399 צפיות
-
אז מה נהיה?
18/3/08 | 765 צפיות
-
זעם
28/8/08 | 787 צפיות
-
יום הולדת שמח דרלינג!
19/5/08 | 814 צפיות
-
עמלנים...
26/3/10 | 698 צפיות
פוסטים אחרונים
- ככה 10/3/12
- חופש. אז מה. 27/7/11
- התקווה בת זונה 15/7/11
- יגון 10/7/11
- ספק 2/7/11
- תיק-תק 7/6/11
0
מילים
לפעמים אני הולכת לאיבוד בין מילותיו של מישהו אחר וחושבת מחשבות אובדניות והמילים שאינן שלי שזורות במרקם שגורם לי לשכרון חושים רגעי ואני מאמצת את חלקן מקנאה באחרות מפתלת אותן סביב אצבע-מחשבותיי הנרגשות יום שלם אני יכולה להגג בשילובן בתוך משפט להתענג על צליליהן, לחוש את טעמן. הנה המילים גוברות עלי, אני נכנעת להילוכן. |
תגובות אחרונות
-
שרוןכחלון
בתגובה על רק עם אופנוע
-
ורד אוריאל
בתגובה על ככה
-
ורד א.
בתגובה על פשוש
-
עינת (ש)
בתגובה על חופש. אז מה.
-
ורד א.
בתגובה על התקווה בת זונה
-
נירה לב
בתגובה על פשושים
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מכירה את זה,
משפט מעולה בשיר או סיפור הוא כמו טעם וזכרון שהולך לכל מקום
כמו מנגינה ששומעים בבוקר ומטיילת באזניים כל היום..
רק שאחרי ארוחה באדלינה יש מחשבות אבדניות על הסכום הפנטסטי שהוצאת שם...
מילה בסלע...
שנה טובה
תמי.
כתבת מקסים ונוגע ללב.
שיהיה לך סופ"ש רגוע ומהנה.
גדול כוחן של המלים
גדול יותר כוחן של המלים הכתובות
נוגעות יותר המילים שנאמרות בקול
על מחשבות אבדניות אפשר להתגבר בעזרת שוקולד ותתפלאי אפילו שוקולד עם בשר
אי שם בצפון, בקיבוץ כברי מסעדת אדלינה, שם מנה ראשונה פטיפור כבד עוף בשוקולד
גם שאר המנות מדהימות