כל כך הזדהיתי עם החיבור האינטימי לאיש שברדיו.

מכירה את זה טוב.

מבחינתי הוא משדר לי ולי בלבד, ואת המוזיקה שאני אוהבת.

וכתבת כל כך יפה.

 

לא הכרתי את אסף קרן, אבל את מיכל ניב כן.

עבדנו יחד.

ובוקר אחד היא ראתה אותי מכורכמת ואמרה לי "די עם פרצוף עצוב! תחייכי, ונתנה לי פרח"

חזרתי להגיב כי לא מאמינה בלתת כוכב וללכת בלי להגיב.

 

לא הגבתי כדי שלא... אולי יום אחד. אתה יודע.

יפה ומרגש

צטט: shoegazer 2008-10-16 23:05:36

עצוב

 

אבל אהבתי מאד את ההתייחסות לאינטימיות בין המאזין למגיש ואת הטקסיות שבהאזנה

אוהבת את הדרך שלך .אובזרבציות מדוייקות ועדינות

בדיוק מה שגלי כתבה

 

צטט: rikyc 2008-10-17 14:21:07

אפשר להשיג את האלבום?

 

 

 

 

 

http://www.musicaneto.com/disk_details.asp?disk_id=9190

תמיד רציתי שתהיה לי תוכנית רדיו. הקול הפלגמטי והמתמרח שלי היה מרגיע הרבה מאזינים, נראה לי.

 

זה גם מתאים לנטיות ההתאבדותיות שלי (אסף קרן, מיכל ניב, לאה עוז).

 

כתבת יפה, עמיר.

צטט: @אורית 2008-10-17 17:56:07

פוסט מרגש,עצוב ומפרגן.

מודה,אני כבר מזמן לא נחשבת למאזינת רדיו כמו שהייתי בעבר,

יש למדיה הזאת קסם מיוחד כשאתה קשוב בלבד ללא יכולת לראות

את הקריין,מרואיין,אלא להתייחס נטו לקולות.

כניראה יש צורך להנציח במילה כתובה את אלה שקולם כבר לא ישמע

כמו שכתבה אריאנה מלמד על מיכל ניב ז"ל .

 

תודה לך אורית על הכתבה אין על אריאנה מלמד. מיכל היתה ידועה כאנטי דת ונתת תוקף של רוזנבלום מזכיר לי תמיד את החיבור בין הדתיים לחילונים. שיר הלקוח מהסידור שנכתב לחיילים שנפלו במלחמת יום הכיפורים מקיבוץ חילוני לגמרי.

צטט: רנרט 2008-10-17 16:16:37

צטט: אוסטרליה 2008-10-17 15:53:59

אתה מזכיר לי את הבחורה וסליחה גדולה ששכחתי את שמה

שעשתה תוכנית עם עינב גלילי נדמה לי ותלתה את עצמה

בביתה ברחוב שלום עליכם חברה היקר אנג'ל מהחדשות

מצא אותה בדירה תלויה. למרות שאמרו שהיו לה סימני דכאון

(מי לא בדכאון) לא חשבו חבריה שזה מה שיקרה.

גם היא היתה אשפית והתוכנית שלה זכתה להצלחה

אני במיוחד אהבתי לשמוע אותה. היא נקברה בקיבוץ עינת

ועל קברה הושם קופסת סיגריות מלברו אדום שכה אהבה.

לגבי הבחור שכתבת עליו , כואב לשמוע לא מכירה אותו

אבל אני בטוחה שמי שהיה סביבו הוא חסר לו. בהחלט.

אתה עובד עם בנאדם כל יום רואה אותה ופתאום פוף נעלם

זה לא נקלט פשוט לא נקלט. מרכינה את ראשי לזכרו**

מיכל ניב

 

 

 

תודה רבה לך איש יקר - אני כבר זקנה בת 40

וגם כאן:

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=465397&contrassID=2&subContrassID=12&sbSubContrassID=0

צטט: מג'הדין אל-כראם 2008-10-17 00:53:43

אתה כותב יותר טוב ממה שהרדיו משדר.

וגם אין פרסומות.

לא הכרתי את אסף, ועדיין לא מכיר.

אנשים שמים קץ, מסיבות שיישארו שמורות עימם לנצח. אני אנטי מוחלט למגמה, אבל למדתי לכבד את זה.

 אני לא למדתי, ומקווה שלעולם לא אלמד.

החברה הראשונה שלי התאבדה, חצי שנה אחרי שנפרדתי ממנה (לא בגללי)

ופה קישור לכמה מילים על ספר מצוין בנושא:

http://www.hebpsy.net/store.asp?scr=product&typ=175

 

פוסט מרגש,עצוב ומפרגן.

מודה,אני כבר מזמן לא נחשבת למאזינת רדיו כמו שהייתי בעבר,

יש למדיה הזאת קסם מיוחד כשאתה קשוב בלבד ללא יכולת לראות

את הקריין,מרואיין,אלא להתייחס נטו לקולות.

כניראה יש צורך להנציח במילה כתובה את אלה שקולם כבר לא ישמע

כמו שכתבה אריאנה מלמד על מיכל ניב ז"ל .

רדיו בבוקר זה לגמרי עניין של אוטו, פקק, בדרך לעבודה, מחשבות נודדות, ערפל של יום חדש.

 

ושדרי רדיו (בכל שעה) זה לגמרי עניין של נפש רגישה. נראה לי.

 

כתבת פוסט זכרון מאד יפה.

צטט: אוסטרליה 2008-10-17 15:53:59

אתה מזכיר לי את הבחורה וסליחה גדולה ששכחתי את שמה

שעשתה תוכנית עם עינב גלילי נדמה לי ותלתה את עצמה

בביתה ברחוב שלום עליכם חברה היקר אנג'ל מהחדשות

מצא אותה בדירה תלויה. למרות שאמרו שהיו לה סימני דכאון

(מי לא בדכאון) לא חשבו חבריה שזה מה שיקרה.

גם היא היתה אשפית והתוכנית שלה זכתה להצלחה

אני במיוחד אהבתי לשמוע אותה. היא נקברה בקיבוץ עינת

ועל קברה הושם קופסת סיגריות מלברו אדום שכה אהבה.

לגבי הבחור שכתבת עליו , כואב לשמוע לא מכירה אותו

אבל אני בטוחה שמי שהיה סביבו הוא חסר לו. בהחלט.

אתה עובד עם בנאדם כל יום רואה אותה ופתאום פוף נעלם

זה לא נקלט פשוט לא נקלט. מרכינה את ראשי לזכרו**

מיכל ניב

 

אתה מזכיר לי את הבחורה וסליחה גדולה ששכחתי את שמה

שעשתה תוכנית עם עינב גלילי נדמה לי ותלתה את עצמה

בביתה ברחוב שלום עליכם חברה היקר אנג'ל מהחדשות

מצא אותה בדירה תלויה. למרות שאמרו שהיו לה סימני דכאון

(מי לא בדכאון) לא חשבו חבריה שזה מה שיקרה.

גם היא היתה אשפית והתוכנית שלה זכתה להצלחה

אני במיוחד אהבתי לשמוע אותה. היא נקברה בקיבוץ עינת

ועל קברה הושם קופסת סיגריות מלברו אדום שכה אהבה.

לגבי הבחור שכתבת עליו , כואב לשמוע לא מכירה אותו

אבל אני בטוחה שמי שהיה סביבו הוא חסר לו. בהחלט.

אתה עובד עם בנאדם כל יום רואה אותה ופתאום פוף נעלם

זה לא נקלט פשוט לא נקלט. מרכינה את ראשי לזכרו**

אפשר להשיג את האלבום?

עצוב ומרגש כאחד

יהי זכרו ברוך

אני כבר לא קם מוקדם נכנס לאוטו ושומע את שבע אפס שבע( שירדה כבר לפני שנים) בדרך לעבודה.

 אבל אני מכיר בדיוק את התחושה שאתה מתאר.
ואני מכיר גם את החלק השני בשם אחר.

 לעולם לא נדע מה מביא אדם להחלטה קשה כל כך.

בעיקר מישהו שאם יש בו דיכאון הוא חבוי מהסביבה ואם לא מתוך דיכאון אלא איזו מחשבה הרי שהכאב מלווה והשאלות נותרות.

איך לא ראינו, מה לא הבננו. איך נתנו לזה לקרות.

 

היום אני יודע. לא רק שאין תשובות

 גם השאלות כמעט בלתי אפשריות

 לא רק כי אין תשובת

 אלא כי לא היינו מקבלים תשובה ממשית גם רגע קודם למעשה.

"אני" - אלבום מדהים.

אסף קרן היה באמת שדרן מיוחד.

יהי זכרו ברוך.

אתה כותב יותר טוב ממה שהרדיו משדר.

וגם אין פרסומות.

לא הכרתי את אסף, ועדיין לא מכיר.

אנשים שמים קץ, מסיבות שיישארו שמורות עימם לנצח. אני אנטי מוחלט למגמה, אבל למדתי לכבד את זה.

ואוסיף על דברי שו-גייזר שחשבתי בתחילה שזה פוסט על מצב רוח של שש בבוקר באוטו בקור, מדויק כהרגלך וחודר (כמו הקור לעצמות), עד שהגעתי אל הסייפא, והקור קיבל משמעות אחרת.

עצוב

 

אבל אהבתי מאד את ההתייחסות לאינטימיות בין המאזין למגיש ואת הטקסיות שבהאזנה

אוהבת את הדרך שלך .אובזרבציות מדוייקות ועדינות