כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    המגירה

    אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו...\"

    אתם מוזמנים לפתוח את המגירה, לקרוא ולהתרשם.
    נא לשמור על הסדר.

    אבא

    11 תגובות   יום שני, 2/7/07, 21:45

                                                                                                                                                 

     

    כבר שבע שנים לא עלתה על שפתיי המילה 'אבא'.

    אמנם בכל יום אני מנסה ללמד את ביתי התינוקת לאמר: "אאאבבבאאא". אך לא זו כוונתי.

    אני מדבר על אבא שלי. זכרונו לברכה. בשרי שלי.

    אבא שלי נפטר לפני שבע שנים. לא שאפשר לקרוא לחייו - חיים.

    מכירים את הציור שמתאר את השלבים בהתפתחות האדם. אז אבא שלי התקדם הפוך;

    קוראים לזה 'ניוון שרירים'. 

    בהתחלה הוא עוד עמד. עד מהירה כפף גבו, ונאלץ להשתמש בהליכון. ואז, כשלו רגליו.

    לא נותרה ברירה אלא, כסא גלגלים.

    וזהו.

    שנים על שנים שכב על מיטה בלי יכולת כמעט לזוז.

    מלמל מילים שרק אני הבנתי. ובעיקר חוסר אונים וכאב.

    אני מתגעגע לאבא שלי. תמיד קינאתי בילדים אחרים. בעיקר באסיפות הורים.

    כולם עם אבא.

    מחזיקים יד לאבא, מטפסים על אבא. ואני לבד. ילדים עם אבא בטיול. בבריכה.

    בכל מקום. ואני לבד.

    עיזבו הכל. תרימו טלפון. תשאלו לשלומם. אל תתעצלו ולכו לבקר.

    אתם לא יודעים מתי ישאר לכם רק זכרון. והרבה דמעות.

     

     

                                                                                                                                                    

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/7/07 11:05:

      אליהו הדרורי

      תודה!

       


      שרונה

       

      את יודעת שכל התודות מגיעה לך. ואכן פשטות. ואמת ויושר.

      שוב תודה.

       


      ארז טביב

       

      ארז, תודה מקרב לב.

      במקרים כאלה - החוסר יהיה קשה הרבה יותר. אולי לעולם לא ניתן יהיה להתגבר עליו.

      "כבד את אביך ואת אימך" לא יותר. לא פחות.

       


      Zeirauri

       

      תודה לך.

       


      ערן בדינרי

       

      ערן ידידי - שמח שחזרת. בטוח שיש עוד מאות שחושבים כמוני.

      הערכה עמוקה.

       


      ליאת זנד

       

      מתפלל ששני חברייך ישמעו בשורות טובות.

      החזרת אותי לאותם ימים ולילות ארוכים. גם כעת שאני נזכר הדמעות יודעות את עבודתן נאמנה.

      תודה לך.

       


      אבנר

       

      אבנר, ההרגשה לפרוק את זה ולספר - היא משחררת. אפילו יש בה קצת שמחה.

      חשבתי לעשות זאת הרבה קודם לכן. אך לא העזתי. ואז באה שרונה..

      מאז קראתי כמה פוסטים דומים. וכל אחד מהם כאילו סיפר את האובדן שלי. וזה מאד עוזר.

       


      יפעת

      נסי בכל זאת לכתוב על אביך. שתפי אותנו. לי זה מאד עזר.

      בכל פעם שאני אומר לביתי: אאאבבאאא. אני על סף דמעות.

      תודה.

       


      ג'וד

       

      משפט כל כך נדוש - אבל כל כך נכון ואמיתי. בעיקר אם אתה לא מייחס להוריך את הכבוד והאהבה להם הם ראויים.

       


      mai7

       

      נכון. ואנחנו מדברים מידי פעם.

      והוא תמיד איתי.

      תודה.


       

       

        6/7/07 00:35:

       

       

      הוא תמיד הולך איתך..

      ריגשת.

        6/7/07 00:33:

      ריגשת.

      ישנם דברים באמת שאנו לומדים להעריך רק אחרי שאינם.

        4/7/07 23:06:

      הוצאת לי את המילים מהמקלדת.

      גם אני מבכה את העובדה שלא אזכה יותר לקרוא לאיש במילה הראשונה העולה על שפתיו של כל תינוק...

        2/7/07 23:01:

      התרגשתי לקרא מה שכתבת.

      גם אני כמוך, מתגעגע לאבא שלי.

      יפה שמצאת לנכון לשתף אותנו.

      :~)

        2/7/07 22:15:

       

      שניים מחבריי מילדות נמצאים עכשיו ליד המיטות של האבות שלהם וסופרים לאחור. זה כל כך עצוב ונורא, ההמתנה הארוכה הזו למשהו שיקרה - שישתפר מצבם או שיגאלו מיסוריהם.

       

      ליבי, ליבי

        2/7/07 22:10:

      עופר,

      שיתפת, ריגשת.

      אני בטוח שעוררת כמה לבבות ועוד תעורר כאן.

      תודה.

        2/7/07 21:54:
      כוכב לך.
        2/7/07 21:53:

      עופר יקירי.

      צר לי על אביך.

      אני יודע, אין כמו הורים.

      הם תמיד לטובתנו

      אף פעם לא הבנתי אנשים שלא מתיחסים להוריהם בכבוד.

      אני יודע שעברו 7 שנים, אבל בכל זאת , תנחומיי.

       

       

      ואו.

      עכשיו אני מבינה על איזה אומץ דיברת.

       

      הפשטות היא הקושי הכי מורכב שיש.

      היא חושפת, מתירה חסימות , מגננות, הגנות.

       

      אכן, אומץ יש בך.

      היה פשוט תמיד. 

       

      חיבוק.

        2/7/07 21:47:

       

      הבטחתי ןלכן אקיים....

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      עופר מימון
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין