0
עדיי מתכת לסורגי הנפש צלקות על פני מיתרי עיניים המוזיקה רושפת במילים שעות ארוכות של התניה.
השרידים מפונים לפחי האשפה בשעות השקיעה האין סופית הדמויות הן חיילי משחק בידיי פרשים חסרי שם.
יריעות אוהלי הנוודים מתנועעות ברוח הקרה לתוך תשתית הנוף הקדומה לא רציתי להזיז דבר מהרגש הזה.
בבות פלסטיק קפואות מבט תוחמות את ציר הבית ההרוס מבעד לשרשראות המכונה הרומסות הרוח נתחמת לרעד הבשר. |