0

המקום

0 תגובות   יום חמישי, 16/10/08, 14:57

אדוות מתעגלות בערפל המים

אל מקומות רחוקים בעבר

אבני גולל כהות

סוגרות על אישוני עיניי.

 

השעות האלה רכות למגע העור

אני נמס אל הזרם הגדול

בגידי המכונה השסועים

הכאב הזה חזק מהכול.

 

נורה אדומה נאחזת בעיניי

עוגנים צרובים בלהבה

זאת שעת החושך הגדול

מעטה הסופה והפחד.

 

כאן אני בבית

אף אחד לא יכול לגעת בי

שם זה מקדש שלי

שורשי העמוקים ביותר.

דרג את התוכן: